כשאגדות נפגשות

לא זכרתי הרבה אחרי שפרופסור מקונגול שחררה אותנו ועקבתי אחרי זרם התלמידים למגורי גריפינדור, מה שני כן זוכר זה כשהמדרגות התחילו לזוז כשהלכנו עליהם כמעט הקאתי וג'ייסון העלה אותי עד לקומה השביעית שם היה המועדון החדש של גריפינדור אחרי שהקודם נהרס. כשנחתת לבסוף על מיטת האפריון הרגשתי את כל העייפות שליוותה אותי ממחנה החצויים ועד לחדר המועדון ביממה האחרונה נופלת עלי. כשפקחתי את עיני שוב אור שמש כבר חדר את חלון הזכוכית שהיה פתוח וסנוור אותי. בחדר שבו שהייתי היו עוד ארבעה נערים אחרים, שניים מהם זיהיתי מארוחת הערב אלה היו הנערים שהתיישבתי לידם, והיה גם את הנער הגבוה שצחק עלי, ועוד נער אחר שלא הכרתי. אחד הנערים, זה שצחק עלי זרק אלי גלימה שחורה ואמר "בוקר טוב, ברוך הבא. קדימה עוד שעתיים מתחיל השיעור הראשון, כדי שתמהר אם אתה רוצה לאכול..." הבטתי בגלימה ושאלתי "כולם לובשים את זה?" נער אחר, נער חסון וגבוה עם שיער ג'ינג'י בוער ונמשים כתומים על כל פניו אמר "כן, זאת התלבושת האחידה. תגיד אתה באמת בן של... אל...?" הנהנתי והוא החוויר וגמגם "זה... כבוד להכיר אותך..." צחקתי ואמרתי "אני כמוך, אני בן תמותה רק שאבא שלי הוא אל הים. אני מעדיף להיות קוסם על פני חצוי, נשמע הרבה יותר כיף כשמפלצות לא רודפות אחריך כל הזמן." הנער הושיט את ידו ללחיצה ואמר "רון וויזלי" תפסתי את ידו והשבתי "פרסי ג'קסון" הנער השני שישבתי לידו אתמול, נער עם שיער שחור ומשקפיים ששיקפו עיניים כחולות "הארי פוטר" הנהנתי אליו. שני האחרים היו דין תומאס ונוויל לונגבוטום. כשסיימתי לשים את הגלימה השחורה והעליונית החמה שאלתי "מה השיעור הראשון?" דין הביט בי במבט מוזר ושאל "אתה לא רעב?" הנדתי בראשי ועניתי "עם כל מה שאכלתי אתמול אני לא יהיה רעב עד סוף השבוע". רון והארי התלוו אלי כשירדנו אל חדר המועדון והעברנו את הזמן בהיכרות כל אחד ועולמו כשדין ונוויל הלכו לאכול ארוחת בוקר. כשהשעון הצביע על חצי שעה לעשר סופסוף ג'ייסון ונער נוסף ירדו מהחדר השני שבמגדל. ערכתי היכרות עם הנער החדש שהציג את עצמו כשיימוס פיניגן ויצאנו. כשהלכנו בדרך לשיעור כפול ראשון בהתגוננות מפני כוחות האופל הארי שאל "מאיפה יש לך את העט הזאת, זאת שהפכה לחרב אתמול". שלפתי את אנקולוסמוס מכיסי וזרקתי אותה אליו, בתנועה כמעט אגבית הוא תפס את העט באוויר ובחן אותו קרוב אותו יותר מול עיניו. אחרי דקה הוא העביר לי אותה חזרה ואמר "זה עט" חייכתי ואמרתי "תנסה לשלוף את הפקק שלה". הארי שלף את הפקק וחרב הארד המוכרת צמחה בשניות וניצבה בידיו. רון, הארי וחצי מהאנשים במסדרון עצרו והתבוננו בלהב הארד הזוהר ומלמולים מילאו