נשיקה של גולגולת ונחש

תודה לבטא החדשה שלי -בוצדמית גאה, היא תשמח לדעת גם מה חשבתם על הביטוא אז תהיו נחמדים ותגיבו :) (גם אני אשמח לדעת אם אהבתם  את הפרק :P )  מקווה שתאהבו 

-----------------

אחרי בילוי מלא בטקטיקות קווידיץ' ישנות לצידה של ג'יני בחדר המועדון של גריפינדור, הארי ציפה לבלות את שאר הערב בחדר, לסיים סיכום מייאש לשיעור שיקויים ולנסות לתפוס קצת שעות שינה.
אבל המחזה שראה כשנכנס לחדר, לא היה מה שהוא ציפה לו. מאלפוי היה צמוד לקיר החדר לצד השולחן ופניו היו עוינות, כמעט זועמות.
באותו רגע הארי סוף סוף זיהה שמץ של מי שהיה פעם מאלפוי ואיכשהו זה גרם לו להקלה לא ברורה.
זכריה סמית' מולו, שרביטו צמוד לגרונו של דראקו באופן כזה שכמעט עורר חשש לשלמות עורו חסר הפגמים של מאלפוי.
"מה קורה פה" שאל הארי בדחיפות ומיהר לעברו של זכריה, הוא הרים את ידו אוטטמטית כדי להרחיק את ידו של זכריה שאחזה בשרביט.
"הממזר הזה חיטט לך בדברים הארי! בטח רצה להטיל שם איזו קללה אסורה כדי לרצות את אבא שלו", ירק זכריה ועיניו לא משו מפניו של מאלפוי שלא הגיב.
הארי הסתכל על שולחנו, המכתבים שהיו זרוקים בדרך כלל באחת המגירות, נחו בצורה מסודרת בקצה השולחן פרט לשניים-שלושה שבבירור נפתחו מחדש.
הארי נשך את שפתו, סמית' צדק, מאלפוי באמת נגע בחפציו אבל אם הוא לא יעצור את זכריה הזועם מישהו עוד יבלה במרפאה הערב, והוא יצטרך לתת דין וחשבון אצל מקגונגל.
"תוריד את השרביט" הורה הארי. וכשסמית לא זז הוא תפס את ידו והרחיק אותו מרחק משמעותי מן מאלפוי.
"אתה לא רציני" צעק זכריה, מתוסכל "הוא נגע לך בדברים, מי יודע מה הוא עשה שם, צריכים ללמד אותו לקח!"
הארי הסתכל שוב על דראקו, עיניו היו מושפלות, המבט הזועם נעלם כלא היה. לא, הארי ידע שהוא לא הטיל שום דבר אסור. אפילו לא איזה כישוף עלוב.
"זה עניין שלי. אני אטפל בזה, תתקוף אותו פעם נוספת ואני אפנה למקגונגל" אמר הארי, מנסה להשמע מאופק ולא לצעוק.
"זין על זה!" זכריה חצי צעק "אני לא נשאר לישון עוד לילה אחד עם אוכל מוות באותו החדר" הוא פנה לאחור וטרק את הדלת בחוזקה משאיר את שניהם לבד.
שתיקה מביכה השתררה לכמה דקות "אז מה הסיבה האמתית שחיטטת לי בדברים מאלפוי?" אמר הארי לבסוף. זו היתה הפעם הראשונה מאז תחילת הלימודים שהוא החליט לפנות אליו ישירות.
מאלפוי לא נע ממקומו צמוד לקיר כאילו גופו של זכריה עדין שם, לא מאפשר לא לזוז
"אם אני אפנה לסגל הם יעיפו אותך, כדי שתענה בכנות" הוסיף הארי בקול קשה. מאלפוי הרים את עיניו מן הרצפה, "רציתי לראות אותו" הוא אמר כאילו זה מסביר הכל.
"רצית לראות את מה..."?
"סיפרת ללונגבוטום שקיבלת מכתב מדודה שלי אתמול בערב, אמרת שהיא צירפה תמונה של שניהם, שלה ושל הנכד שלה, רציתי לראות אותו "ענה דראקו בהיסוס, עיניו עדין מושפלות.
הארי הסתכל עליו, פיו פעור מעט, מאלפוי מסתבר רצה רק לראות את טדי לופין.
דראקו כנראה פירש את הבעתו של הארי כחוסר הבנה ולכן המשיך להסביר, "אני מעולם ראיתי אותה, ועליו רק שמעתי. הייתי סקרן, אני לא אעשה את זה יותר, סליחה".
הארי צחק. "מה"? שאל מאלפוי בטון קצת נעלב.
"אתה עשית לי כל כך הרבה דברים יותר גרועים מלהסתכל בתמונה ועל זה אתה מתנצל?"
השתחררה שוב שתיקה והארי סקר את מאלפוי במבטו "יכולת פשוט לבקש".
מאלפוי הרים את עינו המושפלות בגבה מורמת, 'כן בטח' מבטו אמר.
"טוב, אני פשוט אראה לך בפעם הבאה" צחק הארי, משך בכתפיו והתיישב על מיטתו.
"תודה" מאלפוי זז סוף סוף ממקומו  וכמו  את הארי התיישב במיטתו, "איפה לוגנבוטום"
"אני חושב שהוא מבלה עם החברה שלו, לא נראה לי שהוא יחזור בקרוב" ענה הארי, הוא ראה את נוויל וחנה אבוט מתמזמזים בחדר המועדון ומתקדמים לאחר מכן באופן מחשיד לחדר הנחיצות.
"אה" צחק מאלפוי, לא צחוק מלגלג אלא יותר מופתע ומתגלגל, והארי מצא את עצמו נהנה מהצליל שפעם היה מחשיב לצורם.
"אם היית אומר לי בשנה הראשונה שאתרשם מלונגבוטום הייתי שולח אותך לקדוש מנגו" גיחך דראקו
"אני מניח שאתה צודק" הנהן הארי בחצי חיוך.
---------

נ.ב למקרה שלא זוכרים/ לא מובן דודותו של דראקו היא אדרומה טונקס (לשעבר בלאק) היא אחותה של נרקיסה מאלפוי  ומתנכרים אליה בגלל שהיא התחתנה עם בן מוגלגים, אנדרומה היא גם אמא של טונקס והיא סבתא של טדי לופין
טדי נמצא בחזקתה לאחר המלחמה כי שני ההורים שלו מתו והארי הוא הסנדק שלו (כל זה קאנון ומהספרים לא משהוא שאני הוספתי)

הפרק הקודם		הפרק הבא