כן, אני הבת שלה ושלו

sooooooooooooooooooooooooo, הגיע הפרק השלישי!!

יש שילוב של סונגפרק ויהיה משהו על הארי ואריאל. 

תהנוווווווווו :)

הגענו לאולימפוס. נכנסנו לבית הענק (מאוד מאוד מאוד מאוד) שלנו.

באמצע הסלון (האפור), היה עץ אשוח ענקי, מעוטר קישוטי חג, ומסביבו היה שלג. "מתחת לעץ הזה יהיו מתנות בשבילך!" לחשה לי אמא.

"ועכשיו, הגיעה הזמן שהמכשפה הקטנה תלך לישון!" הכריז אבא. התמרמרתי. "למה, אבא?! חופשת החג!" אבא חייך. "אמרתי לך שהיא דומה לך. עקשנית בדיוק כמוך" אמר אבא לאמא ואמא צחקה.

"למיטה, לילי!". נאנחתי ועליתי למעלה. נשכבתי על המיטה ונרדמתי מהר. ישנתי שינה נטולת חלומות. 

 קמתי בבוקר, וכשנזכרתי איזה יום היום, מיהרתי לשנות את צבע השיער לשחור (כמו של אבא וסבא) ואת צבע העיניים לאפור (כמו של סבתא), כמו שאני תמיד עושה כשמשהו חגיגי עומד לקרות. \

ירדתי למטה בטיל. אמא ואבא כבר ישבו מול האח עם כוס בירצפת (השתייה הטעימה בעולם), ומתחת לעץ האשוח היו... 15 מתנות.

"בוקר טוב ילדה שלי" אמרה אמא וצחקה. "למה את מחכה? יש מתנות שמחכות שתפתחי אותן!" אמרה אמא. "אמא, יש 15 מתנות" אמרתי, והייתי בטוחה שהיא ואבא רואים את הגלגלים מסתובבים לי בראש.

"אם שתיים מהן הם מרוז ומסקיי וג'ייק, משמע יש 13 מתנות. זאת אומרת..." המשכתי ואבא קטע אותי. "כן, ילדה חכמה שלי. מתנה מכל אל אולימפי".

התרגשתי וזינקתי אל הערימה.

מסקיי וג'ייק קיבלתי ערכה לטיפול במטאטא.

מרוז קיבלתי ספר על קווידיץ'.

מזאוס קיבלתי ברק, שיפעל פעם אחת בלבד.

מהרה קיבלתי שרשרת.

מהפייסטוס קיבלתי אוטומטון של כלב מחמד.

מארטמיס קיבלתי חץ וקשת.

מאפולו קיבלתי ערכה עזרה ראשונה קסומה וספר לחשי ריפוי.

מארס קיבלתי אולר עשוי ארד (שאמא החרימה ברגע שראתה ואני נשבעת ששמעתי אותה מסננת שהיא תהרוג אותו)

מאפרודיטה קיבלתי ממתקי לבבות מלאים בשיקוי אהבה (עכשיו גם אבא הצטרף להחרמות ולשבועות ההרג של אמא)

מדיוניסוס קיבלתי בקבוק יין (אמא ואבא החרימו אותו וכבר לקחו על עצמם אחריות למוות של שלושה אלים)

מסבתא אתנה קיבלתי ספר יוונית עתיקה ומפה של האולימפוס.

מסבא פוסידון קיבלתי כרטיס למשחקייה שבארמון שלו (אמא ואבא הפסיקו עם שבועות ההרג והתחילו לצחוק. אמא אומרת שהיא מבינה מאיפה פרסי לקח את ההומור)

מדמטר קיבלתי סל פירות ענקי

מהרמס קיבלתי סל תעלולים (אמא ואבא חזרו לשבועות ההרג)

ולבסוף, מאמא ואבא, קיבלתי- "מטאטא חדש!!!" צעקתי ורצתי לחבק אותם. הם צחקו וחיבקו אותי. "יש לנו עוד מתנה בשבילך" אמרה אמא. ראיתי שאבא מחבק את מותנה של אמא.

"את מספיק גדולה נכון?" שאל אבא בקריצה. "את לא צריכה שנשחק 'נחשי מה יש לאמא בבטן'?". השתנקתי והעיניים שלי נפערו. "הולך להיות לי..." "אח קטן!!" אישרה אמא בחיוך.

