לחזור בזמן

אוקיי.. אני כל הזמן מעדכנת, אז כדאי לכם מדי פעם לקרוא שוב את אותו הפרק - לבחירתכם (:

קישור לאשכול הרישמי של הפיק: http://hportal.co.il/index.php?showtopic=50319
בבקשה תגיבו שם!

שימו לב! ערכתי את הפרק לפי התגובות הבונות שנתתם!

שם הפאנפיק: לחזור בזמן
איי-די: 911
פאנדום: הארי פוטר
דירוג: PG (אולי איזו נשיקה קטנה...)
ז'אנר: אין לי מושג
שיפ: אולי ג'יימס/לילי, נראה בהמשך
תקופה: הקונדסאים, שנה שביעית (הסיפור מתחיל ב-2018, אבל זה לא באמת משנה)
תקציר: הרמיוני קוראת את 'הוגוורטס – תולדות' הגרסה הישנה, בכדי למצוא מידע על התעללות בגמדוני בית. היא לא מצאה את המידע שחיפשה, אבל כן מצאה עמוד ובו מסופר על מורה להתגוננות בפני כוחות האופל בשם הארי פוטר. היא מספרת על כך להארי, והוא מחליט לחזור בזמן וללמד את הוריו וחבריהם בהוגוורטס.
וויתור זכויות: לרולינג. אין לי כל מטרה להרוויח מפאנפיק זה. בלהבלהבלה.

פרק 2 - ארבעים ואחת שנים!

"כואבת לי היד, הר... מ-יוני..." מלמל הארי בזמן שניסה בכל כוחו להמשיך לסובב בידו הכואבת עד מאוד את מחולל הזמן.

"עוד שנייה, הארי." ענתה הרמיוני. "רק עוד שבעים וחמישה סיבובים!"

"אני... ל-לא מסו..ג-ל..." הארי נראה כמעט גוסס, עד שג'יני באה, דחפה אותו על הספה, חטפה מידו את מחולל הזמן והחלה לסובב אותו.

"תו-תודה..." מלמל הארי.

"ג'יני!" קרא רון, "הארי צריך לחזור בזמן, לא את!" הרמיוני נאנחה.

"לא הקשבת בשום שיעור במהלך כל שבע השנים שלמדת בהוגוורטס?" שאלה, "אתה צריך להיות מוקף בשרשרת עצמה, זה לא משנה אם אתה נוגע או לא במחולל הזמן."

"אה." ענה רון.

"שבעים ואחת... שבעים ושתיים... שבעים ושלוש... שבעים וארבע... שבעים וחמש!" ספרה ג'יני. בשנייה שהפסיקה לסובב את מחולל הזמן, נשמע קראק קטן והארי נעלם.

~

הארי פקח את עיניו.

הוא הרגיש את ליבו דופק בחזהו. הוא חזר בזמן! הוא באמת חזר בזמן ארבעים ואחת שנים!

הארי היה שרוע על האדמה בתנוחת שכיבה, כשפניו פונות לכיוון השמיים.

'וואו...' חשב לעצמו בזמן שהתבונן בשמיים השחורים והמעוננים – זה היה ערב.

לפתע הארי החל לחשוש, מה יהיה אם זה לא הצעד החכם? הארי לא באמת ידע מדוע רצה לחזור בזמן. הוא כנראה חש שמשהו, או מישהו מנסים לסמן לו, לאותת לו, שמשהו לא כשורה בדרך החיים שלו.

הארי ניער את המחשבות הרעות ממוחו. 'אין טעם עכשיו – אני פה, אז אני צריך לעשות כמו שכתוב ב'הוגוורטס – תולדות'.

הוא קם על רגליו והתבונן בסביבה. הוא היה בהוגסמיד, הוגסמיד הישנה והלא-משוכללת.

'לפחות הגעתי להוגסמיד ולא למקום אחר. הוגסמיד הרבה יותר קרוב להוגוורטס מאשר לונדון, לדוגמא.' חשב לעצמו.

הארי החל ללכת, אחרי זמן שנראה כשעה וחצי הוא הגיע קרוב לשערי הוגוורטס, אבל נעצר כששמע מלמולים ודיבורים.

'זו ההזדמנות שלי! כשהם עדיין לא הטילו את כשפי המחסום!' חשב הארי, 'מזל שלקחתי איתי תיק ובו כל מני דברים חשובים...'

הארי פתח את תיקו, שהיה תיק גב אפור וגדול של מוגלגים, שכנראה מישהו צייר עליו לבבות בעט אדום.

הוא חיפש את גלימת ההיעלמות, הוציא אותה מתיקו והתכסה בה.

"אמרתי לך, אין לי שום חפצי אופל!" נשמע קול של נער שהגיע מכיוון השערים. משום מה, הקול הזה נשמע מאוד מוכר להארי.

הארי התקדם לעבר הקולות והצעקות, וראה את אביו ומישהו מכוער בעל שיער מאפיר עומדים ליד שערי הוגוורטס.

אביו, אביו של הארי... הארי הרגיש שוב את ליבו דופק בחוזקה בתוך חזהו, אבל החליט להתעלם. אחרי הכל, יש לו דברים אחרים לדאוג להם, כמו לא לאחר לנאומו של דמבלדור.

הארי התבונן מרחוק בג'יימס. הוא כל כך רצה עכשיו... לרוץ אליו... לחבק אותו... לדבר אל אביו בפעם הראשונה לא בתור רוח.