את מסדרון הקומה השישית. שלחתי את ידי אל החרב והארי העביר לי אותה, החזרתי את הפקק אל קצה החרב והיא התכווצה חזרה לעט. רון שלף את שרביטו ושאל "יש לך שרביט?" שלפתי את חתיכת העץ שמצאתי בתוך התרמיל שחיכה לנו עם הפגסוסים בנקודת המעבר בצפון סקוטלנד. רון חטף אותו מידי ובחן אותו ואז הצהיר "קראתי על השרביטים האלה פעם, זוכר הארי את העבודה שבינס נתן לנו על שרביטי המוגלגים?" הארי הנהן "איך אפשר לשכוח?! הרמיוני הכריחה אותי לדעת בעל פה את כל החיבור שלי, אני מעדיף להילחם בטרול מאשר לנסות לזכור קטע בעל פה". צחקתי ושאלתי "הרמיוני, זאת לא זאת שקראה לכם בבונים אתמול בלילה בסעודה?". שניהם הביטו בי בהפתעה ונהמתי "אני לא חירש... וגם אחותך צחקה על זה במועדון הבוקר". שארית הדרך לכיתה מספר 124 עברה בשקט ובדממה מעט מעיקה. כשנכנסתי לכיתה ראיתי שלמרות שהקדמנו ברבע שעה לא היינו הראשונים שהגיעו, בצידה השני של הכיתה מלאת השולחנות שדמתה באופן מדכא לכיתת לימוד בפנימיית יאנסי, הייתה אנבת' עם עוד שתי נערות מבית רייבינקלו. אנבת' הרימה לרגע את ראשה מהשיחה השקטה שניהלה עם הנערות והביטה בי בחיוך "בוקר טוב, מוח אצה". "גם לך, פלומת ינשוף".  אנבת' צחקה ואמרה "מתחכם הא? אולי כדי שארביץ בך קצת הגיון?" צעדתי אליה ואמרתי בעודי כורך את זרועותיי סביבה "רק התחלנו את היום שלנו וכבר איומים? באמת אנני, זה לא מתאים לך" אנבת' צחקה וקראה בעודה חובטת בחזי "מר ד' יהיה גאה בך" הבטתי אחורה ושאלתי "בי?" "אתה מכיר מישהו אחר שקוראים לו פרסי?" מאחורי רון השתעל לתוך ידו ואמר "אח שלי הבכור". אני ואנבת' הבטנו אחד בשני ואחרי רגע התפוצצנו מצחוק. הארי, רון ושתי הנערות הביטו בנו ואז אחד בשני במבטים שואלים. לבסוף כשנרגעתי שאלתי את שתי הנערות שהיו עם אנבת' "ואתן?...". הנערה הראשונה, נערה עם שיער שחור גולש ועיניים תואמות אמרה "צ'ו צ'אנג" הנערה השנייה הייתה בלונדינית שלבשה משקפיים שגרמו לי להרגיש כאילו אני מסתכל דרך קלידוסקופ מתערבל ושרשרת פקקים על צווארה אמרה בקול חולמני "לונה לאבגוד". הארי ורון הציגו את עצמם בפני אנבת' ושתיקה מביכה נחתה עלינו. לבסוף אזרתי אומץ ושאלתי בשביל לשבור את הקרח "אז מה כל הקטע של השיעורים פה? והמקלות האלה שאנחנו צריכים?" צ'ו הסבירה "טוב, אני מניחה שהשם של בית הספר די עונה לך על השאלה, בית הספר הוגוורטס לכישוף ולקוסמות. אנחנו לומדים טיפול בחיות פלא, התגוננות מפני כוחות האופל, טיפול בצמחים קסומים, לחשים ועוד מיליון דברים שונים. אני לא מקנא בכם שתצטרכו להשלים את רוב החומר מהשנים הקודמות, אבל לפחות אתם כמונו, גם לנו השיעור הזה במובן מסוים... חדש. אף מורה