לא סתם חצוי דם

אחרי שבוע בו ישן ב'הקלחת הרותחת' והסתובב בסמטאת דיאגון, הגיע הראשון לספטמבר ואילו ים של פרפרים וחששות שריחפו בבטנו של סוורוס.
סוורוס הילך בלחץ ברחבי תחנת 'קינגס קרוס', מחפש בקדחנות בעיניו את רציף תשע ושלושה רבעים.
'איזה מין זקן מעצבן. אומר לי לחפש רציף לא קיים. מה אני אמור לעשות עכשיו?' 
"סיריוס! בוא הנה לכאן מיד! מה יש לך לחפש עם המוגלגים האלה?" 
צעקה-שאלה אישה גבוהה ודקה עם שיער שחור פרוע, שלידה התנודד יצור קטן ונמוך עם עיניים גדולות שדחף עגלה עם מזוודות. ילד שנראה בגילו של סוורוס, שכנראה נקרא סיריוס, התקרב אליה ומילמל משהו על מה שהיא אמרה. 
הם חצו את הרציף וסוורוס מיהר אחריהם. 'איזו אישה....אבל אולי היא תוכל לעזור לי'.
"סליחה, אתם הולכים לרציף תשע ושלושה רבעים?" שאל סוורוס את האישה, שהפנה אליו את ראשה בהבעה ארסית. "כן", היא ענתה בתמציתיות, "אין לך הורים שיקחו אותך? במקום שתדבר לאנשים אחרים", הוסיפה בשקט. 
"לא..." אמר והניד בראשו, מעמיד פנים שלא שמע את המשך דבריה.
האישה מילמלה משהו כמו 'בודצםמסריחאבלנעזורלובכלזאת' ואמרה "לך אחרי סיריוס שלי" בעודה מצביעה על הילד עם השיער השחור שהתקדם במהירות לעבר אחד הקירות בתחנה. סיריוס הסתכל עליו בהשתוממות כאשר נעלם באורח פלא כשהגיע לקיר.
אחרי שעבר גם לרציף, סוורוס מלמל "תודה גבירתי" ועלה לרכבת. 
הרכבת נמלאה לאט לאט בנערים ונערות-חלקם גדולחם ומנוסים שצחקו ופטפטו עם חברייהם, וחלקם קטנים יותר- בגילו של סוורוס, שהסתכלו לכל עבר בעיניים סקרניות אך מפוחדות. כמעט כולם סחבו כלובים עם חיות שונות ומשונות, ולכולם היו מזוודות גדולות ומלאות.
סוורוס הסתובב בין התאים, ולבסוף התיישב באחד התאים הריקים. בסוף הנסיעה ארוכה, שבה עברה אישה זקנה עם עגלה מלאה ממתקים מוזרים, בא לתאו של סוורוס נער שנראה בערך בן שש עשרה, שאמר לו להתלבש בזריזות כי עוד מעט מגיעים לטירה. סוורוס חיכה עד שיצא ואז לבש את הגלימה, וחזר לבהות בחלון בהרגשה אבודה.

כשהגיעו לטירה ירד גשם זלעפות, וכל התלמידים רצו לכרכרות. סוורוס התחיל לרוץ אחריהם גם כן, אבל איש ענקי בגודלו צעק "תלמידי שנה ראשונה לכאן!" וסוורוס חזר על עקבותיו ועמד לידו בצייתנות בגשם.
הם שטו באגם עד לבית ספר, ואז ,אחרי הרצאה שלא לכולה סוורוס הקשיב, הם נכנסו נוטפי מי גשם לאולם גדול ויפייפה, עם ארבעה שולחנות במקביל אחד לשני ועוד אחד שניצב מולם על במה קטנה, ותקרה שנראתה כאילו היא השמיים עצמם.
על במה ,לפני השולחן, היה שרפרף קטן ועליו מצנפת דהויה וקרועה. האיש שהרצא להם קודם לכן שלף רשימת שמות והתחיל להקריא:
"אמט גייק"....
"ברנבוי קיילי"....
"פוטר ג'יימס" סוורוס הרים לרגע קצר את עינייו בשעמום בכדי לראות ילד קטן עם שיער שחור פרוע עולה לבמה. האיש הניח את המצנפת הדהויה על ראשו של ג'יימס, והמצנפת צעקה בקול "גריפינדור!". סוורוס התחיל להשתעמם שוב והעדיף לבהות בכלים המהודרים שעל השולחן עד שיקראו בשמו.
"סנייפ סוורוס" קרא האיש. סוורוס המהורהר לא שמע אותו, שקוע במחשבותיו.
"סנייפ סוורוס!" קרא בקול חזק יותר, וסוורוס הנבוך קפץ ורץ לבמה. המצנפת המרופטת דיברה איתו בתוך ראשו, כשהתיישב על השרפרף, אך הוא לא שש לענות לה. בכל זאת היא פלשה למקום הפרטי ביותר שלו, המחשבות. "מתאים לך סלית'רין..." היא מלמלה, "או אולי רייבנקלו. לא, לא... אתה יותר מתאים לסלית'רין!" את המילה האחרונה היא צעקה בקול לכולם וסוורוס קפץ בהקלה מהשרפרף והלך לעבר שולחן ירוק במיוחד שצעק והריע, והתיישב באדישות בקצהו.
אחרי הארוחה המפוארת, בה בקושי אכל, הוא הלך עם שאר הילדים לעבר המרתפים, מסתכל בסקרנות על התמונות הזזות בהיו תלויות במסדרונות הארוכים. הילדים החדשים האחרים התלחשו ודיברו, אבל סוורוס העדיף ללכת מאחור בשקט.
אחרי ההסבר של איזה נער על איפה הם ישנים ומתי לקום בבוקר, סוורוס הלך לישון, ונרדם תוך כדי מחשבות על הבית החדש שאליו התקבל, ועל ביתו האחר, מחנה החצויים

הפרק הקודם		הפרק הבא