עכשיו ולתמיד-מאלפוי.

דראקו מאלפוי פתח את עיניו בחוסר חשק, השעון המעורר צלצל אך לא את הצלצול המוכר שהוא היה רגיל אליו אילו זה היה בזמן החופשים בהם היה מבלה בביתו הוא היה צועק לגמדון הבית להרוס את השעון המעורר המחורבן אך ברור שהוא לא היה בבית ילדותו או בביתו הנוכחי הוא היה במקום שהוא ראה פעם רק מסודר יותר.
תמונתה של הרמיוני גרינג'ר בתור ילדה קטנה אך עדיין בעלת אותם תווי פנים ברורים עמדה על אחת השידות והוא קם בבהלה כאילו שפכו עליו דלי מיים קפואים, "לא עוד פעם" הוא אמר לעצמו בגועל אך כשהסתכל על עצמו ראה שכל בגדיו על גופו חוץ מן הנעליים שנחו באופן מסודר בקצה החדר.
"גרינג'ר!" דראקו מאלפוי צעק וקם מן המיטה מתנודנד קלות "למה אני פה?" הוא התקדם מחוץ החדר לכיוון המטבח באיטיות היכן שריחות נעימים תקפו אותו  "תעני לי בוצ-, כלומר בת מוגלגית אחת".
"אולי תשתוק כבר, אידיוט יהיר ומעצבן" הרמיוני גרינג'ר אמרה בזמן שהיא סיימה להשים את ארוחת בוקר על השולחן , ארוחה שהייתה בכול מובן מוגלגית לחלוטין, ביצים מקושקשות , תה, סלט ירקות פשוט וצינימים.
דראקו עמד רק בפתח ההמטבח בוהה באוכל (שגרם לבטנו לגרגר) אבל הא לא העז לזוז, "מה אתה עומד תשב כבר" היא אמרה והתישבה מנסה להתנהג כאילו העובדה שהם אוכלים ארוחת בוקר ביחד היא נורמאלית לחלוטין.
"זה מורעל?" דראקו שאל אבל גם אם זה מורעל הבטן שלו הייתה מוכנה להסתכן, "אני לא אתה, אני לא מנסה להרוג אנשים באמצעות משקאות ומאכלים מורעלים" הרמיוני גלגלה את עיניה ודראקו הזעיף את פניו אך התיישב.
"זה מכה מתחת לחגורה גרינג'ר" קולו היה קריר והוא החל למזוג לצלחת שמולו סלט, "אני מצטערת, אני מניחה אני יודעת שעשית את זה בגלל שהוא איים על המשפחה שלך".
הרמיוני שתקה, היא לא רצתה לרדת לרמה נמוכה שכזו אבל משהו בדראקו מאלפוי הוציא אותה משליטה, וזה בעיקרה בא לביטוי שבכך שהוא מעצבן אותה.
שניהם המשיכו לאבול בשתיקה מביכה  עד שדראקו שהיה שבע לחלוטין עכשיו ורגוע יותר דיבר "איך הגעתי לפה גרינג'ר, מכיוון שאת האחת משנינו שלא שתתה את בטח יודעת".
"זה בגלל שאני הבאתי אותך לפה"
"למה" דראקו לא הצליח להעלים את הפתעתו, חלק קטן בתוכו חשד שהיא מתכננת לכלוא אותו פה ולגרום לו ללמוד למוות. 
"הייתה ועוד שניה נדרסת, זו מחובתי האזרחית לדאוג שאנשים לא יפגעו אבל אם הם שחצנים אידיוטים כמוך"  היא אמרה בהתחמקות מכיוון שהיא לא ידעה איך לומר את האמת.
אך דראקו מאלפוי היה טוב מידי בשקרים' טוב עד כדי כך שהוא בהחלט ידע מתי משקרים הוא חייך בזדוניות בידיעה שמה שהוא הולך לומר תוציא את האמת מין הגריפינדורית המתחסדת.
"אני לא קונה את זה" הוא לקח ירק קטן מן הצלחת  וחיך בזדוניות בזמן שלעס "את מעוניינת בי?" הוא קם ממקומו והתקרב אלייה באופן שהיה יכול להיראות כמפתה לבנות מסויימות.
"את לא הפסקת לחשוב עלי מאז הפעם האחרונה ואת רוצה עוד?" הוא התכופף כך שהם היו בגובה עיניים, וברגע של שתיקה הוא קירב את פניו אל פניה, עיניה
הושפלו לרצפה מנסות להתחמק מכל ניסיון שלו לכלוא אותם ועל פרצופה הבעה שלא ברור האם היא גועל או בהלה.
הוא היה כל כך קרוב עד שרק מילימטרים ספורים הפרידו בין שפתיהם ועיניה הגדולות ננעצו בו ברגע לא צפוי שגרם לדראקו הסמיק כי הוא חשב שאולי לשנייה שזו יכולה האמת אך צווחתה הקטנה של הרמיוני והדיפתה נפצה זאת, "לא!"
דראקו נפל על הרצפה "לא בגלל זה אני הבאתי אותך זה בגלל.."
"בגלל מה?" דראקו שאל משועשע יותר מתמיד מתרומם מן הרצפה ומנקה את עצמו מאבק דמיוני שאולי דבק לבגדיו היקרים.
