מלאכית

פרק 2- בלי אמא, אבל עם אבא מעופף

"אבא!" הלמתי על הדלת. דלת שמאחוריה אבי הסתתר במשך כמעט חמש עשרה שנה.

חוץ מבזמן שבה שהה בגינתה של אימי.

הוא פתח את הדלת בעיניים אדומות ושיער פרוע. אבל הוא לא קם עכשיו, ידעתי. זה המראה שלו בזמן האחרון.

ואין לי מושג למה.

"מה את רוצה, ליאה?". הוא תמיד נראה קצת רגוז שביטא את השם שלי. ואין לי מושג למה.

הוא הרי בחר אותו. לא?

עכשיו התעצבנתי. "מחר היום הולדת שלי. רק רציתי שתדע. אולי לפחות מחר תוציא את האף שלך מהחדר".

עכשיו זלגו דמעות מעיני. "ליאה" הוא לחש. היה לו מבט עצוב בעיניים, וידעתי שזה לא הוגן מה שעשיתי לו.

אבל בכל זאת הסתובבתי והלכתי.

~*~

טרקתי את דלת חדרי בכעס וזרקתי את עצמי על המיטה.

התחלתי לבכות. ואני לא כזאת רגישה בדר"כ. החיים לימדו אותי לא להתרגש.

אבל עכשיו יצאו מעיני נהרות של דמעות, מפצות על הזמן שלא בכיתי בו.

הייתם מצפים שהחדר שלי ייראה כמו חדר של כל נערה מתבגרת. אז לא.

היא לי חדר קטן, מיטה קטנה, שולחן שתפס את רוב החדר ושידה קטנה עם מגירות.

השולחן שלי היה עמוס ספרים ומבחנות. השידה הייתה עמוסה ספרי קריאה.

ובמקום כבוד- התמונה של אמא שלי.

אמא שלי הייתה אישה יפה. קצת דומה לי. היה לה שיער ארוך ועבה, חלק ומסולסל בקצות. צבעו היה שטני.

היו לה עיניים בצבע חום ירקרק, עיניים כל כך מתוקות שהמיסו אותי בין רגע.

וזה היה רק דרך התמונה. 

יכולתי בקלות להבין למה אבא שלי התאהב בה. היא הייתה כל כך נעימה.

והחיוך שלה- חיוך רחב וחמים. רציתי להכנס לתמונה ולחבק אותה בכוח רב.

הסתכלתי במראה. היה לי את השיער שלה- ללא ספק. תווי הפנים שלנו היו דומים אבל לא זהים.

היו לנו אותו האף, אותם השפתיים. 

אבל העיניים? העינייםלא היו שלה. וגם לא היו שלו. הם היו של סבתא שלי.

גם אותה לא ראיתי. רק בדיוקן שהוצב בחדר העבודה של אבא שלי, שלא ממש ביקרתי בו.

אבל גם דוד שלי אמר שיש לנו אותם עיניים.

היו לי עיניים אפורות כחולות, עם נקודות צבע שחורות. אהבתי את העיניים שלי. הן היו מיוחדות.

~*~

כשסביבי מגבת, חמקתי לאמבטיה. קירצפתי את כל שארי הליכלוך מהיום והרגשתי הקלה.

לפתע התחילה להתנגן מוזיקה. לא הכרתי את השיר, אבל הוא היה יפה. גמרתי להתקלח שהשיר מתנגן ברקע.

התנגבתי, התלבשתי, סירקתי את השיער וקלעתי אותו לצמה הרגילה שלי.

יצאתי החוצה והוא היה שם. הוא ישב על המיטה שלי והחזיק בידיו טייפ קטן. 

ללא מילים רצתי וחיבקתי אותו. והוא לחש לי באוזן:" זה היה השיר האהוב עליה".

הפרק הקודם