לילי וג'יימס

קבלו את פרק 3, מצטערת אם הוא קצת ארוך- אבל הכי חשוב- תגובות!!!!:)

דמבלדור נשם בכבדות פעם נוספת, והתחיל. "לפני שנים רבות, עוד לפני עלייתה של המלכה אליזבת השנייה למלוכה בקרב המוגלגים, הייתה ממלכה גם לנו, ממלכת הקוסמים והמכשפות.

זו הייתה ממלכה אדירה מעין כמוה. ממלכת טרזה. כולה קסם, לחשים, כשפים. ומעל לכל זאת, שלטו בגאון ובגאווה, המלך ליאון והמלכה ארנה." דמבלדור נעצר, ולילי ראתה דרך את משקפיו של דמבלדור את הכל, כל מה שהתרחש באותם ימים רחוקים. "אבל אז, יום אחד, התפרקה ממלכת טרזה.

איש אינו יודע מה היה שם. המלך ליאון והמלכה טרזה נעלמו. הרע והנורא ביותר הסתובבו בכל, בחצרות הבתים ובליבות האנשים. ומעל לרוע זה, שלט אדם אחד ויחיד, הלורד וולדמורט. הוא הפחיד המונים עם אנשיו, אוכלי המוות הנוראים, וסימנו, היה  אשליית גולגולת ירוקה וזוהרת שמתוך פיה יצא נחש ארסי וגדול מעל למקום שבו ביצע וולדמורט את מעלליו. כל אחד חי בפחד באותם ימים, שיחזור לביתו, וימצא אותו ריק מאשתו ומילדיו וסימנו של הלורד וולדמורט מתנוסס מעל לביתו."

לילי שמה לב שדמבלדור הביט הרחק הרחק, מעבר למדשאות, להרים, דמבלדור, הביט על העבר. "אבל, אומרים, שביום שבו המלך ליאון והמלכה ארנה נעלמו, הם החביאו את ביתם היחידה, שאז היתה תינוקת רכה, במקום מוגן. בביתם של מוגלגים, שסמכו עליהם שישמרו את ביתם כאילו היתה ביתם האמיתית. סימן הזיהוי שלה היה שרשרת זהב עם אש, סימן המלוכה של ממלכת טרזה.

האגדה מספרת שבלילה שבו תיפגש הנסיכה עם סימנה של טרזה, אש אמיתית, ותהיה בעולמה, עולם הקסמים, יבין הלורד וולדמורט שישנה יורשת אחת, שתוכל לגבור עליו, ולהיות למלכה בעולם הזה, וישבע להרוג אותה גם אם זה יעלה לו בכמות גדולה של אוכלי המוות שלו.

בלילה זה, הוא יקרא לידידו הנורא מכל מתוך תהומות המוות, ויצווה עליו, להרוג את הנסיכה. והנסיכה הזו, היא את, לילי." "אבל.. אבל.." גמגמה לילי. "אני היא לילי אוואנס מאז ומתמיד! אני לא נסיכה, פרופסור דמבלדור, אדוני. גדלתי כל ימי בבית מוגלגי רגיל, עם טלוויזיה, מקרר, טלפון..." "פניפון??" שאל דמבלדור בבלבול ותימהון. "טלפון."

 אמרה לילי והתכוונה להמשיך, אך דמבלדור אמר "את נסיכת טרזה, העלמה אוואנס." והרכין את ראשו כאות כבוד. "אני לא מאמינה, אחרת, איך היצור לא הרג אות אם כוחו של וולדמורט כל-כך גדול?" " התעקשה לילי. "אוכיח לך זאת, העלמה אוואנס." אמר דמבלדור. "הפשילי את קצות גלימתך ליד הצוואר, בבקשה." לילי הביטה בו בחשד, אך עשתה כמצוותו. היא הביטה על צווארה החשוף.

דמבלדור הוציא את שרביטו, וכיוון אותו אל צווארה של לילי. הוא החל למלמל מילים בלתי מובנות במשך כמה דקות בעודו מצמיד את אצבעותיו אל רקתו. לפתע הרגישה לילי חמה מאד, הרבה יותר מדי, ועל צווארה הופיעו להבות אש קטנות אדומות ומלטפות שנכרכו זו בזו. היא החלה להתרומם באוויר, ולפתע, קרן אור איתנים מכל חלק מגופה. לאט ובשקט היא הגיעה שוב לאדמה, והרימה את הלהבות כדי שתוכל להביט בהן. בסוף הלהבות, התנוצץ לו מטבע זהב גדול, ועליו מוטבעת אש, קטנה אמנם, אבל אמיתית ולוהטת.

ומעל לאש, בקשת שתאמה את מסגרת המטבע, נצצו המילים "ממלכת טרזה."

