הסוד הרציני - The sirius secret - גמור

ג'יימס ופיטר רבצו על שתי כורסאות גדולות בחדר המועדון. זה היה המקום הנחשק ביותר, בדיוק מול האח, שבו הקונדסאים תמיד ישבו כשהיו שם. באותו מקום במשך חמש שנים, ובשלב מסוים כולם כבר ידעו שזה המקום שלהם. בדרך כלל, זה היה המקום שבו תכננו את המתיחה הגדולה הבאה, או המקום בו נחו לאחר משחק קווידיץ'. אבל הערב, זה היה מקום של אומללות.

לשניים היתה פרושה מגילה מול פניהם ועט נוצה בידם. על הקלף של ג'יימס היו כתובות כחמש מילים, ועל הקלף של פיטר היו כתובות שתיים לכל היותר.

"זה גיהינום," אמר ג'יימס, בפעם החמישית – על פי ספירתו של פיטר. "למה היינו צריכים לסדר את ירחוני לילה לפני שצריך להגיש את המאמר לשינוי-צורה? זאת הייתה החלטה מטומטמת."

פיטר נאנח בייאוש. "אנחנו צריכים את השכל של ירחוני."

"לא, יש לנו שכל," ג'יימס תיקן אותו, ואז חשב שוב על מה שאמר. "או לפחות לי יש, בכל מקרה. מה שאנחנו צריכים זה את המאמר שלו."

"עמדתי לשאול אותו אם אני יכול לקחת אותו, אבל גררת אותי משם כל כך מהר שלא הייתה לי הזדמנות!"

"הו בוגארטים מטומטמים," ג'יימס תפח בקולמוס שלו על הקלף, גורם לטיפות דיו להתפזר על כולו. "רק מקגונגל תיתן לנו להגיש מאמר עכשיו, בכנות. תביט לשם, למה שלא נעלה למעונות ונראה אם נצליח למצוא את זה?" החלק האחרון של המשפט היה מלווה בניצוץ בעיניים וציפייה לבאות. פיטר זיהה את סימני האזהרה באופן מידי.

"השתגעת? ירחוני יהרוג אותנו. הוא יהיה מעוצבן מספיק בגלל התוכנית שלך, אם נלך ונגנוב את המאמר שלו..." הוא השתתק, מביט אל ג'יימס בחרדה.

"היי!" ג'יימס קרא בכעס. "לא התנגדת או משהו כשסיפרתי לך על התוכנית! זה עושה אותך אשם בדיוק באותה המידה, זנב-תולע." הוא הוסיף בהתנשאות, "זאת תוכנית מעולה. אני לא חושב שהוא יהיה מעוצבן. אם הדברים עומדים לקרות לפי התוכנית, הוא אמור להרגיש בדיוק את ההפך. בעצם, כנראה הרבה יותר מההפ-"

הדיוקן של האישה השמנה נפתח לפתע בתנופה. שני הקונדסאים הסתובבו במקומותיהם ודיבורו של ג'יימס פסק כשהוא ראה מי זה. סיריוס חלף על פניהם, שיערו השחור מכסה את פניו, אגרופיו קפוצים, ועלה במדרגות בכעס כזה שפיטר היה בטוח שהרגיש את האדמה רועדת.

"אני חושב," פיטר אמר בקול זחוח שגרם לג'יימס לרצות לקרוע לגזרים את שתי המילים שכתב במאמרו, "שירחוני בהחלט יהיה מעוצבן."

מסרב להודות שהתוכנית שלו הייתה כישלון, ג'יימס נטש את המאמר שלו ונעמד, נראה נחוש ביותר. "נכון. אני הולך לדבר איתו." הוא לבש על פניו את ההבעה הכי הרואית שלו, שילב את ידיו והודיע לכל חדר המועדון, "אני אתקן את זה!"

בקרבת מקום נשמעו כמה מחיאות כפיים מבני השנים הראשונות. נראה חושש במיוחד, פיטר רק משך לעברו את המאמר שלו, והתכופף מעליו בזעף.