"זה מה שאתה תמיד אומר!" צעק האיש בעל השיער המאפיר, שכנראה היה השרת.

הארי התגנב קרוב יותר אליהם, עד שעמד מטר לידם, והסתכל.

נראה היה שהשרת תפס את אביו מנסה להבריח חפץ אפל להוגוורטס, לפחות כך השרת חשב. 'אלה פצצות סירחון' חשב הארי, וחייך לעצמו מתחת לגלימת ההיעלמות.

"הפעם אני מדווח עליך, ילד!" צעק השרת.

פתאום הגיע למוחו של הארי רעיון. הוא חטף את פצצת הסירחון מידו של השרת וזרק אותה על הרצפה, מה שהסיח את דעתו של האיש הזקן ונתן לג'יימס הזדמנות לברוח.

הארי עבר בקלילות את שערי הוגוורטס והחל לצעוד במרץ. פתאום הוא נזכר, אין לו כל סיבה למהר. כתוב ב'הוגוורטס – תולדות, הגרסה הישנה' שהוא פרץ לאולם הגדול והפריע לדמבלדור באמצע נאומו, בדיוק ברגע שהוא עמד להציג את פרופסור סטרופד. הארי גיחך. 'סטרופד' הזכיר לו את המילה באנגלית 'סטופד' – שזה אומר 'מטופש'.

בכל מקרה, אין סיכוי שהוא יאחר אם יגיע לאולם באותו הרגע, 'אין מה למהר...' חשב לעצמו.

הארי נשכב על האדמה הקשה והדשא הלח והסתכל אל עבר השמיים המעוננים. ובלי לשים לב, עיניו נעצמו.

~

כשהארי התעורר כבר לא נשמע שום רעש צעדים של תלמידים ממהרים. למעשה, אף אחד לא היה בסביבה.

'אוי לא!' חשב, 'נרדמתי, עכשיו אני אאחר לנאום של דמבלדור!'

הארי החל לרוץ בכל כוחו אל עבר טירת הגוורטס.

כשהגיע, הוא נעצר כשפניו מול דלתות האולם הגדול. לא היה נראה שמישהו מבחין בו.

"ובכן," נשמע קולו של דמבלדור, "בגלל שהשנה לא הצלחנו למצוא בזמן מורה להתגוננות מפני כוחות האופל, חוקי היה שמשרד הקסמים יתרום לנו עזרה – או במקרה הזה, אחת מאנשיו של השר התנדבה ללמד. היא לא תעזוב אותנו עד סוף השנה" אמר – "אם אנחנו רוצים בה ואם לא." רטן דמבלדור בלחישה. אף אחד לא שמע אותו חוץ מהארי, שהקשיב כאילו חייו תלויים בכך. היה ברור לפי קולו של דמבלדור שהוא לא ממש מרוצה מהמורה החדשה.

"אז הרשו לי להציג בשניכם את המורה החדשה להתגוננות מפני כוחות האופל, פרופסור סטרו-"

"עצור!" צעק הארי.

בבת-אחת הסתובבו כל הראשים לכיוונו של הארי.

הארי החל לצעוד לכיוון אמצע האולם. כשנעצר, אמר:

"אני רוצה להיות המורה להתגוננות מפני כוחות האופל."

סטרופד גיחכה, אך דמבלדור נראה רציני מאוד.

"ומה גורם לך לחשוב שאתה יכול כך סתם לפרוץ לבית-ספרינו, ולהחליט שאתה תהיה פרופסור, אדוני הצעיר?"

להארי הייתה כבר תשובה מוכנה מראש.

"זה." אמר כשהוציא את שרשרת מחולל הזמן מחוץ לחולצתו.

עיניו של דמבלדור נצצו.

"ובכן," אמר, "צריך לישב כאן סדר עניינים. לא כך, אדוני הצעיר? יש פה חדר קטן שאליו נוכל להיכנס ולשוחח." אמר והצביע לכיוונו של דלת קטנה מאחורי האולם.

הארי חייך. החדר היה מוכר לו כל כך. אחרי הכל, לשם היה צריך להיכנס כשדמבלדור העתידי הקריא את שמו שיצא מתוך גביע האש.

שניהם צעדו לכיוונו של הדלת הקטנה וכשהיו בפנים דמבלדור נעל והטיל לחש אוטם רעש.

"בסדר..." מלמל, "אני רוצה שעכשיו תספר לי הכל עליך. מי אתה, מה אתה, מאיפה הגעת ולמה אתה כאן?"

"שמי הוא הארי פוטר." ענה הארי, "הצלתי את העולם מידיו של קוסם אופל מרושע." אמר והמשיך- "קראתי את 'הוגוורטס – תולדות, הגרסה הישנה' וגיליתי שבאחד העמודים כתוב עליי, ועל שהייתי מורה להתגוננות."

"אני מבין." אמר דמבלדור, "אז אתה רוצה את המשרה?"

"כמובן, זאת הסיבה שהגעתי הנה. חזרתי אחורה 41 שנים!"

"41 שנים?" גיחך דמבלדור, "בטח לקח לך נצח לסובב את מחולל הזמן הזה."

"למעשה, בערך 41 שנים. לכן החזרה בזמןן לא ממש השפיעה." צחק הארי. דמבלדור חייך.

"טוב, אז אני מניח שנצטרך להציג אותך בפני כולם." אמר דמבלדור ויצא מן החדר.

"אתה בא?" שאל את הארי. הארי הינהן ובא אחריו.

~

ת"ב?

הפרק הקודם		הפרק הבא