הפוני הקטן שלי- הדור הבא

בוהק השחר נעצרה ליד שערי בית הספר, וסאן ריי ורוברום נעצרו אחריה.

"את לא נכנסת?" שאל אותה סאן ריי.

"לא, אני מעדיפה את הספריה שבטירת החברות," היא ענתה, "אתם שניכם, תיכנסו לבית הספר ואל תצאו עד שאני אגיד לכם שהכל בסדר."

היא הניחה את המזוודה של סאן ריי והוא נאלץ להרים אותה בעצמו, אך הילת הקסם שלו היתה חסרת צבע. בוהק השחר פתחה את הדלתות, וידאה שהילדים נכנסים פנימה ומיהרה לדרכה.

חד קרן שצבעה סגול חיוור קידמה את פניהם.

"ברוך השב, רוברום, וברוך הבא, סאן ריי. אני המנהלת סטארלייט*," היא אמרה ברשמיות.

היא הביטה ברעמתו האפרורית של סאן ריי וקימטה את מצחה.

"אני מבינה שגם אתה סובל מההיעדרות הבלתי מוסברת של הצבע הכחול," היא אמרה ונגעה מבלי משים בפס ברעמתה, שצבעו היה אפור ירקרק.

"זה יכול להיות מסוכן?" שאל סאן ריי בדאגה.

"אל תדאג, יש פה מספיק מבוגרים שיגנו על בית הספר הזה במקרה של סכנה," ענתה סטארלייט, "רוברום, למה שלא תערוך סיור לתלמיד החדש?"

"התכוונתי לעשות את זה בכל מקרה," ענה רוברום והחל לעופף באוויר.

"בוא סאן ריי," הוא אמר והעלה את משקפי השמש אל מצחו.

הם עברו יחד במסדרונות.

"זאת כיתת הצחוק," הוא אמר והחווה בפרסתו לעבר אחת הדלתות.
"זאת כיתת חותם הבינה," הוא החווה לדלת אחרת. "זה אבן אש." הוא החווה לעבר יצור שסאן ריי מעולם לא ראה כמותו קודם.

היה לו גוף כמו של סייח פונים, עם בלורית של רעמה זהובה שנראתה רגילה למדי.
אבל פרוותו הירקרקה היתה עבה וארוכה מהרגיל, והפרסות שלו היו שסועות. היו לו קרן עבה ואדומה ואוזניים גדולות ורכות. על גבו, עורפו וחוטמו היה שריון קשקשים טבעי ואדום.

"רוברום!" הוא קרא, נופף בפרסתו ופער את עיניו הכתומות בבהילות, "קרה משהו נורא!"

"נשמע דחוף," רוברום ענה והתקרב אליו.

סאן ריי הלך אחריו.

"מי זה?" שאל אבן אש.

"אה, כן. זה סאן ריי, הוא חדש. זה אבן אש, הוא קירין," הציג אותם רוברום אחד בפני השני.

"מעולה, אתה חד קרן!" אמר אבן אש, "אולי תוכל לפתור את הבעיה!"

"תן לי לנחש: כל מה שהיה כחול נהיה אפור?" ענה סאן ריי.

"וואו, אתה טוב," התרשם אבן אש.

"לא, פשוט ראיתי את זה," הודה סאן ריי.

סאן ריי הביט בעצב בזנבו האפרורי. הזנב הבהיק מחדש בצבע לנגד עיניו.

"הי, השיער שלך כחול!" קרא אבן אש.

"אני יודע!" ענה סאן ריי. הוא צחק בהקלה והסתכל על רוברום, שעיניו היו שוב תכולות.

"אם הצבע חזר, בטח הבגדים שלי חזרו למצב הקודם שלהם," אמר אבן אש בשמחה.

"כאילו, בגדים שאתה עיצבת?" שאל סאן ריי.

אבן אש הסמיק במבוכה. "את הרוב קניתי בבוטיקים של רריטי," הוא הודה, "יש לי רק קצת בגדים שהצלחתי להכין בעצמי."

"מגניב, אפשר לראות?" שאל סאן ריי.

"בטח!" קרן אבן אש, "רוצה גם למדוד אותם?"

"כן!" שמח סאן ריי.

"בוא אחרי!" קרא אבן אש. הוא הוביל את הדרך בדילוגים וסאן ריי רץ אחריו. רוברום גילגל את עיניו ועף בעקבותיהם.

סאן ריי השאיר את המזוודה שלו במסדרון והשלושה נכנסו אל אחד החדרים שבאזור המגורים,
חדר שבו היו ארון, שני שולחנות, שני מדפים ומיטת קומתיים, וגם דפים מכוסים בסקיצות ומעמדים מלאים בקולבים עם בגדים בשלל צבעים ושתי בובות תצוגה בצורת סייחי פוני,
אחת לבושה בחליפה ירוקה והאחרת בחליפה סגולה.