אני בחיים שלי לא חשבתי שאני יכולה לחייך חיוך רחב יותר. "מתי???" שאלתי. "בעוד כמה חודשים" הבטיחה אמא. באותו הרגע שכחתי מהכל. מהוגוורטס, מכל שיעורי הבית, מרוז, מסקיי וג'ייק, מכולם!

כמנהגנו בכל שנה, אמא ואבא התיישבו על הספה ואני התיישבתי על השטיח. זמן לסיפור משפחתי. "אבא, איך הצעת לאמא נישואים?" שאלתי.

אבא ואמא החליפו חיוכים.

פלאשבק

אריאל עמדה בדשא, ליד הים במחנה החצויים. צבא דמבלדור התארחו במחנה, זה היה כמה חודשים לאחר סיום המלחמה,

כירון הזמין אותם, לפעילויות מגבשות לקוסמים ולחצויים.

אריאל הדליקה רדיו מוגלגי והתחילה להסחרר בריקוד לצלילים.

It's a beautiful night, 
We're looking for something dumb to do. 
Hey baby, 
I think I wanna marry you. 

Is it the look in your eyes, 
Or is it this dancing juice? 
Who cares baby, 
I think I wanna marry you. 

Well I know this little chapel on the boulevard we can go, 
No one will know, 
Come on girl. 
Who cares if we're trashed got a pocket full of cash we can blow, 
Shots of patron, 
And it's on girl. 

היא לא ידעה שצבא דמבלדור והחניכים במחנה הסתכלו עליה.

Don't say no, no, no, no-no; 
Just say yeah, yeah, yeah, yeah-yeah; 
And we'll go, go, go, go-go. 
If you're ready, like I'm ready. 

Cause it's a beautiful night, 
We're looking for something dumb to do. 
Hey baby, 
I think I wanna marry you. 

Is it the look in your eyes, 
Or is it this dancing juice? 
Who cares baby, 
I think I wanna marry you. 

I'll go get a ring let the choir bells sing like oooh, 
So whatcha wanna do? 
Let's just run girl. 

If we wake up and you wanna break up that's cool. 
No, I won't blame you; 
It was fun girl. 

אריאל הסתובבה עם ידיים פרושות לצדדים, שיערה מתבדר ברוח ושמלתה התכולה מתנופפת סביבה.

Don't say no, no, no, no-no; 
Just say yeah, yeah, yeah, yeah-yeah; 
And we'll go, go, go, go-go. 
If you're ready, like I'm ready. 

היא הרגישה יד התופסת באחת מידיה ומסובבת אותה.

הארי.

Cause it's a beautiful night, 
We're looking for something dumb to do. 
Hey baby, 
I think I wanna marry you. 

Is it the look in your eyes, 
Or is it this dancing juice? 
Who cares baby, 
I think I wanna marry you. 

הארי סובב וסחרר אותה. היא הביטה לצדדים, וראתה שמחנה החצויים וצבא דמבלדור כאילו התערבבו בזוגות.

נראה היה שכל הזוגות הרוקדים נעו לפי תנועותיהם של הארי ואריאל. רון והרמיוני, ופרסי ואנבת' הביטו בה בחיוך.

Just say I do, 
Tell me right now baby, 
Tell me right now baby. 

"כמה...?" התחילה לשאול. "הכל" ענה הארי. אריאל האדימה. "אז למה?..." שאלה והחוותה בראה לזוגות הרוקדים. "היית יפה מדי. הייתי חייב. כולם זרמו". אריאל חייכה.

הארי המשיך לסחרר ולסובב אותה.

Cause it's a beautiful night, 
We're looking for something dumb to do. 
Hey baby, 
I think I wanna marry you. 

Is it the look in your eyes, 
Or is it this dancing juice? 
Who cares baby, 
I think I wanna marry you. 

השיר נגמר. הם עמדו זה מול זו. הארי כרע ברך. אריאל הייתה המומה. "הארי?..."

"אריאל, הגיבורה שלי, זאת שעשתה והקריבה למעני כל כך הרבה והנערה... אלה" תיקן את עצמו בחיוך.

"הכי מדהימה שהכרתי בחיים, האם תתני לי את הכבוד ותינשאי לי?"

לאריאל היו דמעות בעיניים. היא התנפלה עליו בחיבוק. "i think i wanna marry you" לחשה לו.

סוף פלאשבק

 "וואו" מלמלתי. 

"כן" אמרה אמא בערגה. "חצי שנה לאחר מכן התקיימה החתונה, פה באולימפוס. ואביך נהיה לבן אלמוות" סיפרה לי. הרגשתי מחנק.

