אוכלי המוות ולחש הקורונומוס

תודה לכולם/ן על התגובות! זה נותן מוטיבציה להמשיך אם הפאנפיק הזה ועם עוד פאנפיקים 

באופן כללי. תזכרו להגיב, לדרג, להמליץ ולהירשם! כמו תמיד תודה לבטאית שלי רוונה 

(שם משתמש: Brilliant Blunders) שהיא בטאית מצוינת ועוזרת. תהנו מהפרק!:

ויתור זכויות לג'י קי רולינג

----------------------------------------------------------------------------------

פרופסור מקגונגל קראה לכל הפרופסורים של הווגורטס למשרדה. כולם, בלי יוצא מן הכלל, פערו את פיהם כאשר ראו את פוקס עומד על הכן הישן שלו.
"אבל... אבל איך?" גמגם פרופסור לונגבוטום.
"תראו!" קרא האגריד. "יש לו פה משהו קשור לרגל!" פרופסור מקגונגל הורידה גליל קלף שהיה קשור לפוקס, והוא התעופף משם. מקגונגל פרסה את הקלף וקראה:
'לפרופסור מקגונגל היקרה,
אם את קוראת את זה, אני כבר מת, מן הסתם. אחרי ששנים למדתי ונלחמתי בוולדמורט, למדתי את דרך החשיבה האפלה שלו. עלייך לעקוב אחר פוקס לבדך כדי למצוא אוצר שהחבאתי בטירה. אני מודע לכך שאוכלי המוות מתכננים משהו מסיבה פשוטה: דיברתי עם טרלוני לפני מותי, וביקשתי ממנה לחזות את גורלם של אוכלי המוות. היא לא יכלה לספר לי הכל, אבל היא כן אמרה שהם ישחררו קסם אפל ביותר לעולם. עקבי אחר פוקס כדי לדעת יותר.'
ובזאת הסתיים המכתב. מקגונגל יצאה ממשרדה בעוד הפרופסורים האחרים המתינו לשובה. היא מצאה את פוקס עומד בכניסה לטירה. "אני מוכנה," היא אמרה לפוקס, וכאילו הבין אותה הוא התחיל לעוף לכיוון האגם הגדול.

בלטריקס נראתה חצי המומה וחצי שמחה (כנראה על ההזדמנות לפגוע בהם). היא התקדמה לכיוונם בשרביט מוכן. הארי והרמיוני כנראה שכחו שהם קוסמים, בגלל שהם אפילו לא טרחו לשלוח את ידיהם לכיסים בהם נחו השרביטים.
"שתק!" בלטריקס עפה והוטחה בקיר לידם. מטילת הלחש הייתה דמות עטוית ברדס. שרביטה עדיין היה מכוון למקום בו הייתה בלטריקס לפני שנייה. היא התקדמה לכיוונם של הארי והרמיוני, והסירה את הברדס. מול הארי והרמיוני עמדה דמות גבוהה, עם פנים עטויות כמה נמשים ושיער ג'ינג'י בוער. היה זה רון וויזלי.

מקגונגל רצה לכיוון האגם הגדול בעקבות פוקס כשגליל הקלף מאוחסן באחד מכיסיה. לאחר כמה דקות של ריצה, הם הגיעו. פרופסור מקגונגל עלתה על סירת עץ קטנה והחלה שטה לכיוון שאליו הצביע מקורו של פוקס. ואז היא הבינה לאן הם הולכים. היא ירדה מהסירה לאי קטן, היא הלכה כמה מטרים ואז ראתה אותו. מולה עמד הקבר הלבן בו נקבר אלבוס דמבלדור לפני 21 שנים. פוקס נעמד על ענף של עץ והצביע במקורו על נקודה באדמה במרחק של כמטר מהקבר הלבן.
"רדוקטו!" האדמה התפוצצה ונוצר בור עמוק. בתוך הבור נחה תיבה מעץ אורן, נעולה במנעול כסוף. "בוא נחזור," אמרה מקגונגל לפוקס. שניהם חזרו על עקבותיהם והגיעו חזרה למשרדה של מקגונגל. "נו, מה זה?" שאל פרופסור לונגבוטום בהתרגשות.
"שאלה יפה," השיבה הפרופסור לנוויל. "אין לי מפתח." האכזבה ניכרה על פני הפרופסורים האחרים.
'איך דמבלדור שכח פרט כל כך קטן כמו מפתח?' שאלה פרופסור מקגונגל את עצמה. היא ידעה שזה ממש לא מתאים לדמבלדור.

"מה אתה עושה פה?!" שאלה הרמיוני את רון בעוד הוא עזר להם לקום.
"מציל אתכם." הוא נישק את הרמיוני על הלחי, חיבק את הארי ושלושתם התקדמו לכיוון הטרקלין.
"איך ידעת להגיע לכאן?" שאלה הרמיוני את רון.
"השתמשתי בלחש גילוי באזקבאן וראיתי אתכם מעיינים בפתק עם הכתובת, אז הבנתי שזה לחש פדיליוס והגעתי לכאן."
אחרי שהוא סיים להסביר, הרמיוני עדכנה אותו קצרות על לחש הקורונומוס ועל שיקוי התחייה של בלטריקס.
"אז הם מתכננים להחזיר לחיים את וולדמורט ולהשמיד את האנשים שהם לא אוהבים תוך סיכון עצמי?" שאל רון.
"בקצרה, כן," הארי ענה לו. הם עלו לקומת הטרקלין והציצו פנימה. כל אוכלי המוות עדיין היו שם. "בשלוש," לחש הארי. "אחת." הם שמעו את הלבבות שלהם פועמים. "שתיים." השרביטים שלהם בהיכון. "שלוש!" הם התפרצו לטרקלין והמסיבה התחילה. 

------------------------------------------------------

מקווה שנהנתם/ן! בהמשך היום או מחר יעלה פרק נוסף!

שוב תודה לרוונה. תזכרו להרשם להמליץ.... (הסדר הרגיל)

הפרק הקודם		הפרק הבא