לילי הסתכלה על דמבלדור. הוא הנהן, ולילי  שאלה אותו עוד שאלה אחת. "אם היצור שתקף אותי ואת ג'יימס ביער, הוא ידידו של וולדמורט, איך האייל- אה.. ג'יימס, קשור לזה?" ודמבלדור אמר "מה למדתם על אנימאגים, העלמה אוואנס?" "הם... אנשים שיכולים להפוך לחיות. החיות מתייחסות אליהם כבעלי חיים רגילים והם לא מסוכנות בשבילם." אמרה לילי מחשש התשובה. ואז היא הבינה. ג'יימס היה אנימאגוס. 'והם לא מסוכנות בשבילם.' הדהד קולה בראשה. אז לכן ג'יימס לא חשש מלהיהרג על ידי המפלצת! הוא היה כל כך אמיץ. והוא הציל אותה. לילי השפילה את מבטה, כמו בכל פעם שהייתה מודאגת, ורצה אל חדר המועדון, בעודה משאירה את דמבלדור מבולבל.

"ממלכת טרזה."

אמרה לילי לאישה השמנה. "סליחה?" שאלה בגבה מורמת בחשד. "אה... מצטערת." אמרה לילי. "האומץ הוא ידידו הטוב ביותר של הגריפינדורי." האישה השמנה חייכה אליה וזזה על צירה. "דרך אגב," אמרה האישה השמנה כשכמעט חזרה למקומה, "למה את נראית כאילו התבלבלו בינך לבין פרגית ושמו אותך על האש?"

לילי גלגלה את עיניה ונכנסה דרך החור שמאחורי התמונה. "אה!! אמא, לילי, מה קרה לך?!"

לילי חשבה שהיא יודעת למה ג'סיקה, קלריסה, ננה ואיזבל התנהגו כאילו היא מפגע טבע ולא כמו לילי. גלימתה היתה חרוכה, פניה היו מפוחמות, מתחת לעיניה היו שקיות סגולות ושערה היה מלוכלך ופרוע.

"תירגעו, בנות. הכל בסדר. פשוט הייתי ביער." "סליחה?" שאלה ננה, חברתה הטובה והחוצפנית- דרמתית- רומנטית של לילי. "זה ממש לא מה שנערה בגילנו, בשנה שביעית, אמורה לעשות. היא אמורה להראות הכי טוב, להיות הכי מוכשרת ומיוחדת וחכמה וחמודה- ולא להסתובב ביער שרוף ו-" "כן, כן," אמרה לילי ופיהקה. "אני עולה להתקלח." היא עלתה במדרגות לחדרה ונכנסה להתקלח. המים שטפו ממנה הכל.. את כל המחשבות על ג'יימס... על ממלכת טרזה... על הכל. כאשר סיימה ויצאה לחדרה, חדר עשן כחלחל וקר דרך החלון, התלפף סביב השרשרת, העלימה מצווארה של לילי והתפוגג באחת. לילי חייכה לעצמה. 'זה בטוח דמבלדור, הוא לא רצה שאסתובב בכל בית הספר עם שרשרת אש שכתוב עליה 'ממלכת טרזה...'

חשבה. היא חזרה ריחנית ונקייה לחדר המועדון של גריפינדור. "היי, ליל, את מרגישה יותר טוב?" שאלה קלריסה, אחת החברות הטובות של לילי. קלריסה הייתה נערה יפה בעלת עיניים ירוקות- כחולות, שיער בצבע זהב, עור שחום ולחיים ורודות. לדעת לילי הייתה יפה מאד, אך קלריסה סירבה להאמין. בעיה שלה. "כן, תודה קל." אמרה לילי בחיוך. "אמ... לאן את הולכת עכשיו?"

שאלה ננה כשראתה את לילי הולכת אל עבר החור שמאחורי התמונה.

"אני הולכת לבקר את ג'יי.. לא משנה." ננה הרימה גבה אך לא המשיכה לשאול. לילי נופפה לחברותיה ושלחה להן נשיקה באוויר. "נתראה מאוחר יותר!" אמרה ונפנפה להן לשלום. היא יצאה מהחור שמאחורי התמונה ובעודה הולכת במסדרונות היא חשבה בליבה 'למה אני לא אמרתי להן שאני הולכת לבקר את ג'יימס במרפאה? הן לא יודעות שאנחנו זוג!' 'ואתם זוג?'שאל קול אחר בתוך ראשה. לילי הנידה בראשה בחוסר אונים ועברה עוד מסדרון בדרך אל המרפאה.

ערכתי את זה מחדש, אז שוב, תגובות!!!!!!!!!!!!!!!!

הפרק הקודם		הפרק הבא