יומני היקר

תודה רבה על התגובות, הפרק הזה הוא רק יומן. ובגלל זה הוא קצר.

אני יעשה את הפרקים קצרים, אבל אני אשתדל להעלות מהר.

אז כמו שהבטחתי אחרי 3 תגובות, המשכתי

4.1

היי יומן, זו שוב אני.

כן, אני יודעת שכתבתי בך היום, אבל הייתי צריכה לדבר עם מישהו שיבין אותי, שידאג לי ושיקשיב לי. החברות שלי לא באות בחשבון, אמנם הן חברות טובות, אבל בשמירת סודות הן... איך לומר... לא מאוד טובות. ולכן, החלטתי לדבר איתך. אני יודעת שאתה לא יכול לענות לי, אבל זה באמת עוזר לשפוך את הלב אל מישהו שאתה יודע שלא יגלה סוד...

אז אתה בטח שואל למה אני כותבת שוב, 10 דקות מאז שכתבתי בפעם האחרונה. טוב, בוא נגיד, שאם הייתה לי בובה של ג'ניפר, כעבור 2 שניות, היה לי רק אבק ומילוי.

את האמת, חשבתי שכשהיא צעקה עליו הוא יפרד ממנה, אבל מה חשבתי לעצמי, הרי ברור שזה רק ריב קטן, שתוך יום (או פחות ) יגמר.

אני אפילו לא יכולה לתאר את כל הרגשות שיש לי, אני מרגישה כאילו לקחו את הלב שלי וקרעו אותו ל50 חלקים. כל השמחה והאושר שהיה בי באותו רגע, נגמר בבת אחת. לצערי הרב, לילי ראתה את הדמעה הבודדה שירדה במורד הלחי שלי ושאלה אותי (במבט) מה קרה, כמובן שאני ניענתי בראשי לשלילה, ורצתי למגורי הבנות. נשכבתי על מיטתי וצרחתי. כנראה שהמזל לא לצידי היום, ושמעו אותי למטה. וכמובן, עם חברות דאגניות כמו שלי, איך אפשר שהן לא יהיו בחדר תוך 5 שניות. למזלי (פעם ראשונה היום), הן האמינו לי כשאמרתי להן שראיתי עכביש.  אחרי שהן הלכו הוצאתי אותך (היומן)ובגלל זה אני כותבת.

את האמת, אני לא יודעת איך אני אסתדר כשאני צריכה לראות את הפרצוף של ג'ניפר כל יום, וכמובן של הבן. אני רק מקווה שאני לא אתפרק, או יטיל קללה עליהם.

בקיצור יומן, תודה שעזרת לי, שוב.

                                                      קייטלין

נ.ב סליחה שליכלכתי אותך בדמעות שלי.

 4 תגובות ממשיכה...

הפרק הקודם		הפרק הבא