חיים של קוסמים

כעבור שנתיים-

רוז ישבה וקראה ספר, כשעיניה הירוקות מוסתרות מאחורי שיערה האדמוני הארוך שנפל על עיניה.

היא הייתה רק בת שבע, אך כבר ידעה לקרוא. הוריה חשבו שספר טוב יכול לעשות לילד פלאים.

לידה הולי בת החמש ישבה על הספה והחזיקה בזרועותיה את רון החמוד הקטן ואחיה הקטן בן השנתיים.

עיניה הכחולות הבהירות פגשו את עיניו החומות הכהות והוא חייך אליה חיוך קטן ומתוק.

היא חייכה אליו בחזרה חיוך ממיס לב. הוא צחק כאשר שיערה השחור הגלי הארוך של אחותו דיגדג אותו.

היא ליטפה את שיערו הבלונדיני החלק ונשקה למצחו.

לידה על הספה, ישב ארתור בקהות חושים, רק מחכה לילדתו הרביעית שהייתה אמורה להגיע כל רגע.

פתאום נשמע צלצול בדלת.

ארתור רץ אל הדלת ופתח אותה, וכמו בשתי הפעמים הקודמות, עמדה שם לא אחרת מאשר ג׳ולי, שיערה השחור הגלי

גולש על גבה ובחיקה תינוקת קטנה. ארתור נישק את ג׳ולי ואז הציץ בפני התינוקת.

היא החזירה לו מבט בעיני טורקיז יפהפיות. שיערה החום בהיר המתולתל והמסולסל והמקורזל הגיע עד לכתפיה.

ארתור הביט בתדהמה בג׳ולי, שמשכה בכתפיה.

״אין לי מושג איך השיער שלה הגיע לאורך הזה, והיא לא דומה לאף אחד במשפחה.״ פירשה נכון את מבטו.

״רגע, תראי, יש לה עיניים כמו לדודתי מריה, ואת התלתלים היא קיבלה מאחותך הגדולה אדל, ואת צבע השיער קיבלה 

מג׳סטין, בן דודי.״ אמר ארתור בקימוט מצח.

היא חייכה. ״אתה צודק!״ אמרה.

בינתיים ניגשו רוז הולי ורון אל אימם, אביהם ואחותם הקטנה.

ארתור הרים את רון כדי שיראה, והולי נעמדה על קצות אצבעותיה כדי לראות את התינוקת.

רוז הביטה בתינוקת ונופפה לה בידה. התינוקת נופפה בידה חזרה ומילמלה: ״הלו״.

כל בני המשפחה הביטו משתאים זה בזה, חוץ מרון הקטן, שלא הבין שלא הגיוני לדבר בגיל הזה,

וסתם אמר לה בחיוך חזרה: ״הלו״.

״מ-מ-מאיפה היא יודעת להגיד את זה?״ שאל ארתור בעיניים פעורות.

״לא יודעת.״ משכה רוז בכתפיה והמשיכה להביט בתינוקת במבט המום.

״אחד מהרופאים ששמענו שם אמר לי הלו, אבל איך היא יודעת לחזור אחריו?״ אמר  ג׳ולי בתדהמה גמורה.

״כנראה יש לה חוכמה יוצאת דופן!״ חייך ארתור, נפעם.

״דופן״ אמרה התינוקת וחייכה אל כולם.

״טוב,״ החלה ג׳ולי להתאושש מהתדהמה שאחזה בכולם.

״איך נקרא לה?״ שאלה. ״אני זוכר פעם מקרה דומה, עם מכשפה מאוד חכמה, שקראו לה אמיליה.״ אמר ארתור.

ג׳ולי עשתה פרצוף. ״אני לא מאוד אוהבת את השם אמיליה״ אמרה בהתנצלות.

״אז אולי אמילי?״ שאל ארתור.

״אהבתי.״ חייכה ג׳ולי ונשקה למצחה של אמילי הקטנה.

ולתינוקת הקטנה והחכמה קראו אמילי.

הפרק הקודם		הפרק הבא