---

כשעלה במדרגות, ג'יימס הביט בדאגה מעבר לדלת חדר השינה שלהם, מודע לכך שסיריוס כנראה נמצא באחד ממצבי-הרוח שלו. בפעם האחרונה שהוא נכנס לחדר כשסיריוס היה באחד ממצבי-הרוח שלו, הוא כמעט שופד על המטאטא שלו. בפעם שלפניה, הוא הוכה על ידי ספר שיקויים. וזה כאב.

לא רואה דבר לא בסדר, ג'יימס נכנס לחדר והביט על מיטתו של סיריוס. הכילות היו סגורות בחוזקה, אבל ג'יימס לא שמע ולו צליל אחד. לחש השתקה, הוא חשב.

הוא התקרב בזהירות אל קצה המיטה. מחזיק את שרביטו בהיכון, הוא משך באיטיות קצה אחד של הכילות. "סיריוס?" הוא אמר, והתכופף כדי להתחמק מהעצמים המעופפים שלהם ציפה.

זה לא קרה. הוא הזדקף, מקמט את מצחו ומבין שהנער האחר אפילו לא שם לב שהוא שם. הוא הסתתר מתחת לשמיכה ושכב בלי נוע. במבט נוסף, ג'יימס הבין שהוא טעה: סיריוס רעד ו – זה נכון? בזעזוע, הבין ג'יימס שהחבר הכי טוב שלו בוכה.

זאת הייתה הפעם השניה בלבד שהוא ראה את סיריוס בוכה. הפעם הראשונה היתה כשסיריוס התכחש למשפחתו. אבל זה היה בסדר, כי אז ג'יימס ידע לפחות למה הוא בוכה. דמעות ונחמה לא היו הצד החזק של אף אחד מהקונדסאים.

מרגיש אבוד לחלוטין ולא יודע מה לעשות, הוא התיישב על המיטה ליד סיריוס. "רך-כף?" הוא שאל בהיסוס. "מה קרה?"

הגוש תחת השמיכה המשיך לרעוד.

בהיסוס, ג'יימס הניח יד על קצה השמיכה. "סיריוס? זה קשור לרמוס? משהו קרה?"

הבליטה בצורת סיריוס רעדה אפילו יותר. הפעם, ג'יימס בהחלט שמע התייפחות.

אוקיי. רמוס בטח השתגע ודחה אותו או משהו. הוא רק צריך קצת זמן. אתה בהחלט יכול לתקן את זה. לא יודע מה עוד לעשות, ג'יימס תפס את השמיכה ומשך אותה. "סיריוס בלק," הוא רעם. "תקום כבר ותפסיק להיות כל כך פתטי בזה הרגע!"

סיריוס התיישב בבהלה, בוהה בו. עיניו היו פעורות ואדומות, ולחייו מוכתמות מדמעות. הוא נראה כמו כלבלב אבוד וג'יימס היה צריך לעצור את עצמו מלחבק אותו וללטף את ראשו. מחליט שהטון הפוקד עובד, ג'יימס המשיך,  "עכשיו תספר לי: מה לעזאזל קרה?" הוא אמר והחל להכין בראשו נאום נחמה.

סיריוס נראה מדוכדך. "נבהלתי."

"פשוט תצטרך לאזור סבלנות, בלק, אנחנו גברים ו- רגע, מה?" ג'יימס מצמץ. הוא אף פעם, בכל השנים שבהן הכיר את סיריוס, לא שמע אותו אומר את המילה הזאת לפני כן.

"נבהלתי, בסדר?"

"נבהלת?"

"תפסיק לגרום לי לחזור על זה." עכשיו כבר נראה עצבני, סיריוס זינק אל מחוץ לשמיכה. בתצוגה מרשימה של שירי הזרועות שלו שרכש באמצעות הדיפת מרביצנים רבים, ג'יימס משך את השמיכה מעל לראשו והניח אותה על המיטה שלו.

