ניקו די-אנג'לו: אחרי דם האולימפוס

הפרק מוקדש לכם: 13 המנויים ו8 התגובות האוהבות! דרך אגב, בפרק הראשון כשכתבתי על מה שכתבתי, התכוונתי למשפפים ששלחו בקשות לריק ולא לקהילה... מקווה שאף אחד לא נפגע!

ג'אזמין מספרת:

אני עצובה, החבר שלי שבר לי את הלב! הוא אפילו לא בא לדייט או התקשר לבטל ואני באמת האמנתי שהוא אוהב אותי... למה הייתי כל כך טיפשה?
"ג'אז?", שאלה סיידי מאחורי "את בסדר?". איזו שאלה מטופשת, ברור שאני לא בסדר!  "בסדר גמור" עניתי וניגבתי את הדמעות. "לא יזיק לך טיול בחוץ", היא אמרה "הנה, קחי 40$, קני לעצמך איזה ספר או בגד נחמד... לכי עם קרטר לחנות, הוא הולך לקנות איזה קלפי משחק חדשים של המיתולוגיה המצרית או משהו כזה...". "בסדר" עניתי באדישות, זה לא יהרוג אותי, נכון? התלבשתי בבגדים קלים, הרי עכשיו קיץ... סתם לקחתי שמלה קלה בצבע תכלת, שרשרת ועגילים תואמים. לקחנו מונית כי החנות במנהטן ונסענו עם שתיקה מביכה למשך חצי שעה עד שהגענו. בכניסה היה תור ענק של חנונים וחנוניות עם אוהלים שישנו שם כל הלילה. קרטר ואני עמדנו מחוץ לחבל שהפריד בין טור המחכים בתור ולבין... פחות או יותר שאר העולם. מהאוהל הראשון בתור ניגש אלי נער שלא ממש התאים לשאר האחרים בתור: הוא היה עם שיער שחור ושרירים רציניים ואמר לי "מה בחורה כמוך עושה עם חנון כמוהו?" והצביע על קרטר "אני יכול לתת לך כל מה שהוא לא יכול, כולל כל הקלפים של החנונים האלה", קרטר לחש לי "אני יכול לתת לו כאפה, הוא יכול לעשות את זה?" ושנינו צחקנו. "נו, אז מה את אומרת?" הוא שאל אבל לפני שהפסקתי לענות לו עם תשובה מחוכמת מישהו יצא מהאוהל השני ונתן לו אגרוף ללחי, הנער אמר "אתה לא תקנה את כל הקלפים, אתה לא תעליב את החברים שלי ואתה בהחלט לא תציק לחברה שלי!". "ניקו?" קראתי בבלבול.
הוא הלך אלי וחיבק אותי כאילו שום דבר לא קרה אתמול(ובאופן אירוני למדי באמת שום דבר לא קרה אתמול) ולחש לי באוזן "אני מצטער, נלחמתי אתמול על חיי במשך חמש שעות. אני מבטיח שאפצה אותך.". פתאום הרגשתי אשמה, שכחתי לגמרי מזה שעדיין יש מפלצות ברחובות. הנער רץ אליו וניסה לתת לו אגרוף, אבל ניקו חסם אותו בקלות ואמר "אני מאתגר אותך לקרב מיתומגיקה!". הנער צחק ואמר "בוא נראה אותך!", הם הוציאו את חבילות הקלפים ואת הפסלונים והתחילו להכין את הלוח. "אז," שאל אותו הנער המעצבן "על מה מתערבים? על החברה השווה שלך?", "בחלומות," ענה ניקו "היא לא חפץ והיא יכולה להחליט בעצמה!", "ניקו, זה בסדר." עניתי לו ברוגע "אני יודעת שתנצח.". "בסדר," ניקו ענה "אבל אם אני אנצח, אתה תצא מהתור ותעביר לי את המקדש, הטבעת והחפיסה (חלקי המשחק) שלך!", "בסדר, בוא נתחיל!" הוא ענה והם התחילו לשחק. האמת? אין לי שמץ של מושג מה הלך שם בין התורים אבל לבסוף ניקו נשאר עם אביר פצוע ו4 נקודות חיים לעומת הנער, שנותר עם הידרה ו9 נקודות חיים. ניקו שלף את הקלף האחרון וחייך "אתה יודע מי אני?" הוא שאל את הנער ברוגע, "עוד איזה חנון?" הוא השיב בארסיות. "לא," ניקו ענה והציג את הקלף האחרון שלו: "שמי הוא ניקו די אנג'לו, אדון האפלה, קיסר הרפאים אבל הרוב מכירים אותי כמלך הרוחות" ואכן זה היה שם הקלף, ניקו הניח אותו על הלוח וגרם לו לתקוף את ההידרה, שמתה מיד מההתקפה ואז גרם לאביר לתקוף את מקדש האויב שגם קרס. "ניצחת ניקו!" קרטר קרא ואני חציתי את החבל וחיבקתי אותו, הנער השתגע והלך משם בזעם. אני התנתקתי מהחיבוק במבוכה ופשוט עמדתי לידו, מסמיקה כמוהו. אחת מהנערות שעמדו בתור אמרה "או-מיי-גוד, הם צריכים עזרה דחוף! ג'ודי, בואי.", הן ניגשו כלפינו והתחילו "לכוון" אותנו: אחת מהן שמה את הידיים שלי מסביב לניקו בזמן שהשנייה קירבה את ניקו אלי... כאילו, קרוב-קרוב. השפתיים שלנו כמעט נגעו אחת בשנייה לפני שניקו סגר את המרחק ונישק אותי, הפעם הנשיקה הייתה ידועה מראש, אבל עדיין הופתעתי מניקו: הנשיקות איתו היו חזקות, כאילו שהוא מפחד לאבד אותי... ומסתבר שהייתה לו סיבה טובה: מפלצות הגיעו וניסו להקיף אותנו... אה, כן וגם את קרטר, שכחתי ממנו טיפה.
                                                                                                           ניקו די-אנג'לו מספר:

