לילי וג'יימס

קבלו את פרק 2, ותגיבו!!!!

ג'יימס התקרב אליה עוד ועוד.

לפתע נשמעה יללת זאב נוספת.

קרובה הרבה יותר.

לילי וג'יימס הסבו את ראשם במהירות, והסתכלו על הירח.

לפתע אמר ג'יימס "בואי, לילי, מהר! מסוכן עכשיו!"

לילי לא הבינה מה קורה, אבל ג'יימס משך אותה מהר לכיוון היער האסור.

"לא, ג'יימס! אל תעשה את זה! אסור לנו!"

אבל ג'יימס לא הקשיב לה.

הוא המשיך לרוץ ולרוץ, גורר אותה אחריו.

כאשר היו עמוק ביער האסור, ולא ראו דבר חוץ מאור הירח החיוור שהסתנן דרך העלים הסבוכים, ג'יימס נעצר.

לילי התיישבה בחולשה ליד עץ אלון בעל ענפים עבותים.

היא הייתה מבועתת.

"מה קורה כאן, ג'יימס? אני מפחדת."

היא אמרה והחלה לבכות.

ג'יימס התיישב לידה על מרגלות האלון ושם את ידו על כתפה.

הוא התכונן לומר דבר מה, אך לפתע נשמעה נהימה חרישית, מפחידה יותר מכל דבר ששמעו בחייהם, ומבשרת רעות.

במרחק 2 מטרים מהם נדלקו שתי עיניים אדומות ובוערות.

לילי וג'יימס התנשפו בכבדות, מנסים לרסן את עצמם מלצרוח את נשמתם.

החיה, ספק זאב ספק יצור קסום, התקרב אליהם.

הם נסוגו לאחור, עד שמעדו על העלים והחיה סגרה עליהם מכל עבר.

"זה לא הולך להיות טוב.." התנשף ג'יימס.

"מסכימה איתך," מלמלה לילי בתשובה.

החיה המשיכה להתקדם לעברם בשיניים חשופות, צהובות ונוטפות ריר.

לפתע צעקו לילי וג'יימס בתיאום מושלם "לומוס!"

ובזמן שהאור סימא את עיניו של היצור המפלצתי, הם רצו משם, יותר מהר משיכלו לדמיין בחלומותיהם הפרועים ביותר.

לפתע לילי שמה לב שג'יימס כבר לא איתה.

היא נעצרה בפתאומיות. "ג'יימס!" צעקה בכאב.

בראשה עברה המחשבה שהכי פחדה מפניה.

שהיצור טרף אותו.

היא הביטה לעבר הטירה וכל החלונות היו חשוכים. 

' לא איכפת לי,' חשבה, 'אני חייבת להציל אותו!'

היא רצה לעבר היער. לפתע ראתה אש בוערת מלחכת את אחד העצים.

אוי לא.

היא שמעה את נהמת היצור במרחק, אך נכנסה לתוך היער הבוער, והאש, שהמשיכה להתפשט במהירות... במהירות... 

ללילי היה נדמה שראתה דבר מה מעבר ללהבות והאוויר הרועד.

אולי ענף או קרן.

היא צמצמה את עיניה השורפות כדי לראות בבהירות.

לפתע ראתה אייל יפה תואר ונאה דוחף בקרניו את החיה הענקית והמפלצתית.

החיה הסתובבה אל האייל בפתאומיות כדי לבלבל אותו, אך האייל תקע את קרניו בבטנה של המפלצת.

היא ברחה בקול יללה אל הגבעות הרחוקות, עד אשר לא שמעו אותה.

האייל התקרב בחשש אל לילי, והביט בה בעיניו הנבונות.

לאחר מכן נשכב על האדמה, והתעלף.

לילי התיישבה לידו בעצב וליטפה את ראשו.

היא ראתה שחל שינוי באייל. הוא.. הוא נהפך ל...לאדם.. הוא נהפך ל..לג'יימס. 

"מוביליקורפוס!" צעקה לילי.

מיתרים בלתי נראים כאילו נקשרו לפרקי ידיו, צווארו וברכיו של ג'יימס, והוא נגרר למצב עמידה.

לילי הניעה אותו במהירות בין הלהבות, והם יצאו מהיער.

כעת כל בית הספר היה ער, וכל החלונות היו מוארים:

האגריד ניסה לכבות את השרפה בעזרת כדי מים מן האגם,

בעודו מיילל כמה מסכנים הסקרוטים-פוצי-התחת שלו, 

הפרופסורים מקגונגל, פליטיק, ספראוט וסלגהורן עמדו ליד האגריד,

וניסו לכבות אותה בעזרת מיני לחשים, קסמים וכשפים, כל אחד בדרך שלו,

תלמידי השנה השביעית האחראיים ביותר ניסו לעזור גם הם,

ועל כל מרפסות בית הספר עמדו תלמידים מנומנמים בפיג'מות.

אך לילי לא שמה לב לכל אלה. דבר אחד היה חשוב לה:

לעזור לו כמו שהוא עזר לה.

היא השכיבה אותו ליד עץ אורן וטיפלה בו. 

ולבסוף, כשהיא כמעט נרדמה, הכוכבים החלו להחוויר והשמיים החלו להתבהר, היא הבינה שעשתה כל שביכולתה, והביאה את ג'יימס בעזרת המיתרים הבלתי נראים אל עבר מדאם פומפרי ודמבלדור, שישבו למרגלות בקתתו של האגרידו וטיפלו בחיות שנפצעו מן האש.

" הא! אלוהים שישמור- איך שאתם נראים!!! מה עשיתם שם ביער?!"

שאלה מדאם פומפרי בחרדה.

לילי פתחה את פיה להשיב, אך מדאם פומפרי הנחרצת,

שכרגיל לא הקשיבה לאף אחד,

אמרה מעבר לגבה בעוד היא מתמרנת את ג'יימס בין הזקן, המעיל והיד הענקית של האגריד:

"תסבירי הכל לדמבלדור, ג'ני, חמודה. אבל אל תשכחי לבוא אחרי זה למרפאה, אני אביא לך תרופה נגד הלם."

"זה לילי," מלמלה לילי מסננת בין שיניה בידיים קמוצות.

"כן, ג'ני חמודה, מה שתגידי."

אמרה מדאם פומפרי בעודה מתרחקת לכיוון בית הספר בשרביט מונף כשלצידה מרחף ג'יימס.

לרגע נראה שערה של לילי בוער, אדום וחם כמעט כמו האש שלפני זמן קצר שלטה בכל היער האסור, אבל הרגע הזה חלף, לילי גלגלה את עיני האיזמרגד שלה והסתובבה אל דמבלדור.

הוא שילב את אצבעותיו הגרומות והארוכות והביט בה דרך משקפי החרמש שלו.

"אני מקשיב," הוא אמר.

לילי התיישבה לידו על האדמה הלחה וסיפרה לו את כל הסיפור.

לאחר שהיא סיימה דמבלדור ישב דומם עוד כמה דקות והביט על נקודה בלתי ברורה.

לאחר מכן אמר "העלמה אוואנס, אני חושב שיש לי משהו לספר לך."

הפרק הקודם		הפרק הבא