"מגניב," אמר סאן ריי, בולע בעיניו את המראה, "איזה מהם עשית?"            

"את החליפות האלה שבתצוגה," ענה אבן אש.

"הן די טובות," אמר סאן ריי ופסע קדימה כדי להביט מקרוב.

"כן, אלה המוצלחות שלי. את מה שלא יוצא לי טוב אני מחביא," הודה אבן אש, "אז... רוצה למדוד בגדים?"

"בטח!" ענה סאן ריי ודפדף בין הקולבים. הוא הוציא ובחן חליפה אדומה.

"לא, זה לא הולך עם הצבע הכתום שלך," אמר לו אבן אש.

הוא בחן חולצה צהובה.

"משעמם מדי," חיווה רוברום את דעתו.

הוא הסתכל על חליפה שחורה אבל אז החזיר אותה למקום. "אני לא מתחתן או משהו," הוא הפטיר.

סאן ריי המשיך לדפדף בחליפות עד שהשתעמם ופנה לאחור אל שתי אלה בתצוגה.

"מה הסיכוי שאתה מרשה לי למדוד את זה?" הוא שאל ונגע בפרסתו בחליפה הסגולה.

הצבע של החליפה השתנה לאפור כהה.

"הי! הרסת לי את החליפה!" צעק אבן אש.

סאן ריי פנה כדי להתנצל, וקפא. העיניים של אבן אש זהרו בלבן. סאן ריי היה די בטוח שהן היו כתומות קודם. אבן אש חשף שיניים חדות. השיניים שלו היו חדות קודם?

"אני די בטוח שסאן לא עשה את זה," אמר רוברום, מעט דאגה בקולו.

"הוא כן!" האשים אבן אש וקולו נשמע שונה ומעוות.
"לא מגיע לו ללבוש את הבגדים שלי! לא מגיע לו להסתכל על הבגדים שלי! אההההההההההההההההההההההה!" הוא קרא בזעם.

גופו נעשה שחור כמו גחלים והתלקח בפרץ של להבות אדומות ותכולות.

"אהההההההההההההההההההההההה!" צרח סאן ריי. הוא רצה לברוח, אבל הוא לא היה יכול להפסיק לבהות בקירין שהפך לשד כועס של להבות.

רוברום תפס את סאן ריי וניסה להמריא, אבל הוא לא הצליח להרים אותו. "בוא נעוף מפה!" הוא קרא.

"עופו מפה!" הסכים איתו אבן אש ונעץ בשניהם עיניים לבנות וזועמות.

רוברום ריחף מאחורי סאן ריי ובעט בו ברגליו האחוריות, בעיטה ששחררה את סאן ריי מהקיפאון וגרמה לו לברוח בצרחות.
רוברום יצא בעקבותיו. סאן ריי הפסיק לצרוח רק כשסייח היפוגריף התעופף מעליו במהירות, מלווה ביצור שנראה כמו נחש-תרנגולת.

"הי, מה זה?" הוא שאל והתבונן בהיפוגריף, שנכנס לחדר שהוא ורוברום נטשו והנחש-תרנגולת אחריו.
ההיפוגריף כיבה את האש בדלי של מים, אבל זה רק הרגיז את השד, שנעץ בו מבט רצחני.
היצור שליווה את ההיפוגריף נעץ בו בחזרה את עיני התרנגולת שלו במבט תקיף יותר ושד האש התקשח, קפא ונעשה אפור.

"אההההההההההההההההההההההההה!" צרח סאן ריי פעם נוספת כשההיפוגריף גרר את פסל האבן שהיה פעם קירין מתוך החדר.

"אל תדאג, זה קורה כאן לפעמים," ניסה רוברום להרגיע אותו, אבל נראה שהמילים האלה גרמו לסאן ריי להיות מבועת אפילו יותר.

"קיץ, תסביר לו," ביקש רוברום.

"למה לי," ענה ההיפוגריף.

רוברום נאנח.

"קיץ, זה סאן ריי. סאן, זה קיץ תכול," הוא הציג ביניהם.

השם של ההיפוגריף התאים למראה שלו- הוא היה תכול כמו השמים, הזנב וציצת הנוצות על הראש שלו היו לבנבנים כמו עננה והעיניים שלו היו זהובות כמו חיטה בשלה.
אבל הוא לא הציג הרבה חום.

"בסדר, אני יכול לעוף מפה?" הוא שאל בחוסר סבלנות.

"רגע," אמר רוברום, ואז פנה לסאן ריי. "קיץ הוא לא רשע. בכל פעם שאבן אש כועס נורא הוא הופך מקירין לניריק.
קיץ התנדב להפוך אותו לאבן ולהרחיק אותו מהבגדים שלו כשזה קורה."

