בלי וולדמורט- תקראו קצת לפני שאתם פוסלים

אז... כולם תגידו תודה לElena Malfoy שהגיבה לפאנפיק ושאלה אותי אם יש המשך ואני כמובן הגבתי שכן וכול התירוצים הרגילים של מחסום כתיבה ואז חשבתי לעצמי. "איילת, תגידי, לא התחלת לפני איזה שנתיים פרק נוסף?" ועניתי לעצמי "כן... צודקת, והוא כאילו נמחק ועשיתי אותו מחדש וזה היה ממש מעצבן..." "אז... אם יש לי התחלה של המשך, והצלחתי להבריז מבצפר היום, ואני מתה מרעב (אינלי מושג למה זה קשור), והצלחתי להתגבר חלקית על מחסום הכתיבה התמידי שלי, למה אני לא מסיימת אותו?" "לא יודעת, תשאלי את עצמך."

ואז הגעתי למסקנה שהתחרפנתי והתחלתי לכתוב, תודה על כול התגובות ועל פיצול האישיות שלי >< תהנו :)

נ.ב סורי על החפירה ההיסטורית.

הארי ישב ביציע המגרש, מעמיד פנים שהוא מסתכל על שני תלמידי שנה שנייה שהתמודדו לתפקיד החובט. השניים היו גרועים במידה שלא תאמן, קודם לכן הוא הצליח למצוא את ריאן, תלמיד חמישית רחב כתפיים, (הארי חשד שהוא נשאר שנה באותה שכבה לאור מידות גופו העצומות), שאומנם לא היה מדיוק במיוחד אבל היה חזק במיוחד.

כעת להארי לא הייתה ברירה אלא להתפשר על ניל צ'מברז המתלהב שהיה ברור שהוא הולך לשמש כבן זוגו להתמסרות של ריאן ותו לא.

הבחינות נמשכו. הארי התאפק שלא לעצום את עיניו כשאחותו הקטנה עלתה על המטאטא.

אן הקטנה עפה לכיוון הקואפל במרץ אך שאר הרודפים לא נראו מעוניינים לשתף אותה בהתמסרותם. לבסוף הצליח הכדור האדום להגיע לידיה וכעבור שניות מספר כבר מצא עצמו במרחק 17 מ' משם, מאחורי החישוק הימני. הארי הביט באחותו בהלם במשך כול השעה הבאה. מיותר לציין אם אן התקבלה לנבחרת.

שהאימון הסתיים הארי מיהר לארוחת הערב, אפילו יותר מהרגיל כי היה צריך ללכת למשרד של מקגונגל.

הוא אכל במהירות את הארוחה, נוויל אכל לידו תוך כדי שהוא מפטפט איתו בעליצות ומעיף עליו חתיכות מארוחתו.

הארי עקב אחרי אחותו בעיניו כשזאת התיישבה ליד הרמיוני והחלה להקשיב לה בצימאון, היא נתנה הופעה מאוד מרשימה היום, הודה הארי בינו לבין עצמו.

לבסוף הארי סיים את הארוחה וקם ממקומו, פונה לכיוון היציאה מהאולם הגדול בחשש. בדרך הארי ראה את רון וויזלי אוכל ביד אחת כשבידו האחרת הוא משחק בסוללה מוגלגית מבריקה. לפעמים הארי תהה איך הנער הזה הגיע לדרגה כה גבוהה של מוזרות, היחידה שעקפה אותו במוזרותה הייתה לונה המג'נונה מרייבנקלו, מצד שני, היא הייתה מוזרה ברמה אחרת לגמרי.

בשעת ארוחת הערב המסדרון היה שומם לחלוטין והארי היה בטוח שכול חליפות השריון עוקבות אחריו מבעד לקסדות המתכת שלהן.

לבסוף הארי הגיע למשרדה של הפרופסור מקגונגל, הוא נקש על דלת העץ העתיקה וזאת נפתחה בחריקה רמה. עברו שנים מאז הפעם האחרונה בה בילה הארי במשרד הסגנית, הארי שיער שזה היה בשנתו החמישית, כשסייע לתאומים לבית וויזלי ליצור את הביצה הענקית ההיא... אוה, כמה שהארי התגעגע לתאומים וויזלי העליזים.

