להתגבר

פרק 2

"סיימון ברט?!" שאלה אמילי בתמהון.
סיימון ברט היה הבן הכי נחשק בכל בית הספר.
היו לו עיניים כחולות וצלולות כצבעו של הים, והיה אפשר לטבוע בהן ולא לרצות לצאת. שיערו היה שטני שהגיע עד לכתפיו וכמובן שהוא גם היה גבוה.
"כן, זה אני." אמר בשקט וחייך חיוך מדהים מלא שיניים לבנות ישרות.
"תוכלי לצאת איתי רגע החוצה?" שאל, והיא, שלא יכלה לסרב, ענתה בביישנות, "כמובן," והלכה אחריו, נדהמת לעצם המחשבה שדיברה איתו משפט שלם.
הטבע של אמילי אמר לה להמשיך ללכת איתו, ולזרום למרות שהיא בדרך כלל מתרחקת כמה שיותר מאנשים. בעיקר מבנים.
"אני רוצה לשאול אותך משהו. משהו שמאוד מציק לי בזמן האחרון." אמר במבוכה. הוא כחכח בגרונו. "אני יודע שזה מהר מדי, אבל מילים אלו עומדות על לשוני זמן רב וכבר רוצות להתגלגל ממנה והלאה..." הוא נשם עמוקות ואז אמר במהירות, "את רוצה לצאת איתי להוגסמיד בשבת הקרובה?"
"כן.." מלמלה אמילי הנדהמת. "אז... נפגש בבית הספר או שכבר נפגש בהוגסמיד?"
"ביציאה מבית הספר נפגש. בשבע, טוב?" ענה לה נרגש.
"טוב. קבענו." ענתה לו ורצה מהר לעבר המעונות לקחת את התיק שלה וללכת לשיעור טיפול בחיות פלא.
***

בשבת בבוקר, התעוררה אמילי בארבע לפנות בוקר.
היא החליטה להתחיל להתארגן. דבר ראשון בחרה בגדים. לא היו לה הרבה כי היא לא הרבתה להתגנדר אך לבסוף מצאה משהו מתאים - מכנסיים שחורים שהגיעו עד ברכיה, חולצה אפורה מרשימה למדי, נעלי לק שחורות וגרביים אפורות.
היא החליטה להשאיר את השיער פזור ורק לשזור בו סיכה קטנה.
לבסוף, כשהכל היה מסודר ואמילי התלבשה והתרחצה, היתה השעה שש וחצי.
היא הלכה לאולם הגדול, מושכת מבטים של הרבה בנים וגם של כמה בנות.
כשהגיעה לאולם השעה היתה רבע לשבע. היא אכלה בחיפזון קל את ארוחת הבוקר והחלה ללכת לכיוון המדשאות, שם קבעו היא וסיימון.

דריה, שוב תודה! קריאה מהנה לכולם!

הפרק הקודם		הפרק הבא