שלד בארון הקבורה

מצטערת על העיכוב, כל פרק שאני כותבת נמחק...

"תתעורר!"

ג'יימס התהפך לצד השני.

"לא עכשיו ירחוני..."

רמוס ניער אותו שוב.

"די כבר, ירחוני!" ג'יימס כיסה את ראשו בכרית.

רמוס גילגל עיניים, הניף את שרביטו, וג'יימס הועף באוויר.

ג'יימס פקח עין אחת.

"למה עשית את זה?" שאל בתערומת את רמוס, שכבר הספיק להתיישב על מיטתו ולפתוח ספר עב כרס (ירח מלא מאת ג'רג' קנלין).

"אתה ביקשת ממני אתמול בערב להעיר אותך היום בשש בבוקר." אמר רמוס בשלווה.

"אה, נכון." ג'יימס הביט בבאותו הפרועה במראה. "אני חייב להתלבש." הוא נכנס לחדר המקלחת כדי להתארגן. עד שגמר לטפל בשערו בהלכה, סיריוס כבר התעורר. 

"בוקר טוב, פודל."

סיריוס קם ממיטתו, ורק אז קלט שהוא לבוש בתחתונים בלבד. רמוס וג'יימס החליפו מבטים, ושתקו לכמה שניות. באותו הרגע קם פיטר ממיטתו. הוא העביר את מבטו על פני החדר, ומבטו קלט במבטו של סיריוס. ואז- בבת אחת- בלי שם אזהרה מוקדמת- הוא פרץ בצחוק חזירי מתגלגל ונפל מהמיטה. ג'יימס לא איחר אחריו הרבה ופרץ גם הוא בצחוק. אפילו רמוס לא הצליח לעצור בעד עצמו ונתן לציחקוק קטן להיפלט מפיו. רמוס ופיטר הפסיקו די מהר, אבל ג'יימס לא.

"קברת עצם אתמול כלבלבי?"

סיריוס תוך שניה לבש גלימה והתחיל לרדוף אחרי ג'יימס ברחבי החדר. פיטר נכנס למקלחת, ורמוס נאנח ביגוע וחזר לספרו. 

בדיוק שפיטר יצא מהמקלחת, רענן ולבוש, סיריוס תפס את ג'יימס והצמיד אותו לקיר. ג'יימס שיהק מרוב צחוק.

"די- *שיהוק*- עזוב'תי סיריוס- *שיהוק*"

סיריוס נקש על ראשו של ג'יימס בשרביטו ועזב אותו בשביעות רצון. ג'יימס שיפשף את פדחתו בכאב.

"מה נראה לך שאני? דלת?"

פיטר יצא בדיוק מהמקלחת, וברגע שראה את ג'יימס פרץ בשנית בצחוק. מה שגרם לרמוס להרים את ראשו, ולפרוץ גם בצחוק חזק. שערו של ג'יימס נצבע בגוון ורוד צעקני.

ג'יימס לא קלט מה קרה לכמה שניות, ואז הבחין במראה.

"רך כף!!!!"

"אפשר שקט?! אנשים מנסים לישון כאן!" נבח תלמיד נרגז שראשו הציץ מהדלת.

"כן, מצטער." אמר רמוס בנימוס. "ואתם שניכם- מספיק!"

לאחר שכולם גמרו סוף סוף להתארגן, ורמוס מצא את הכישוף המתאים להסרת הקללה מעל שיערו של ג'יימס, הם ירדו למטה לאכול ארוחת בוקר- ותכף פגשו בלילי, מפטפטת עם חברתה בשלווה, מחזיקה תחת זרועה ספר.

"שלום אוואנס." העלה ג'יימס על פניו מבט פלרטטני. "יום יפה היום."

לילי החמיצה את פניה.

"הוא היה יפה עד שאתה הגעת, פוטר."

ג'יימס עשה את עצמו נעלב.

"לא יפה אוואנס, אולי תסכימי לצאת איתי כדי לנחם אותי?"

"בחלומות הלילה." אמרה לילי בחוסר סבלנות. "נו, אתם נותנים לנו לעבור?"

"קודם תסכימי לצאת איתי." אמר ג'יימס.

"הייתי מעדיפה לנשק את השיער של סוורוס מלצאת איתך." 

לילי דחפה אותו הצידה ועברה. "אה, ויפה לך ורוד!" צעקה בלעג מאחורי כתפה.

"מה?" שאל ג'יימס בבילבול ותלש שערה ורודה מרעמתו. "סיריוס!"

סיריוס מיהר להטל את קללת הנגד לפני שיוכל מהדייסה שהוא עצמו בישל.

הקונדסאים העליזים המשיכו בדרכם לחדר האוכל, שלפתע התנגשו ב- לילי אוואנס!

"מה, לילי? את לא הלכת לשם?" הצביע ג'יימס אחורה בבילבול.

לילי נראתה פרועה ונסערת.

"מי אתה?"

סיריוס וג'יימס החליפו מבטים.

"אני ג'יימס פוטר, בעלך לעתיד." אמר ג'יימס בחגיגיות והושיט לה יד, ובתגובה, קיבל סטירה מצלצלת.

"זה לא זמן לצחוק!" צעקה הילדה בההלה ובכעס. "אני רוצה לדעת מי אתה!"

היא הניפה את שרביטה, וסיריוס, רמוס, ופיטר, מיהרו להניף אותו גם הם.

"אני לא יודע מה את רוצה ממני!" צעק ג'יימס. "מה הבעיה בשם שלי?!"

"אל תשקר לי." לילי אמרה בקול מסוכן והתקרבה אליו במבט מטורף. "אני רוצה לדעת מי אתה- ועכשיו!"

"אני ג'יימס פוטר!" 

לילי הצמידה את השרביט לרקתו.

"או שאתה מספר לי מי אתה באמת, או שאני מפוצצת את המקום הזה!"

 "קוראים לי ג'יימס פוטר!!!!!!!!!" צעק ג'יימס.

אחרי כמה דקות התרחש פיצוץ בטירה ענקית, מחוץ לעיר, ומתוך העשן בקעה דמות אדמונית קטנה...

הפרק הקודם		הפרק הבא