אהבתם של החיפושית והחתול

"אני צריך לכעוס עליך, ואני אכן אכעס עליך. וגם את תכעסי עלי.

אנחנו נכעס אחד על השני במשך הרבה זמן, אנחנו כל כך הולכים להרוג אחת את השני, כי הסתרנו אחד מהשניה את האמת למשך זמן רב מדי.

אבל עד אז-"

ואז המילים האוהבות של החתול השחור נקטעו על ידי ההשתנות שלו לאדריאן.

פלאג יצא בריחוף מתוך הטבעת.

"עד אז אתה תיתן לה נשיקה ארוכה ורטובה על השפתיים שלה?" הוא הקניט.

"סתום, פלאג," רטן אדריאן.

"כן, פלאג, הרסת את הרגע!" התלוננה טיקי, הקוואמי של מרינט שיצאה בריחוף מתוך התיק שלה.

ואז עיניה נפערו בבהלה.

"מישהו מגיע!" היא צייצה וחזרה לתיק במהירות.

פלאג התחבא שוב בתוך הבגד של אדריאן.

אליה סזאר הגיעה.

"אדריאן? מרינט? מה אתם עושים על הגג?" היא שאלה.

"אנחנו יכולים לשאול אותך את אותה השאלה," ענה אדריאן.

"טוב, אבל אני יכולה לשאול אתכם למה אתם מחובקים על הגג," השיבה אליה.

"אהה!" קראו שניהם והתנתקו זה מזה במבוכה.

"זה לא כמו שזה נראה!" פלטה מרינט בבהלה.

"הו, זה בדיוק כמו שזה נראה," אמר אדריאן בחיוך.

"אין מצב!" קראה אליה בהתלהבות והחלה להסריט אותם בפלאפון שלה, "גבירותי ורבותי, יש לנו פה סקופ! אדריאן?"

"יש מצב שמרינט היא לא רק ידידה," הוא ענה.

"תודה, אדריאן," אמרה אליה.

"אליה, תפסיקי לצלם!" ביקשה מרינט במבוכה.

"כשיהיו לכם נכדים את עוד תודי לי על זה!"

"אליה!"

מרינט החלה לרדוף אחרי אליה ולנסות לקחת לה את הפלאפון, שעדיין תיעד הכל.

"אדריאן! קצת עזרה לא תזיק לי!" ביקשה אליה וקרצה.

אדריאן קרץ.

"בשמחה," הוא ענה.

ברפלקסים של חתול הוא תפס את מרינט ונישק אותה על השפתיים.

בהתחלה מרינט התנגדה, אבל אז היא נכנעה ונישקה אותו בחזרה בלהט.

"זה היום הכי טוב שהיה לי בחיים!" צהלה אליה ברגע שהם התנתקו.

"אליה!"

הפרק הקודם