"אני לא מה שאתם חושבים."

תודה לכל המגיבים/מגיבות ולכל הנרשמים/נרשמות.

קריאה מהנה :)

הדלת נפתחה. אישה גבוהה, שהאגריד קרא לה פרופסור מקגונגל, עמדה בפתח.

"תודה, האגריד, אני אקח אותם מכאן." אמרה פרופסור מקגונגל. היא הובילה אותנו לאולם כניסה ענק, ומשם לחדר צדדי קטן. הפרופסור אמרה: "בעוד כמה דקות תוכלו להצטרף אל חבריכם לספסל הלימודים, אבל קודם עלינו למיין אתכם לארבעת הבתים: גריפינדור, הפלפאף, רייבנקלו (אני ומאל הבטנו זו בזו בתקווה) וסלית'רין. נקרא לכם כשנהיה מוכנים." והיא יצאה מהחדר.

ברכבת, פרד וג'ורג' ניסו להלחיץ אותי ‏ואת מאל. הם סיפרו שכדי להתמיין לבית בהוגוורטס צריך לעבור מבחן קשה בכשפומטיקה לעיני כל בית הספר, ואם לא נעבור את המבחן - ישלחו אותנו בחזרה, וגם אם עברנו את המבחן, צריך להילחם בטרול הרים. הם נורא התאכזבו כשגילו שאנחנו יודעות שכל מה שצריך לעשות זה לחבוש מצנפת (ביררנו הכל מבעוד מועד אצל המאלפויים).

"בואו אחרי," אמרה פרופסור מקגונגל, שחזרה. היא הובילה את התלמידים אל אולם גדול מלא באנשים חיים וכמה אנשים מתים. רוחות הרפאים זהרו באור הנרות שריחפו מעל לשולחנות. לאורך האולם עמדו 4 שולחנות ארוכים, שולחן לכל בית. לרוחב הקיר הנגדי עמד עוד שולחן, שולחן הסגל.

לפני שולחן הסגל עמד שרפרף בעל שלוש רגליים, ועליו הונחה מצנפת המיון. תקרת האולם, לפי "הוגוורטס: תולדות", כושפה כך שהיא תראה את השמיים בחוץ. עכשיו התקרה הייתה בצבע כחול עמוק, וכוכבים ראשונים התחילו להופיע בשמיים.

המצנפת פתחה קרע ליד השוליים כמו פה - והתחילה לשיר. לא התרכזתי במיוחד, הייתי עסוקה מדי בלקוות שאתמיין עם מאל לרייבנקלו, ולא לסלית'רין. בינתיים המצנפת סיימה לשיר, ופרופסור מקגונגל התחיל לקרוא שמות מתוך מגילת קלף ארוכה. כל מי ששמו נקרא התיישב על השרפרף, הפרופסור חבשה את המצנפת על ראש התלמיד, וכעבור זמן מה המצנפת צעקה את שם הבית.

התחלתי לדאוג. מה אם הפרופסור תקרא לי בשמי האמיתי? כבר התחלתי לשמוע בדמיוני את פרופסור מקגונגל אומרת: "רידל, ‏ונוס!" ודמבלדור מסתכל עלי במבט נדהם, כשבמציאות שמעתי משהו שגרם לי להתעשת.

"אוליברסון, קייטי!"

נרגעתי. אם הפרופסור קראה למאל בשמה הבדוי, יש סיכוי קטן מאוד שהיא תקרא לי "ונוס רידל".

קיוויתי שמאל תצא ברייבנקלו. כעבור דקה שלמה המצנפת צעקה:

"רייבנקלו!"

מאל חייכה בהקלה, שלחה אלי מבט של עידוד, ורצה אל שולחן רייבנקלו, שמחאו לה כפיים.

אחרי עוד כמה שמות, זה קרה:

"פיטרסון, מלאני!"

התקדמתי ברגליים כושלות אל השרפרף. התיישבתי עליו, והפרופסור חבשה את המצנפת על הראש שלי. המצנפת הייתה גדולה, ומיד החליקה וכיסתה לי את העיניים.

קול קטן דיבר באוזני: "הממ… כן, כן... לגמרי… יש לך הרבה תכונות של סלית'רין. את חכמה, אבל אני חושבת שאת הכי מתאימה לסלי - "

המצנפת התחילה לצעוק את שם הבית. אני תפסתי בשרפרף וחשבתי בכל הכוח: 'רק לא סלית'רין, רק לא סלית'רין, אני לא דומה לאבא שלי!'

"‏לא סלית'רין?" שאלה המצנפת, "את בטוחה? סלית'רין תקדם אותך בדרך לגדולה - לא? טוב,

אם את בטוחה, עדיף שתלכי ל…" המצנפת צעקה לאולם את שם הבית.

ת"ב?

הפרק הקודם		הפרק הבא