דאדלי פוטר 2.0

הארי דרסלי לא האמין למראה עיניו.
בבוקר שלמחרת, כאשר ניסה שוב את מזלו ובדק את תיבת הדואר (כמובן שהמשלוח לא הגיע) הוא ראה את אותו מכתב מגוחך מאתמול, שוכב שם לבדו.
הארי נאלץ להחביא גם אותו, יחד עם הקודם, וחשב לעצמו בחשש, איך הם ידעו?
אבל הדרסלי הצעיר השתדל שלא להתעכב באירוע יותר מהנדרש, ושב לענייניו.
בוקר יום חמישי. הארי יצא שוב לגינה, הפעם מעט בהיסוס.
המשלוח כבר ירד ברשימת ההעדפות של הארי בעניינים חשובים לטיפול.
הוא פתח את תיבת הדואר, ופיו נפער לרווחה באופן לא רצוני.
חמישה מכתבים נערמו אחד על גבי השני. וכולם נשאו את אותה הכתובת:

מר. ד. פוטר
החדר בקומה השנייה מימין
דרך פריווט מספר 4
ווינגינג תחתית
סארי

"איך..." הארי לחש, ולקח את כל המכתבים בחיקו.
נראה שמי שעובד מאחורי הקלעים על התכסיס נגד דאדלי הוא מאוד נחוש.
אבל הארי היה נחוש גם הוא.
בוקר יום שישי. הארי כמעט יצא מדעתו מרוב עצבים.
הוא ירד במדרגות, שתיים-שתיים.
וצעד במהירות אל הדלת, מנסה לשדר קור רוח בלבד.
"אתה לא רעב, הארי?" שאל אימו.
הארי הניד בראשו קצרות ויצא החוצה.
תיבת דואר – זה כל מה שהיה חשוב כעת.
הוא פתח את התיבה לרווחה, בזהירות, כמו אדם שמצווה לפתוח את תיבת פנדורה, ועושה זאת בהיסוס וזהירות יתרה.
חבילה גדולה תחמה את התיבה.
הארי נשם לרווחה, והוציא את החבילה החוצה.
אבל מה שהוא ראה מתחת לחבילה גרם לו לשכוח מהמשלוח שהזמין, ומהחשיבות שייחס לו רק כמה ימים לפני כן.
הארי מנה לפחות עשרה מעטפות, שאותן כבר זיהה היטב מצבען המתקפל, וחמש השורות הקצרות הרשומות בדיו בצבע איזמרגד.
הארי שלח את ידו אל פנים התיבה, כשבדיוק נשמעה צווחה מאחוריו.
בשבריר השנייה לפני שהציפור הסתערה עליו עם הפנים קדימה, הארי ניתר הצידה וחמק מטפריה האכזריים.
זה היה אוח נבזי, עטור נוצות בגווני חום.
האוח אחז במעטפה צהבהבה, שנשאה את הכתובת המוכרת מאוד.
הוא נחת בקלילות על גבי התיבה, ותחב את המעטפה פנימה.
"מה ל-" השתנק הארי. "ינשוף... לאור יום! עם מכתב!"
הארי חזר הביתה בסערה, מותיר את המשלוח שלו חיכה בשקיקה בימים האחרונים, על הדשא הלח.
ביום שישי, הארי קם מוקדם מהרגיל, וירד במדרגות חרישית, אך בזריזות.
מלמעלה הוא שמע את קולות נחירותיו הרמות של אחיו בבירור.
"ינשופים ארורים..." הוא מילמל. "ארורים..."
הארי כבר התחיל לזנוח את סדר הזמנים שלו.
אך הוא הבטיח לעצמו שיעשה כל שיוכל כדי לחזור לשגרה ולפצות על השעות האלה, אחרי שיגמור עם בעיית המכתבים הנוראה. בחוץ עוד היה די חשוך, אבל הארי ראה את השמש מציצה באופק, כמו ילד שמוציא רק את קצה אפו ופיו מחוץ למים.
הארי פסע בעייפות אל תיבת הדואר, ופתח אותה.
התיבה הייתה ריקה.
"נהדר," הוא רטן אל האוויר הקריר.
משק כנפיים נשמע מלמעלה, והארי הרים את מבטו.
לא, זאת הייתה סתם יונה. והיא כלל לא נשאה מכתב.
הארי הוריד את מבטו, נשען על תיבת הדואר הנטועה לאדמה והמתין.
הוא לא זכר מתי זה קרה, אבל קול צווחה גבוהה, ועיניו נפקחו בבת אחת בבהלה.
כנופייה של חמישה אוחים* גהרו מעל הארי דרסלי, שבדיוק הקיץ משנתו.
כל אחד מהם אחז בטפריו המעוקלים צרור גדול של מכתבים זהים.
"תפסתי אתכן, ציפורים מנוולות!" קרא הארי והצביע על האוחים כאחוז טירוף. "אני אתן לכן להביא היום שום מכתב! אף לא מכתב אחד צהבהב ושפל. עופו מפה, אוחים רפי שכל!"
לא נראה שהאוחים קיבלו את מחמאותיו של הארי בעין יפה.
הכנופייה הסתערה עליו והנער הצעיר נאלץ לנוס על נפשו.
הארי דרסלי עמד שוב על סף הבית, קווצות משיערו מרוטות, והבעה של זעם טהור מרוחה על פניו.
בידו השרוטה הוא אחז מכתב אחד צהבהב, בודד ומקומט, שנשא עליו את הכתובת הספציפית לדאדלי, בכתב מסולסל וירוק.
דאדלי ירד במדרגות בעייפות ואז נעצר במסדרון והביט בבן דודו הנרגז.
"הנה... המכתב... שלך," מילמל הארי, כשעינו השמאלית מקפצצת בטירוף. "תהנה... בהוגוורטס. רק, תרחיק אותן ממני. תרחיק אותן."
הארי פלט צחקוק קצר, והושיט לדאדלי את המכתב.
"בתיאבון, דאדלי!" הוא קרא, ואז המשיך לצחוק בקול צורמני.
דאדלי התרחק באיטיות ובחשש חזרה אל המטבח, והרחק מהארי, שככל הנראה איבד את שפיותו באופן סופי ומוחלט.
הוא התיישב אל השולחן, ופתח את המעטפה הבלויה בזהירות רבה, שמא אולי המכתב היה מה ששיגע את בן דודו, ודאדלי בטוח לא רצה לגמור כמוהו.
בקצות אצבעותיו השמנמנות, דאדלי פוטר הוציא את המכתב מהמעטפה וקרא אותו בליבו.

המשך יבוא...

*קרדיט לאלה שביררה בשבילי שכותבים ברבים 'אוחים' ולא 'אוחות'. למרות שזה נשמע לא נכון, זה באמת איך שכותבים את זה. (:

הפרק הקודם		הפרק הבא