כתם דיו

II

"מישהו מוכן להסביר לי בבקשה, עוד פעם. איך ייתכן שדבר כזה אפשרי?" שאל ראש מסדר עוף החול שעמד לצד ג'יימס בזירת המאורע, למרות שעת הבוקר המוקדמת עדיין שלטה בשמיים העלטה ופנס רחוב יחיד ומהבהב האיר את הסביבה כברק.
"אור, אני חושב שזה קרה בגלל הקוט-" התחיל נתנאל להסביר ממקומו לצד העץ חסר הענף.
"נתנאל, בבקשה. אני יסביר לכם למה זה קרה, החבר שלנו פה והפתק בידם רק בגלל חוסר הזהירות שלנו! איך קרה שנהיינו כאלה רשלנים? מישהו מוכן להסביר לי איפה מר פרינס היקר?" שאל אור תוך כדי סריקת מבטי חברי המסדר שהביטו בו חרש.
"אני חושבת שהוא שותה תה עם מיסס ארזבת' מלכת אנגלייה," אמרה רז שקולה נשמע עוד לפני שהופיעה לחלוטין בזירת האירוע.
"רז - " התחיל אור.
"מה?" שאלה רז בתמימות מעושה תוך כדי מעקב אחר סנאי שירד מהעץ לצד פטיש איכרים "אני חושבת שהכישוף מתחיל להתחלש" הוסיפה לפני שהספיק ראש המסדר להעיר לה.
"כן." השיב אור, באכזבה, "טוב, תנסו להשיג כמה שיותר רמזים, אני יבחן את בוייד" הוסיף וכרע לצד הגווייה שעמדה דומם על הקרקע, למראית עין נראה הבלדר כחסר הכרה, חיוורון טרם הציף את פניו ועיניו שהיו מושא גאוותו נותרו רציניות כתמיד. אור הרגיש צביטה בליבו כאשר אחז בידו של מכרו ומלמל כמה מילות שלום וסליחה, כשפגש בו לראשונה הוא הבטיח לו בליבו שהוא יעשה הכול על מנת לשמור על חייו, כשם שהבטיח לכל אחד מחברי קבוצתו, אך יד הגורל הייתה חזקה יותר מתקוותו ואחד מאנשיו נקטף מידיו הפרוסות בחוסר אונים, לרגעים ספורים הוא יכול היה לשמוע את קולו בליבו, קורא לו ומדבר אליו, לא. קבע אור, לא שוב, החליט וקם ממקומו בדרכו ללכת. "טוב. זזים. אתם -" הצביע אור על שניים מחברי המסדר שעמדו לצד אחד העצים ונראו שקועים בשיחה, "תישארו ותבדקו האם אין עדי ראייה מטעם המוגלגים, אם אתם רואים משהו חשוד במקום קחו אותו ביחד עם בוייד. אני, קוי והשאר נ-"
"אור. אתה חייב לראות את זה" קרא קול שקול מאזור הגווייה, אור שב על עקביו והביט בסגננו שאחז בידו של הבלדר והציג לראווה כתובת דיו מטושטשת. "לא לשכוח לקחת את ג'קט הסטופידו מהמכבסה" קרא בהיסח הדעת.
"מעניין למי הוא התכוון בסטופידו?" שאלה רז בציניות. מבט צחוק על פניה, ג'יימס תהה בליבו כיצד היא הצליחה לשמור על קור רוח אפילו במצבים אלו כשאחד מהם נרצח בדם קר בשל משימתם.
"ברור שלא אליי, כנראה זה היה שם החברה.. אני נתתי לו את הג'קט הזה לפני כמה שנים, היינו באותה המחלקה ,שמרנו על קשר ו..הוא לבש גם את הג'קט הזה ביום בו נתתי לו את האתם יודעים מה, את מה שאיבדנו" אמר אור בתקווה כשהרים את עיניו והביט בחברי המסדר שעמדו דוממים למעט נתנאל שנע באי נחת, כנראה מרוב צער על האוברן, שה תמים ביער קוצים, הוא יעשה הכול כדי להרחיקו מהמשחטה, יער הפרא הזה לא היה מקום בטוח בשבילו. "אנחנו חייבים מיד להגיע למכבסה של צ'ימ'צגנאו" אמר ג'יימס והשיב את אור מהרהוריו, ומבלי לחכות לתשובה התעתק מהמקום.
"האם הוא אמר צ'ימ'צכנאו?" שאלה רז רגעים ספורים לפני שהתעתקה גם היא. חיוכה היה הדבר האחרון שמש מהמקום.

~~~~O~~~~

"אתה בטוח שהגענו למקום הנכון ?" שאל רן בצעקה את זכרייה שעמד כמה אנשים לפניו.
"כן!" השיב זכרייה, על אף קולו הרם, יכול היה רן לשמוע רק הד קלוש מדבריו.
"אתה בטוח שהם יהיו כאן?" שאל רן בחוסר אמון לאחר רגעים ארוכים של הצטופפות בין רבבות של אנשים שחסמו את גישתם לאזור הכרטיסים. באותו הרגע הצטער רן שלא היה קטן כמו אחיו -
כך היה יכול לעבור ביניהם מבלי שיעצרו בעדו, מדקרת עצב מוזרה נטמעה בליבו.