"זה כן קשור למה שקרה"
"וזה ? " "דראקו שאל נהנה מן המראה של הנערה הלחוצה שמולו אך באותו זמן הופך להיות חסר סבלנות.
 "זהההההה" היא חזרה אחריו מנסה למרוח את הזמן כמה שיותר," אני מתחיל לאבד את הסבלנות גרינג'ר" דראקו נאנח וגילגל את עיניו.
" אני בהריון" היא אמרה לבסוף במהירות ובקול חלוש כשעיניה עצומות וכשפתחה אותם פיו של דראקו מאלפוי היה פעור ועורו חיוור יותר מתמיד (אם זה בכלל אפשרי).
"את מה? "הוא שאל שוב אבל על פי תגובתו הראשונית נראה כי הוא הבין כבר "הריון, תינוק , אתה יודע בן אנוש קטן וזעיר"
" את בטוחה ? " הוא שאל ונראה שהוא בולע גוש דמיוני שתקוע לו בגרון.
"בדיקות הריון של קוסמים מדוייקות יותר מכל דבר אחר, עדיף שתשב " היא הושיטה לו את הכיסא אבל הוא המשיך לעמוד ואז בפתאומיות עיניו האפורות ננעצו בה ונראה כאילו שביב של תקווה נוצר בהן.
"את בטוחה שהוא שלי?"
"כן!" הרמיוני הכעוסה חבתה בו בנביא היומי שהיה על השולחן והגיע מוקדם יותר, "מה עם וויזלי את בטוחה שהוא לא שלו?"
הרמיוני נעצה בדראקו מבט של 'אל תתעסק איתי, אני יהרוג אותך עוד שנייה' כי כל עולם הקסמים היה תקוע בחייהם הפרטיים של השלישייה, תמיד הייתה פינה באיזה צהובון שעדכנה על כל אירוע מסעיר בחייהם הרומנטים (הרמיוני הייתה בטוחה שבחתונה של הארי וג'יני יהיו לפחות עשרות פפרצים שינסו להתגנב), ולכן ברור שהם שהוא יודע שהם לא ביחד כבר שנה.
"בסדר הבנתי" דראקו  אמר בקול רועד מעט והתיישב.
" אני לא מצפה משהו ממך אני רק חשבתי שזו חובתך לדעת הרי הוא גם שלך, וצריכים להחליט מה לעשות איתו" הרמיוני סקרה את דראקו אבל הוא נראה מהורהר מידי מכדי להשיב.
"אני כניראה אשיג שיקוי להפלה" היא אמרה לבסוף וסובבה את גבה אליו בכדי לאסוף את הצלחות ,"לא!" הוא אחז בידה וסובב אותה אליו,מונע מימנה להתרחק.
"אני יודע שזה הגוף שלך ובסופו של דבר המילה האחרונה  הקובעת היא שלך כי אנחנו לא ביחד, אבל את הולכת לשמור אותו נכון?"
"אתה רוצה שאני אשמור אותו?!"הרמיוני שאלה ובקולה נימה מופתעת.
"ברור שכן כמו שאמרת הוא גם שלי, הוא משפחה... את לא יכולה פשוט לקנות את השיקוי הזה ולתת לזה לעשות מה שזה עושה,למה שתחשבי שאני לא ארצה אותו"
"בגלל שאתה מאלפוי, ואני מוגלגית וגריפינדורית ואני מייצגת כל מה שאתה שונא"
"אבל הוא עדיין ה...תינוק שלך,תחשבי על זה, הרמיוני" הוא ביטא שמה הפרטי כאילו הוא טועם גלידה בטעם חדש לגמרי שהוא לא בטוח שהוא מחבב.
"חוץ מזה למען הפרוטוקול, אני לא שונא הכל בך" הוא הוסיף בחוסר רצון ובהתנהגות של נער מתבגר המודה בפני אימו בקול מלא בושה שהוא אכן הרביץ לאחיו הקטן והמציק.
הרמיוני הפנתה את גבה לעברו כדי שהוא לא יוכל לראות את לחיה שהחלו להאדים,אך זה לא ממש עזר כי גם דראקו קם והחל לזרוק את השראיות שבלתי ניתנות לשמירה,"מה אתה תעשה אם אני אשמור אותו? " הרמיוני שאלה
ברצינות בזמן ששטפה את הצלחות שדראקו העביר לה.
"נגדל אותו ביחד, אני מתכוון ,לא כמו זוג או משהו כזה, אבל אני יעזור לך במה שאת צריכה" הוא ענה באותה רצינות והרמיוני הינהנה.
"מה המשפחה שלך תאמר? "
"מה החברים שלך יאמרו?" הוא יותר גיחך משאל
 הרמיוני הרימה את גבותה ועל פניה הבעה מהורהרת, 'בשם מרלין' היא חשבה ' מה הם באמת יחשבו?' שניהם המשיכו לשתוק ולנקות מה שנותר לנקות.
"אני אחשוב על זה" הרמיוני גרינג'ר  הכריזה לבסוף וגרמה לחיוך קטן מיצדו של דראקו ,חיוך שבו היא לא הבחינה.

הפרק הקודם		הפרק הבא