שלד בארון הקבורה

לילי ג'וניור פוטר צעדה במעגלים בעצבנות, מנסה לחשוב על רעיון.

אני חייבת לעשות משהו. כמו שאני מכירה את הארי, הוא מיד יקפוץ על הרעיון, הוא כל כך פזיז... היא שקעה במחשבות, אבל מיד התנערה. גם אם הוא יצליח בזה, אני אשכח הכול, ואז... טוב, אני בכלל לא רוצה לחשוב מה יקרה אז. היא הסתתרה מאחורי אבן כדי להתחמק מעוד כלב. אני חייבת למצוא דרך חדשה לתקשר עם הארי. דרך שעדנה לא תוכל לעלות עליה, אבל איך? אילו רק היא הייתה חופשיה, אבל אז טרומדלוו הייתה תופס אותה, כמו אז... יש כל כך הרבה שהיא לא סיפרה, שהיא שמרה בסוד, אם היא רק הייתה מספרת להארי, הכול היה יכול להסתדר אחרת. היא עדיין זוכרת את היום ההוא, כל כך מזמן...

ילדה קטנה אדומת שיער צעדה על המדרכה בקו ישר, עינייה מקובעות קדימה, לעבר משהו שלא יכולנו לראות.

"אני לא יודעת," מילמלה בהיסוס, והביטה לשתי הצדדים כדי לוודא שאף אחד לא רואה אותה. "זה נשמע מסוכן. בטוח שאני לא יכולה פשוט להרוג את וולדמורט וזהו?"

היא הקשיבה למשך כמה שניות, ואז המשיכה ואמרה: "היא בטח שונאת אותי. איך אני יכולה לטפל בזה?"

היא הקשיבה עוד איזה חצי דקה, ואז נאנחה ואמרה: "טוב טוב, הנה, הגעתי."

היא נעצה מבט בבית שלפניה, ואז הושיטה את ידה השמאלית בהיסוס, ודפקה בנימוס על הדלת. עדיף להשאיר רושם ראשוני טוב, במיוחד אצלם.

הדלת נפתחה.

"מה את רוצה ילדה?" שאל האיש בקוצר רוח. "אם את מבקשת תרומות, אנחנו לא יכולים כרגע."

"לא, זה לא זה." הכריחה את עצמה להגיד. "זה בקשר ל... אתה יודע מה."

האיש החוויר.

"בואי איתי!" פקד על הילדה, והוביל אותה למרתף שאף אחד לא ידע שקיים.

הוא קירב את ראשו לראשה ולחש לה: "איך את יודעת את זה?!"

היא הכריחה את עצמה ליישר לעברו מבט.

"קודם אני צריכה משהו,"

לילי נאנחה, כמה הייתה נותנת כדי להראות את זה להארי...

צל נפל על מקום מושבה, ובלי שהיא שמה לב, דמות התגנבה לעברה...

אני מאד מצטערת על הפרק הקצר, אני אשתדל לפצות על כך בפרקים הבאים.

תודה ל: .The Evil Queen, נעה'לה פוטר, ו- Poli.f.w, שתמיד מגיבים!

הפרק הקודם		הפרק הבא