ואוו, יוצא שאני מנשק אותה הרבה, לא? בכל מקרה, אלו לא היו סתם מפלצות, אלו היו ספרטנים ובראשם ספינקס. "בואו נתפצל!" קרטר קרא ואני עניתי "רעיון טוב, אני אהיה עם ג'אז ואתה תלך לנום!", "מה פתאום?" קרטר התווכח. "פשוט תעשה את זה, קרטר!" ג'אז צרחה בזמן שאני הובלתי אותה אל מעבר לאזור בכיוון המחנה. ברגע שהצלחתי למצוא צל במקום נטוש (זאת ניו-יורק ב12 בצהריים בערך, עמוס כאן יותר מבכל עיר אחרת...) "אני מניח שאת לא יודעת איך מפעילים רכב בלי מפתח, נכון?" שאלתי אותה ברוגע, "לא..." היא ענתה בחשש. "ככה חשבתי..." מלמלתי כשהוצאתי מהתיק משרוקית מקרח סטיגאי (כן, יצרתי עוד כמה כאלה... הן יעילות מאוד!) ושרקתי לגברת אולירי, תוך שתי שניות היא הופיעה וליקקה את ג'אז ליקוק ענק. "תעלי, אין זמן!" קראתי בשעה שעליתי בעצמי על הכלבה, "אין מצב שדבר כזה הגיוני!" היא אמרה בהתפלאות ואז עלתה. תוך כמה שניות היינו במחנה החצויים ועל כלבה עייפה מאוד, ירדנו ממנה והובלתי את ג'אז במהירות לביתן 13, הבית שלי. "אולי אני צריך להסביר לך כמה דברים" אמרתי וסיפרתי לה את הכל: על היותי בן האדס, הומוסקסואל לשעבר, החיים שלי, החרב שלי, הכל בקיצור. "אוי, ניקו!" היא אמרה והתחילה לחבק אותי כאילו שאני גור כלבים עצוב והאמת? זה די מרגיע... "אז עכשיו את מבינה?" שאלתי אותה "את חייבת להסתתר, אם יגלו אותך זה יוביל לעוד צרות.", "הבנתי," היא אישרה "אבל, אמממ, יש כאן מקום עם פרטיות? אני פשוט אחליף את השמלה לבגדי המחנה שהבאת לי.". "בטח" עניתי "יש לך כל אחת ממיטות האפיריון האלה, עם כילה שמסתירה לגמרי או פשוט תרדי למרתף האוצרות.", כמובן שהיא העדיפה את המרתף והיא החליפה לחולצה הכתומה ולמכני ג'ינס. "רק עוד דבר אחד," אמרתי והושטתי לה קופסה שבתוכה עדשות מגע סגולות "כדי שיחשבו שאת בת הקטה" הסברתי לה. "בואי, הולכים לפגוש כמה אנשים שיעזרו לך!" אמרתי ויצאנו מהביתן לכיוון המלונה של אולירי, שידועה גם כ"האמפי-קקי" ראינו את פרסי ואנבת' ג'קסון מטפלים בכלבת השאול. "אנבת'," אמרתי לגברת ג'קסון בשמחה "תכירי את החצויה החדשה, ג'אז אנדרסון!", "שלום, לא ראיתי חצויות חדשות שהגיעו בלי סאטיר מאז... מתי זה היה?", פרסי הזכיר לה "הלן בראון, נהרגה בקרב האחרון על המחנה על ידי קנטאור אויב.". "נכון... בכל מקרה, יש לך נשק?" אנבת' שאלה באגביות, "יריתי פעם בטו-טו אל שישה תלמידים וקלעתי בול לפה של כל אחד מהם, נחשב?" ג'אז צחקה. "מרשים מאוד! אני רק ארבעה פעמים הצלחתי, אבל אנבת' קלעה עשרים ברצף!" ענה