"ולמה בעצם התנדבתי?" התמרמר קיץ, "זה הרבה עבודה. מדי, תחזירי אותו."

הוא ליטף את התרנגולת-נחש שלו והיא החזירה את אבן אש לחיים במבטה.

האש שלו דעכה והוא חזר לצבעיו הרגילים.

"הה?" הוא אמר בבלבול.

"הי. אתה חייב לי כסף," אמר לו קיץ.

"לא, אני לא," ענה אבן אש.

"אתה כן. כל הבגדים שהצלתי לך? המאמץ שבלגרור אותך כשאתה פסל?" הזכיר לו קיץ, "זה שווה הרבה כסף, אתה יודע."

"אבל התנדבת לעשות את זה," הזכיר לו אבן אש.

"שיניתי את דעתי. תביא לי כסף!" דרש קיץ.

"לא," סירב אבן אש.

"תביא לי כסף!" צעק קיץ.

"לא!" צעק אבן אש, השחיר ועלה שוב בלהבות.

מדי נעצה בעיניו הלבנות מבט ושוב הפכה אותו לאבן.

רוברום וסאן ריי הסתכלו במתרחש ואז אחד בשני בדאגה.

"בוא, אני אקח אותך לחדר שלך," אמר רוברום.

סאן ריי לקח את המזוודה שלו בהילה כחולה של קסם והם התרחקו משם.

"איך בעצם אתה יודע מה החדר שלי?" שאל סאן ריי.

"שלי בדיוק התפנה, אז מה זה כבר יכול להיות?" ענה רוברום, "מקסימום המנהלת תגיד לך לעבור."

הם נכנסו לאחד החדרים. המנהלת סטארלייט עמדה שם והסתכלה בשניים בזעף.

הפס ברעמה שלה כבר לא היה ירוק-אפרורי אלא בגוון נאה של טורקיז, אך מצד שני כל הסגול שהיה בגופה ובשערה נעלם ואפור תפס את מקומו.

"המנהלת, הצבע שלך נעלם," ציין סאן ריי בדאגה.

"כן, כל הצבע הסגול נעלם," היא אמרה.

"לא מהבגדים שלך," ענה רוברום והצביע בפרסתו על החליפה והחצאית שלה.

"זה לא סגול, זה מג'נטה," היא תיקנה אותו.

רוברום גילגל עיניים מתחת למשקפי השמש שלו. "מה זה משנה?" הוא שאל בחוסר סבלנות.

"זה באמת לא משנה," ענתה המנהלת, "סאן ריי, רציתי אותך. ההורים שלך עדיין לא שילמו את הלימוד שלך. מה יש לך להגיד על זה?"

"אה..." סאן ריי ניסה להיזכר.

"נו?" שאלה המנהלת בחוסר סבלנות.

"אה, כן! הם שלחו את זה בדואר. זה בטח התעכב," הוא ענה לבסוף.

"איזה תירוץ נוח," אמרה המנהלת בארסיות.

היא לקחה את המזוודה של סאן ריי בהילת קסם שצבעה טורקיז.

"הי, אני צריך את זה!" מחה סאן ריי.

"אם אתה רוצה לראות את זה שוב, תגיע למשרד שלי עם הכסף," היא אמרה בחיוך נבזי והסתלקה עם המזוודה.

סאן ריי בהה בה יוצאת בפה ועיניים פעורים.

"אחי, המנהלת הרגע סחטה אותך," סיכם רוברום את המאורע, "אתה בא להמשיך בסיור?"

הם יצאו מהחדר אל המסדרונות.

"הי, תני לי את זה!" קראה סוסת פוני אחת לחברתה.

"את לא משתמשת באיפור שלי אם לא תשלמי לי!" ענתה חברתה, שעופפה באוויר, הביטה למטה בכעס וחיבקה תיק איפור.

"למה כולם כל כך מתעניינים בכסף פתאום?" תהה סאן ריי.

"הי..." אמר רוברום וחכך בלסתו, "למה בעצם אני ממשיך לעשות לך סיור אם אין לך כסף כדי לשלם לי על זה?"

הוא חייך למראה פניו המבוהלים של סאן ריי. "סתם צחקתי! אני לא פשוט אעזוב אותך."

סאן ריי נשם בהקלה. "אני מקווה שאחותי תדע מה גורם לכל זה," הוא אמר.

המשך יבוא...

*Starlight, בדיבוב לעברית נקראת אור כוכב, כיוון שזהו תרגום מדויק אין לי בעיה לעבור להשתמש בו אם רק תגידו.

הפרק הקודם		הפרק הבא