בכללי הארי אהב את הוויזלים, הם תמיד היו אדיבים אליו, למרות שהיה ברור שגברת וויזלי לא מרוצה מהעובדה שבתה הקטנה מצאה לעצמה נער בן 17 שמשמש כחבר שלה, ויותר מזה, נער כמו הארי. את האחים במשפחת וויזלי הארי אהב יותר, את התאומים כמובן, אבל גם את ביל וצ'ארלי, וכמובן, את ג'יני. אל השניים האחרים הארי מעולם לא התקרב, פרסי למד עם הארי שלוש שנים במקביל בהוגוורטס ולאחר מכן ברח לקריירה היקרה שלו. רון למד איתו בשכבה אבל הוא היה כול כך שקוע במפעל חייו של אביו עד שהארי מעולם לא התקרב אליו.

הארי הקיש על דלת האלון המפוארת בהיסוס כשקולה של הפרופסור הזקנה נשמע מעברה השני. "היכנס!" היא קראה וקול צעדים חפוז התגנב לאוזניו. בלי לדעת יותר מדי למה לחכות פתח הארי את הדלת.

המשרד של מקגונגל לא היה גדול במיוחד, למעשה הארי התפלא שבתור סגנית המנהל היא לא זוכה למשרד יותר גדול.

"אוה, פוטר, הגעת, מצוין," אמרה מקגונגל בלי משים בעודה מחטטת בניירת הרבה שעל שולחנה. הארי התקרב בהיסוס אליה כאשר הדלת נפתחה מאחוריו בפרעות.

"מצטערת, פרופסור, התעכבתי קצת..." נשמע קולה המתנשף של הרמיוני, הארי התאפק שלא לגחך.

"זה בסדר, גריינג'ר. אם כן, שניכם כאן, אוכל להתחיל," אמרה מקגונגל וגון מסתורין התגנב לקולה. "מה אתם יודעים על תנועת ההשכלה?" הארי והרמיוני בהו בה במבט מוזר.

"אממ, למדתי על זה קצת בבית הספר המוגלגי, זאת הייתה תקופה אחרי ימי הביניים... אממ, כשהתחילו לבנות אוניברסיטות ולהדפיס ספרים..." מלמלה הרמיוני בחוסר בטחון.

"זו תנועת ההשכלה של המוגלגים, אני מדברת על זו של הקוסמים," אמרה מקגונגל מעט בקוצר סבלנות.

"אולי כשהוגוורטס הוקם?" ניחש הארי.

"לא מדויק, אבל אתה מתקרב. אתם מבינים, תקופת ההשכלה של הקוסמים החלה בשלהי ימי הביניים המוגלגים. כשהשימוש בשרביט ואביזרי קסם נוספים הפכו נפוצים ביותר, אם כי יש האומרים שהמצאת קסם השכפול הייתה השפעה גדולה לא פחות. קוסמים רבים יותר החלו מנסים לגלות את קצה יכולתם, לבצע קסמים מסובכים ולנסות ולמצוא עוד קוסמים למטרות מסחר," מקגונגל עצרה לרגע, בוחנת את תגובותיהם של תלמידיה. הרמיוני נראתה מקשיבה בסקרנות אך עיניו של הארי החלו לנדוד אל שידת הספרים העתיקים המקובעת לקיר.

"אתם מבינים, הקוסמים היו אז קבוצה מפולגת ביותר, הכרת קוסמים מהמשפחה שלך ותו לא, וכמובן שהיה מסוכן לצאת בהכרזות כאלו ואחרות, הכנסייה הייתה שורפת אותך חיי.

"אם כן היה צורך ליצור קשר בין משפחות קוסמים שונות, אחת הדרכים המקובלות הייתה הסתננות לקהילה היהודית. באותם ימים ליהודים היה מטה כמעט בכול אירופה, היה קל לאתר אותם ומאותה קבוצה למצוא את הקוסמים אך הדבר היה מסוכן, הכנסייה לא הייתה סובלנית כלל לאף אחד שאינו היה נוצרי קתולי הדוק.