פרסי בהתלהבות ואנבת' השיבה "זה כי אף פעם לא השתמשת בחליל פאן לצורך זה!", אני השתעלתי בזיוף והם נזכרו בנושא השיחה האמיתי. "יש לך העדפות?" שאלה אנבת' בזמן שהיא ליטפה את הבטן הגדולה של גברת אולירי פעם אחת אחרונה, "משהו קל," ענתה ג'אז בביישנות "אני לא חזקה כל כך". הלכנו לכיון הנשקיה אבל ג'אז רצתה לרכוב על הפגסוסים כל הזמן "אבל זה סוס... עם כנפיים!" היא אמרה כשניסתה למשוך אותי לשם, לבסוף נכנעתי ונתתי לה לעלות על פורקפאי. "את יודעת איך רוכבים?" פרסי שאל אותה, "ברור! מתה על סוסים, היצורים הכי יפים שיש!". "גם הוא מחבב אותך" פרסי ענה לה "תעשה לה מסלול קצר, פורקפאי!" ושיחרר את הבריח של דלת האורווה. כעבור עשר דקות היא עדיין הייתה באוויר ונהנתה מכל רגע, למרות שצעקנו לה לרדת. "אני אוריד אותה." אמרתי והפעלתי את כוחותי, בין רגע צמח שלד של פגסוס מהאדמה. רכבתי עליו אל ג'אז ופורקפאי ולבסוף הגעתי אליה, תפסתי את המושכות של בלאקג'ק והורדתי את שני הסוסים לקרקע. פורקפאי חזר עם פרסי לאורוות והשלד התפרק כשלקחתי את ג'אז לסככת הכלים עם אנבת', ג'אז החניקה קללה כשראתה את כל הנשקים הקטלניים: חרבות, חניתות, סכינים, קשתות, אשפתות חיצים, רובים, אקדחים ואפילו מטול טילים או שניים. קודם היא ניסתה פיגיונות, אבל אלה לא התאימו לה בכלל ונפלו לה כשניסתה לתקוף. אחר כך גם חניתות נפלו אחרי שניסתה ורובים נפלו מהידיים שלה בגלל הדף חזק. לבסוף היא לקחה חרב סייף: ידית עור נוחה שהוגנה על ידי חצי סהר מכסף טהור ולהב מארד שמיימי דק אבל חזק. ג'אז התעקשה ללכת איתי במקום עם אנבת' ללמוד על המיתולוגיה היוונית ואנבת' אמרה לי "נחש מה? אני בהיריון מפרסי! נתראה מחר." ואז הלכתי (די המום מהחדשות, כי גם קיבלתי מפייפר וג'ייסון אתמול הודעה דומה)עם ג'אז אל הביתן שלי בשביל להסביר לה על האלים וכל זה, אלא שהאדס חיכה שמה לשנינו והסביר לג'אז בעצמו. "אז..." ג'אז סיכמה "אתה אבא של ניקו ואדון כל מה שמתחת לאדמה ובכור האלים. יש לך שני אחים ששולטי בימים ובשמיים ואבא שלך הוא אדון הזמן... רגע, זה אומר שהשם של ד"ר הו זה קרונוס?", "לא," האדס השיב "ובכל מקרה אסור לי לגלות לך את השם שלו, אז אל תנסי.". ג'אז ישבה לצידי על המיטה וניסתה לעכל את כל הידע הזה, בזמן שהאדס הלך לאנשהוא מחוץ לביתן ואני נשארתי איתה, מעביר את ידי בשיערה הנעים ומרגיע אותה "הכל יהיה בסדר, לא צריך לדאוג.". אבל כשאתה חצוי המילים האלה ריקות, אני כבר ידעתי מראש שהכל לא הולך להיות בסדר...

הפרק הקודם		הפרק הבא