אליס לוגנבוטום ואחוות הגורל

היי. החלטתי לעשות את הפרקים קצת יותר ארוכים.

רציתי לומר לכם שהפרקים הראשונים יהיו מנקודת מבטה של אליס.

מקווה שתהנו!

אליס

אליס, אבא שלה והענק הלכו בשביל ארוך שהמשיך עד מעבר לגבעה שעמדה מולם.

היא בחנה את הענק שאמר שקוראים לו האגריד. הוא נראה ממש נחמד.

למרות החזות המאיימת שלו היא ידעה שהוא רגיש לסביבה, חברותי, מתחשב ובעל שמחת חיים. 

היא ידעה לקרוא אנשים, לפי העיניים שלהם ושפת הגוף שלהם. אבא אמר לה שגם אימא כזאת. אולי זה בגנים.

כשהתקרבו לטירה היא הרגישה את ההתרגשות מקפצצת בה כמו הצמרור הננסי שלה שאבא בטעות הטיל עליו לחש מקפץ.

הטירה הייתה עצומה, עם המון מרפסות, מגדלים וחלונות. 

כשהם הגיעו לדלת גדולה עשויה עץ, האגריד פתח אותה בנפנוף של המטריה הוורודה שלו.

כששלושתם נכנסו פנימה האגריד נפרד מהם.

"ביי נוויל. אליס, אם את רוצה את יכולה לבוא לארוחת ארבע בבקתה שלי, זאתי שמה במדשאות. 

הזמנתי את אלבוס, הבן של הארי וג'יני. הוא זה בגיל שלך, הוא בטח ישמח להכיר אותך" אמר להם והלך לדרכו.

נוויל כרע על הברך שלו כדי שהראש שלו יהיה בגובה של הראש של אליס. 

"טוב, אליס, אני צריך ללכת לחדר מורים, המזוודה שלך תגיע לחדר שלך בערב. חוץ מהגיליון של הפקפקן, את רוצה משהו?" שאל אותה.

היא הנידה לשלילה. הוא נישק אותה במצח ונפרד ממנה "את יכולה לטייל במדשאות, אבל אסור לך להתרחק יותר מידי ולהכנס ליער האסור" והלך גם הוא.

הגליון של הפקפקן היה בידה, והיא כבר הייתה לבושה בתלבושת של הוגוורטס.

היא טיילה במדשאות והתיישבה מתחת לעץ ליד אגם שחור. 

היא פתחה את כתב העת והתחילה לקרוא. היא לא ידעה כמה זמן היא ישבה שם עד ששמעה צווחה.

הקול נשמע מכיוון האגם. היא הביטה הביטה לעבר המים השחורים וראתה יצורים משונים. בגובה אדם, אך עם שיער ירוק ופרוע, עיניים זוהרות צהבהבות ועור אפרפר.

בני ים, נחשה. 

אליס הסתקרנה וקמה. 

כשהתקרבה אליהם הם נרתעו והביטו על אוזנה. שם החזיקה את שרביט שלה.

היא הוציאה אותו. עץ של ערבה בוכייה, נוצת עוף חול, עשרים וארבע סנטימטר, גמיש. הוא התאים בדיוק לכף ידה.

היא התכופפה באיטיות והניחה את השרביט על הקרקע. 

"שלום" היא אמרה להם. 

כול בני הים צללו חזרה. אחד מהם נשאר, שהיה הרבה יותר קטן, צווח. הוא חייך. וצלל גם. 

היא המשיכה לשוטט, נוטשת את לגיון הפקפקן.

היא ראתה את החממות, מגרש הקווידיץ', את הבקתה של האגריד, ואת היער האסור.

היער לא נראה מרשים במיוחד מבחוץ. סתם שורות ארוכות של עצים גבוהים וכהים.

כנראה הוא יותר מסוכן מבפנים. ויותר מפחיד בחושך.

היא נזכרה ששחכה את השרביט ליד האגם ורצה לשם. 

הפרק הקודם		הפרק הבא