ואז, לפתע, ג'יימס הבין. הוא ראה את סיריוס מושך ומרפה מהסדינים שעל המיטה שלו, ואת המתח בלסתו. הוא נזכר בדרך בה עיניו של סיריוס הוארו ברגע שבו ראה את רמוס, במצב-הרוח הנוראי שהיה לו כשלרמוס הייתה חברה ראשונה, ובמשך שאר שלושת השבועות שבהם יצאו, בדרך בה סיריוס ניצל כל הזדמנות וכל תירוץ לכרוך את ידו סביב רמוס או להניח את ידו על כתפו. בראשו, הוא ראה את סיריוס מושך אליו את רמוס ומנשק אותו בדרך בה תמיד רצה לנשק את לילי.

הו, פוטר. אתה מטומטם יותר מתלמיד שנה ראשונה.

כל הזמן הזה הוא היה בטוח שרק רמוס מסתיר את זה. אם כי יש להודות שהוא לא היה זה ששם לב לזה (לילי הייתה זאת שאמרה לו), והוא התחיל לשים לב לסימנים ברגע שחיפש אותם. הוא היה עסוק כל כך בלצפות ברמוס שהוא שכח להסתכל על סיריוס. הוא ידע שסיריוס היה מעוניין לפחות קצת מהאופן שבו הוא פלירטט עם רמוס לפעמים, מה שנתן לו את הביטחון שהוא לא ידחה את רמוס אם זה יעז לעשות צעד.

רמוס השתגע ודחה אותו? יותר נכון לומר שזה הפוך. אתה באמת מטומטם יותר מתלמיד שנה ראשונה.

"מה?"

אופס. הוא לא הבין שהוא אמר בקול את המשפט האחרון. הוא חשב על זה, ואז חזר על עצמו, "אתה באמת מטומטם יותר מתלמיד שנה ראשונה."

סיריוס בהה בו בחוסר אמון. "אני?"

"כן. טוב, שנינו, האמת, אבל אני לפחות הבנתי את הטעות שלי. רך-כף, אישי הטוב, אתה האידיוט המטומטם ביותר בחדר."

הוא נעמד ותפח על כתפו של סיריוס. "תפסיק לבכות ותשטוף את הפנים, חבר. אני בספק אם ירחוני יאהב את החבר החדש שלו אם הוא יראה כמו רכיכה." הוא ירה אל סיריוס חיוך חצוף. "יש לי כמה דברים לעשות."

כשהגיע לדלת, הוא הסתובב חזרה. סיריוס עדיין ישב על המיטה, נראה מופתע ומבולבל בו זמנית. ג'יימס נכנס חזרה, ואמר ברוך, "סיריוס. אין לך שום דבר לפחד ממנו. תקבל את זה, טוב?" ותוך כדי התעלמות מכל נושא הגבריות, הוא הושיט את ידו ונתן לחבר הכי טוב שלו חיבוק. הוא הרגיש את סיריוס נרגע. טופח על גבו, הוא נתן לו חיוך מרגיע, ואז עזב את החדר, סוגר אחריו בשקט את הדלת.

מחוץ למעונות, הוא נעמד בשקט לרגע, חושב. הוא ראה את פיטר עובד בחריצות על המאמר שלו מול האח. כמה מטרים משם ישבה לילי, מצחקקת עם החברות שלה.

הוא ירד במדרגות, ניצוץ מוכר חוזר לעיניו, שאפשר היה לתאר אותו רק כקונדסאי. הוא עמד לתקן את זה. אבל הוא היה זקוק למעט עזרה.

"פיט! צריך אותך," הוא קרא. ואז החליק לעצירה מול לילי, יורד על ברך אחת ומניח את ידו על כתפה. "לילי אוונס, התוכלי לבלות איתי מעט מזמנך?"

הוא הוכה בראשו על ידי ספר כבד. "תפסיק עם התעלולים, פוטר, לפני שאני אכשף אותך," הוא קיבל כתשובה.

"אוה!" הוא לפת את ראשו, נאנח. "רק התכוונתי לשאול אם תעזרי לי לגרום לרמוס וסיריוס להיות יחד!"

פניה של לילי השתנו וכל התנהגותה השתנתה. "ובכן, למה לא אמרת קודם?" היא אמרה במתיקות. מרימה את הספר שלה ומנערת ממנו את האבק, היא נופפה לשלום לחברותיה ופנתה חזרה אל ג'יימס. "אז מה התוכנית?"

הפרק הקודם		הפרק הבא