נשיקה של גולגולת ונחש

כמו ששמתם לב אני גרועה בביטוא, אז אני זקוקה לבטא אז אם אתן מכירות אחת משועממת שמחפשת משהו לעשות או רוצה חרמשים אשמח אם תשלחו לי הודעה (אומנם כתבתי בלשון נקבה אבל מיועד לכולם)
הפרק מוקדש לאנבת' צייס שמתמידה בתגובות שלה (תמיד כיף לקרוא אותן) :)
  והרמיוני האחת והיחידה XDאל תדאגי רון כן יופיע בפאנפיק אומנם  לא באותה כמות כמו השאר אבל מתוכננות לו כמה הופעות מאוד דרמטיות.

מקווה (לטימותי שאלאמה משלי, לעזאזל השחקן הזה מדהים ו-) שתאהבו את הפרק הבא 

שבע שנים לצידה של הרמיוני גרנג'ר עשו את שלהן והארי מצא את עצמו באמת מקשיב לשיעורים, פרופסור בין עדיין היה משעמם להחריד כמו תמיד וההתגוננות על ידי כוחות האופל  היה משעשע בהתחשב בעובדה שהוא הכיר את רוב הדברים שם.
העומס לא איחר להגיע והם מצאו את עצמם מוצפים בעבודות הגשה, הרמיוני תפסה את מקומה הטבעי בספרייה מתכננת לסיים את כל העבודות הקרובות כדי שהיציאה הקרובה להוגסמיד תהיה מוקדשת כולה לדייט שלה עם רון.
הארי לא היה לחוץ כמוה, אף אחד באמת לא היה יכול להיות לחוץ כמו הרמיוני אבל הוא כן דאג להיות מספיק אחראי כדי לפנות זמן לצפות באימוני הקווידיץ של גריפינדור, הוא בחר לא להשתתף בנבחרת השנה אלא לעזור לג'יני במקרה הצורך.
היא הפכה להיות הקפטנית של גריפינדור וביום הלימודים הראשון כבר דאגה להעביד את הנבחרת בכמות נכבדה של אימונים וטקטיקות משחק חדשות.
המראה של שערה האדום עז מתנופף ברוח ביחד עם חיוכה התחרותי  היה המראה האהוב עליו לאחרונה.

ככל שזה נגע לחדר המגורים שלו הארי מצא את עצמו מופתע, מאלפוי התברר כשותף לחדר מושלם בעיקר בכך שהוא לא הרעיש או לכלך, הוא למד רוב הזמן שם והתעלם מקיומם, זה היה נראה שהיה ביניהם לבין מאלפוי הסכם לא כתוב של התעלמות הדדית, מדי פעם הוא שלח לעברם מבט לא מרוצה אך הוא נעלם לפני שזכריה הספיק להעיר לו על זה עם הבעה מלאת בוז משלו.
חוסר הנוכחות של רון עדיין הציקה לו, כמו גירוד שלא מצליחים להיפטר ממנו, אבל הם הקפידו לשלוח אחד לשני מכתבים פעם בשבוע.

"אז איך המגורים עם מאלפוי?" הרמיוני שאלה אותו באחת מן ארוחות הערב, "נורא כמו שזה נשמע בטח" ג'יני אמרה ונחרה בבוז גופה נשען מעט על כתפו של הארי.
  הארי גיחך ועיניו אוטומטית איתרו את מאלפוי, יושב בסולחן סליתרין יותר משחק בארוחתו מאשר אוכל אותה, תמיד היה קל לאתר אותו הודות לשערו הבלונדיני החיוור.
"באופן מפתיע כמעט לא מרגיש שהוא בכלל שם" הארי משך בכתפיו, "הוא נראה אומלל" הרמיוני שלחה מבט לעברו של מאלפוי גם כן מעט רחמים התווספו לקולה.
"הוא הביא את זה על עצמו" ג'יני ליקקה מן אצבעותיה מעט אבקת סוכר שנדבקה אליהן, לא טורחת להסתכל, "הזקנה כנראה התחילה להשפיע על פרופסור מקונגל אם היא הרשתה לאוכל מוות דוחה כמוהו לחזור, ביחוד שזה באשמתו שפרצו להוגוורסט".
"אני חושבת שהוא השתנה קצת" הרמיוני היססה מכחכחת בגרונה בעקבות מבטה החודר של ג'יני "הוא לא נורא כמו מקודם, מאז השנה השישית פחות או יותר"
הארי נשך את שפתו, למה הוא נזכר דווקא עכשיו במקרה ההוא  בשירותי הבנות,  פניו המיוסרים של מאלפוי נגלו מולו,  עיניו האפורות מבריקות מדמעות וצליל יבבות בכי בקע מפיו.
כאב אשמה לא ברור דקר את חזהו, מספיק כואב בשביל שהוא ירצה להעביר נושא אך לא מספיק בשביל שהוא יבחר להתעמק בשאלה של למה.
"הרמיוני יש אירועים מיוחדים מתוכננים השנה?" הארי שאל עיניו שולחות מבט אחרון לעבר היכן שמאלפוי ישב, הוא כבר לא היה שם.
"כן", עיניה החומות של הרמיוני ברקו, היא אומנם לא יכלה להיות מדריכה ראשית של בית גריפינדור אבל היא נבחרה לייצג את בני השנה השמינית יחד עם דפני גריינהאוס על ידי פרופסור מקונגל.
"רוצים להרים את המורל אז פרופסור מקונגל ביקשה שנתכנן המון אירועים במהלך השנה, יהיו יותר יציאות להוגסמיד מהרגיל והולך להתרחש נשף תחפושות בהלאווין.
"עם ריקודים רשמיים והכל?" הארי שאל בחוסר רצון, הרמיוני הנהנה והוא נאנח ריקודים רשמיים לא היו בדיוק הצד החזק שלו.
"הו תפסיק כבר, אתה תהיה בסדר" ג'יני צחקקה, "חוץ מזה זה יהיה הנשף הראשון שלנו כזוג" היא לחצה את זרועו והוא חייך חיוך מאולץ, הרעיון של ג'יני בשמלה קסם לו כמובן אבל הרעיון של לדרוך לה על כפות הרגליים פחות.

הפרק הקודם		הפרק הבא