בוצדמית

מיה הסתובבה- עד כמה שזה אפשרי כשאתה תלוי במהופך מהקרסוליים- בחדות. היא לא מאוד ראתה משהו. רק רגליים יחפות ובהירות.

"אני לונה. אלוהומורה."לפתע התחילה מיה ליפול, מגובה רם מאוד. המרתפים האלה בעלי תקרות גבוהות.

"וינגארדיום לביוסה!" מיה לפתע הועלתה מעט מעלה, וירדה מטה בקלילות, ישר על רגליה.

"מה את עושה כאן?" לא הכי מנומס, אבל משיג את המטרה.

"מחלצת אותך, כמובן."

מיה רצה אחרי לונה וראתה שם את שאר בני המוגלגים.

"הי, אווה, היי מייקל." נופפה להם. כל גופה הכהה של מיה היה מלא פצעים יבשים, כמו כל בני המוגלגים שנכחו באותו שיעור.

"טוב, אנחנו נלך כל אחד לחדר המועדון שלו. גריפינדורים ילכו עם ג'יני, ארני יוביל את את ההפלפאפים. אין כאן רייבנקלואים, סליחה."

אין לי זמן להמשיך. אמשיך את הפרק הזה מחר, טוב?

הפרק הקודם