להתגוננות מפני כוחות האופל לא שרד פה יותר משנה, אני ממש אתפלא אם המורה הזה כן". רון והארי שהתרווחו על השולחנות הריקים אמרו כל אחד בתורו "אחד מת..." "אחד איבד את הזיכרון..." "אחד פוטר..." "אחד היה מתחזה..." "אחת... אה.. איך לקרוא לזה?..." הארי צחק ואמר "ברחה" רון חייך "אחת ברחה" צחוקו של הארי דעך כשהוא אמר "אחד בגד..." רון השלים לבסוף "והאחרונים הלכו לכלא אזקבן". אנבת' שרקה ואמרה "חתיכת בית ספר מתוסבך, לא שבמחנה קל יותר. אני חושבת שזה יהיה נחמד, שנה אחת בלי מפלצות, בלי טיטנים פסיכוטיים, בלי אלות אדמה קדמוניות שרוצות להשמיד את העולם" חייכתי ואמרתי "ובלי בשם האולימפוס אלות ששולחות לנו פרות עם מעיים חלשים". אנבת' התחילה לצחוק צחוק פרוע ומדבק ואני הצטרפתי אלה כשנזכרתי בהרה, עדיין כעסתי עליה על מה שעשתה לי אבל עברתי הלאה. צלצול פעמון הרעיד את הכיתה ואחריו שמעתי זרם קולות ורגליים שהתקדמו אל הכיתה. הארי ורון התיישבו אחד ליד השני ואני שלחתי באנבת' מבט שואל, היא הנידה בראשה ואני התיישבתי עגמומי בשולחן ליד הארי ורון, לבד. ג'ייסון וריינה נכנסו ראשונים כשמאחוריהם צועד ויל כשהוא משוחח עם נער נוסף שלא הכרתי. ג'ייסון וריינה התיישבו בשולחן מול הארי ורון, בעוד ויל והנער שאיתו שוחח התיישבו מולי. הנערה שקראה להארי ורון בבונים אתמול בערב התיישבה לידי ולא יכולתי שלא להתאפק וניסיתי לחקות קול של קוף "אה! אה!". הנערה הביטה בי במבט חודר ואמרה "נראה מי יצחק...". לפני שהספיקה להשלים את איומה הקיר שעליו היה לוח המורה התחיל לנוע והלבנים שיצרו אותו החלו לזוז ולנוע לאורך הקיר עד שיצרו שכבה שנייה של קיר ומהיכן שזזו נוצר חור שדרכו פסע מי שניחשתי שהוא המורה שלנו. הוא נראה לכול היותר בשנות השלושים לחייו שיערו היה שחור וקצר, לא כמו התספורת הצבאית של פרנק אבל גם לא שיער ארוך ופרוע. בגדיו, חולצת פולו ישנה ומכנסי ג'ינס שמעליהם לבש גלימה שחורה ארוכה היו מרופטים וקרועים במקומות שונים. אבל כל אלה היו שוליים ומצאתי את עצמי בוהה בעיניו האפורות שננעצו בכיתה במורות רוח. במשך דקה כל הכיתה שתקה עד שלבסוף המורה שאג "בדרך כלל, כשמורה, נכנס לכיתה נהוג לומר בוקר טוב אדוני". נרתעתי קצת מהכעס ומורות הרוח שהייתה בקולו ומיהרתי להגיד ביחד עם הכיתה "בוקר טוב אדוני!" המורה הנהן ואמר בעודו מניף את שרביטו וקיר הלבנים מאחוריו חוזר לצורתו הקודמת "מי יכול לנחש את שמי?". טוב, ניחשתי שהוא קוסם, אבל מה השם שלו... אלים שבאולימפוס זה נורא יותר מפנימיית יאנסי. ידה של הנערה שישבה ליד זינקה לאוויר וכך גם ידה של אנבת'. המורה העביר את מבטו בין שתיהן ואז הצביע על הנערה שישבה לידי ושאל "כן, גברת...?" הנערה השיבה "גריינג'ר אדוני, אתה אנדרו סטיוארט?" האיש הנהן ואמר "יפה העלמה גריינג'ר, חמש נקודות לגריפינדור. עכשיו מי יכול להגיד לי מה מטרת שיעורנו?" ידה של הנערה לידי הורמה שוב והיא אמרה "התגוננות מפני כוחות האופל?" "תשובות נוספות? מישהו?" איש לא הרים את ידו ולבסוף אנדרו מלמל לעצמו משהו והניף את שרביטו וכל ארבעת הטורים של שולחנות התלמידים זזו לצד הכיתה ואנדרו שאג "מטרת השיעור, תלמידים, היא שאתם תלמדו איך לא למות בעולם שבחוץ! עכשיו לכל אלה שאולי שואלים על העיניים, חשוב לי שתדעו יצורים קטנים וזבי חוטם אני קוסם, בן תמותה ומנגד גם בן אתנה. אני רוצה שני מתנדבים..." הוא הצביע עלי ועל הנערה ואמר "שניכם, בואו, אני רוצה שתדגימו לנו איך מתנהל דו קרב". הבטתי בנערה ואז אמרתי "אבל אדוני, אני לא יודע כשפים" אנדרו הביט בי ואמר "אני בטוח שזה לא יהווה בעיה פרסאוס ג'קסון עכשיו בוא". אנדרו החווה בשרביטו ובמרווח שנוצר בכיתה נפרס שטיח ארוך שבשני קצותיו היו שני עיגולים שהנחתי שבאחד מהם אני אמור להיות. התמקמתי לי בקצה שפנה לקצה הכיתה. בפני אל אנדרו ואל הנערה. שלפתי את השרביט שלי מכיסי והרמיוני גם, אנדרו מחה כף ותוך רגע מצאתי את עצמי תלוי במהופך מקרסולי, אפילו לא הספקתי לחשוב על לחש. אנדרו חייך אל הרמיוני "אה, לויקורפוס, בחירה משונה. עשר נקודות לגריפינדור על ביצועה המעולה של גברת גריינג'ר ועל, אה, תפקידו המשמעותי של פרסי ג'קסון. עכשיו אני רוצה..."  בסדרת מלמולים נוספים הפך שרביטו של אנדרו לחרב ברזל פשוטה שאותה הוא נתן לנערה בעודו אומר "שתנסו שוב". שלפתי את אנקולוסמוס במהירות וסחררתי אותה בידי. חייכתי כשראיתי את מבטה של הלחוץ של הנערה וזינקתי עליה במהירות ובסחרור פשוט העפתי את החרב מידה ולפני שהיא הספיקה למצמץ הצמדתי את החרב אל צווארה. אנדרו הניף את ידו והחרב עפה אל ידו והפכה חזרה לשרביט. אני והנערה עדיין עמדנו במקומנו והוא אמר "עכשיו כיתה אציג בפניכם את שיעורי הבית שלכם. עליכם להתחלק לזוגות, לא משנה לי מי הם יהיו אבל אתם מחויבים להיות עם חבריכם לבית. מטרתכם תהיה להביס זוג אחר בקרב קוסמות. פעם בשבוע אנחנו נקיים קרב של שני זוגות פה ופעם בחודש אני דאגתי לארגן קרב של כל אחד מארבעת הבתים. הזוג המנצח בתחרות יזכה את ביתו ב-100 נקודות. עכשיו מיס גריינג'ר ומר ג'קסון אתם זוג ראשון. מעבר לכך אני רוצה שכל אחד ירשום על גליל קלף בין חמישה לשישה כשפים שהוא חושב שהם יהיו הכי יעילים לפי דעתו בקרב. עד לפה, אני חושב..." צלצול חזק הרעיד את הכיתה ואנדרו חייך ושאל "שאלות?" כל הכיתה שתקה והוא אמר "אז אתם משוחררים, המשך יום טוב".

הפרק הקודם