"ברור שלא!" השיב זכרייה תוך כדי ניסיון עיקש להגיע אל רן שעמד לא רחוק ממנו, לצערו, ניסיונו רק השיב אותו כמה צעדים אחורה.
"אז למה לכל הנומים בחצר אנחנו כאן?!" שאל רן בצעקה.
"אני לא יודע, אתה שאלת לאן הם פנו ואמרתי לך שהם פנו לכאן, הם ממש מעלינו , אני בטוח" השיב זכרייה.
"אולי כדי שתתקשר אליהם?" הציע רן בייאוש.
"למי, לציפורים? אר יוס סיריוס?" שאל זכרייה משועשע מהשאלה. אפילו מבעד לכל האנשים יכול היה זכריה להבחין בפניו המאדימות של רן שגרמו לו לסוב על עקביו לאחור.

"ציפורים?! כל הזמן הזה הלכנו אחריי ציפורים? התכוונתי לקבוצה!" צעק רן. זה לא קורה לי ! זה לא קורה לי, חזר רן שוב ושוב בליבו.

"אהה, אני לא יודע איפה הם, חשבתי שנתנו לנו זמן חופשי ואתה רצית לעזור לי לתפוס את הבלקדרינו שהברחת קודם עם הצעקות שלך, למה אתה חשבת שהייתי בתוך השיח ההוא?" 
אמר זכרייה בשאלה בשעה שהתרחק עוד יותר מהמקום בשל זרם האנשים הרב ומבטו המאיים של רן שלפי דעתו של זכריה יכול היה להישבע שאם הן היו יורות לייזר הוא היה כבר מזמן עולה בלהבות. 
"סלי – סלי- מישהו מבין היברוו? סומוונ? איט וויל בי טוב לעזור לטוריסטס" אמר זכרייה לעוברים והשבים.
"נסה לומר הלפט" צעק רן. כמה אנשים מעודנים למראה הביטו בו בחומרה, נוזפים במבטם המצמית.
"לפת?" שאל זכרייה מופתע, אפילו מרחוק יכול היה רן להבחין במבטו המופתע למשמע המילים.
"לא! התכוונתי להלפ!" צעק רן חזק יותר.
"מה קלפ? למחוא כפיים? באמת רן, עכשיו זה לא הזמ- רגע, יש משהו במה שאתה אומר אולי ככה נצליח להשיג את צומת ליבם" אמר זכרייה תוך כדי מחיאת כפיים רועמות והתעלמות מוחלטת 
מבקשותיהם של הבריטים להפסיק, רן הכה במצחו בייאוש כאשר הבחין באחד הבריטים מגיש לו מטבע זהב ואומר לו משהו לא ברור שכפי הנראה כלל לא מעט קללות ובקשת שמירה על השקט. 
"אני חושב שזה לא עוזר, סומוונ יכול לעזור לנו?" שאל לאחר שתיקה נוספת, רן עם כל ההמולה הספיק כבר לעמוד לצידו רגעים ספורים לפני שאיש מוקפד למראה עבר במהירות עם עגלה גדולה 
ודחף אותם לקיר, רן חיכה להתנגשות אך מצא את עצמו עומד עדיין בתחנת הרכבת שקצת נהייתה כהה יותר לדעתו, כפי הנראה מהפגיעה בעגלה.
"איפה אנחנו ?" שאל רן.
"אנ'לא יודע, אתה?" השיב זכרייה ושאל.
"איי חאב נו איידיע" השיב רן שבחן את הסביבה, ההמולה התחילה להישכח.
"אתה מתכוון ל- איי חאב נוו איני איידע" ענה זכרייה.
"ווי?" שאל רן.
"עזוב, תגיד הוא לא היה איתנו באוטובוס?" שאל זכרייה והצביע על נער עם שיער מתולתל וכובע כהה.
"כן, איזה מזל שמצאנו אותם !" אמר רן.
"ואתה הטלת בי ספק" אמר זכריה בעוקצנות תוך כדי התעלמות מאנחת הייאוש של רן בדרכם אל הנער המופתע.
"אתם חייבים לעלות עכשיו לרכבת! אתם כבר מאחרים, אילו טרוורס לא היה שוכח את המקרדלים שלו בבית הייתם מפסידים את הנסיעה, למה אתם מחכים? עלו, עלו כבר" אמר הנער ובלי 
לומר מילה נוספת נכנס לרכבת ונעלם. 
"אוקיי..." אמר זכרייה באיטיות, "ניקח את התיקים איתנו?" הוסיף בשאלה שרגעים ספורים לאחריה הנהן רן להסכמה, אך לפני שהספיקו לעלות לרכבת ולתפוס מקום עצר בעדם מלעבור מישהו 
שפוף מראה בעל עיניים בהירות ומטורפות שהביט בהם תוך כדי מלמול מוזר של "שוב ההורים האלה עם תיקי הגב המקרררליגד טורניב קאלפרה, תעלו כבר" אמר תוך כדי לקיחת תרמילהם של 
רן וזכרייה. "מורמוסדרה, איפה נוריסל'ה כשצריך אותה ?" שאל תוך כדי מלמול כשצעד הרחק מהם.
"אוקיי, זה היה מוזר," קבע זכרייה את מה ששניהם חשבו בליבם בשעה שעלו לרכבת שהחלה לצאת מהתחנה. תחנת רציף תשע ושלושה רבעים.

הפרק הקודם		הפרק הבא