"בסביבות המאה האחת עשרה הגה לראשונה את הרעיון ויליאם דרלנברג, קוסם משכיל ממשפחה בעלת קשרי נישואין למשפחות קוסמים רבות. הוא חשב שאם עוד בצעירותם כול הקוסמים ישלחו למקום מיוחד בו יילמדו מהקוסמים המלומדים ביותר בדור כול קוסם יוכל להגיע לשיא כוחו וליצור קשרים עם כול משפחות הקוסמים באירופה. כמובן שקבוצה גדולה שכזאת בעלת אינספור שפות לא יכלה ללמוד ביחד ועל כן חולק הרעיון הגדול לשלוש קבוצות שונות." בשלב הזה תפסה מקגונגל את מבטו חסר המיקוד של הארי ושלחה בו מבט מעורר אימה, זה מיהר למצמץ פעמים ולזקוף אוזניו.

"על שלוש הקבוצות הללו אוכל להרחיב בהזדמנות אחרת כי עיקר עניינו ממוקד כאן, באנגליה.

"הרעיון לבניית בית לימוד עבור קוסמים צעירים הגיע גם לאנגליה והמזל האיר לה פנים. ארבעה קוסמים צעירים, שיש האומרים שהיו מקושרים אל שרשרת המלוכה בקשר דם, החליטו לקחת לידיהם את היוזמה ובנו את הוגוורטס, אני משוכנעת שאתם יכולים לנחש מה היו שמותיהם," אמרה מקגונגל בטון חמור סבר.

"גודריק גריפינדור."

"רוונה רייבנקלו."

"סאלזר סלית'רין."

"והלגה הפלפאף," אמרו הארי והרמיוני לסירוגין, משלימים אלו דבריו של אלו.

מקגונגל פתחה את פיה כדי להמשיך את הארי קטע אותה בגסות. "סליחה, פרופסור? זה מאוד... אממ... מעניין... אבל איך זה קשור אלינו?" מקגונגל שלחה בו את עייני הנץ שלה וענתה בחדות.

"אם היית נותן לי לסיים, פוטר, היית יודע שלא כולם הסכימו לתנועת ההשכלה. היו כאלו שהאמינו שמטרת הקוסמים היא לשמר את העבר, כפי שהאמינה הכנסייה, בעיקר שבאותה תקופה החלו השינויים. עד היום הקוסמים מפותחים טכנולוגית פחות מהמוגלגים אבל אותה קבוצת מתנגדים תמידית, היא קיימת עד היום, הם חיים עם אותם אמצעים בדיוק כמו פעם. אוכלים בשר צייד, שותים מי נהרות, מכינים את שרביטם בכוחות עצמם, הורים מלמדים את ילדיהם, או יותר נכון אב מלמד את בנו, הם קפאו לפני המהפכה השוויונית של הרנסנס.

"קבוצת המתנגדים תמיד ניסתה להפריד את עצמה מכלל קהילת הקוסמים, חוץ מחוש אחד, אחת ליובל, במה שכונה בעבר הגוגמגוגיה*, תחרות במהלכה כול קבוצה שולחת שבעה נציגים ומתחרה זו בזו בתחרויות קוסמים. אנו תמיד שולחים את המדריכים הראשיים ותלמידים מצטיינים נוספים, לכן אתם כאן. אתם, הארי פוטר והרמיוני גריינג'ר, הולכים לייצג אותנו בגוגמגוגיה, אם תסכימו כמובן, ותסייעו לנו לבחור את חמשת הנציגים הנוספים."

לרגע דממה שררה במשרד קטן המימדים כשעיניו הנוצצות של הארי תפסו את עיניה של מקגונגל. "מתי מתחילים?" הוא שאל והרמיוני הנהנה לידו קלות, מעט פחות בטוחה.

"זו בדיוק התשובה שרציתי לשמוע, אסביר לכם את שאר הפרטים מאוחר יותר, אקרא לכם למשרדי בתור הצעה להוספת תעודת הצטיינות לציוני הכישופומטרי שלכם. רק זכרו לא להגיד מילה, אם יתגלה שמישהו מקים הדליף הוא יורד מידית מתפקידו כמדריך ראשי וכנציג הוגוורטס בגוגמגוגיה. ראו הוזהרתם," אמרה מקגונגל בקולה הנוקשה וסימנה לשניים בידה לצאת מהמשרד.

הארי יצא באיטיות מהדלת, מחייך מאוזן לאוזן.

*מבוסס על מלחמת גוג ומגוג, סוף העולם.

הפרק הקודם