החיים שלי יסתיימו מתישהו. אני לא אהיה פה. אבל ההורים שלי יישארו בחיים. ויהיו להם עוד מאות ילדים. מאות ילדים שאחותם הבכורה, הילדה הראשונה, תהיה מתה. אמא כנראה קלטה מה עובר לי בראש.

"היי, בואי הנה!" היא אמרה והיא ואבא חיבקו אותי. "אנחנו תמיד נזכור אותך. חוץ מזה, אולי אני אדבר בעתיד עם דוד האדס, שייתן לאמא המתאבלת לבקר" לחשה לי.

צחקקתי.

ביקשתי מאמא ואבא שוב לספר לי את הסיפור של הקרב על הוגוורטס. הם נאנחו וגלגלו עיניים בחיוך. זה היה הסיפור האהוב עליי. לא החביב עליהם.

כשאבא הגיע לקטע שהסניץ' נפתח.... זה זה. זה חייב להיות זה. חייב.

"אמא! עוד כמה זמן אני הולכת לסקיי וג'ייק?" שאלתי אותה בבהלה. "יומיים. למה?" שאלה אמא בתמיהה. "אבא, אני יכולה דרכמה?" שאלתי אותו. הוא נתן לי בבלבול.

רצתי לחדר שלי והשלכתי את הדרכמה לגיגית המים. "אלת הקשת הנכבדה איריס, קבלי מנחה זו מידי וקשרי אותי בבקשה לסקיי וג'ייק ג'קסון" אמרתי. תוך כמה שניות נראתה תמונתם של התאומים רבים על שטות.

כשהבחינו בי, מיהרו. "מה קרה?!" שאלה סקיי בדאגה האופיינית לאמה, אנבת'. "אני יודעת, אני יודעת מה זה. שגורם להם לראות את הרוחות, הענקים, כולם" אמרתי בבהילות.

הם הבינו. "איך, מה, מתי?!" שאל ג'ייק בבלבול שדמה לאביו, פרסי.

"אני אספר כשאבוא אליכם, הזמן שלי נגמר. תנסו למצוא עוד פרטים ותתעדכנו בנביא!" אמרתי להם. בבואתם התפוגגה,

ולאחר השלכת דרכמה נוספת שאחרי חיפושים נואשים בחדר מצאתי מתחת למזרן, ניהלתי שיחה דומה עם רוז, שהבטיחה שתנסה לתחקר גם את הוריה (אמא שלה שרת הקסמים ועובדת באדיקות עם אמא!).

השיחה נגמרה.

הגיעה שעת ארוחת הערב, וראיתי שעל השולחן יש שתי כיכרות לחם. "מה?.." התחלתי לשאול. "תביאי את השרביט שלך" אמר אבא.

אחרי כמה דקות חזרתי עם השרביט שלי: 27 ס"מ, גמיש, עשוי עץ דובדבן ונימי לב של דרקון. אמא חתכה לכל אחד מאיתנו פרוסה והורתה לנו לכוון אליה את השרביטים.

"המצאתי לחש חדש שיפתור כל כך הרבה בעיות רעב!" אמרה אמא בהתלהבות. "אתם מכוונים את השרביט אל הלחם, אומרים: אטרגוקו!" אמרה אמא. הפרוסה נצצה לרגע.

"ואז אומרים את הטעם והכמות שאתם רוצים שיהיה לזה. לדוגמא..." הרהרה ואז הרימה את הפרוסה והכריזה: "מאפין שוקולד!" היא אכלה וניכר היה שהיה לה מאוד טעים. היא דרבנה אותנו לנסו.

אני ביקשתי שלפרוסה יהיה טעם של שני סטייקים. בינגו. נסחפתי בהתלהבות של אמא. "אמא, את גדולה!! זה לחש ענק!!" החמאתי לה והיא חייכה בענווה.

"תודה יקירתי, אבל הלחש פועל רק על אוכל. את לא יכולה נגיד לגרום שלכיסא יהיה טעם של אוכל" הסבירה אמא. "נראה לי שעם כל הכבוד לטעם, לא מפתה לאכול כיסא, גם עם הלחש" אמר אבא וכולנו צחקנו.

לאחר מכן עליתי לישון, כשאני חולמת על פרוסות לחם מרקדות וסטייקים שמוחאים כפיים במעגל מסביב לסניץ' זהוב ומרחף.

הפרק הקודם		הפרק הבא