הפוני הקטן שלי- הדור הבא

ויש לנו פרק שלישי! או שני, תלוי אם סופרים את הפרולוג או לא... בכל מקרה, קריאה מהנה!

"הי, הרגע היתה פה סייחה עם רעמה ורודה ענקית שבהתה בי, פתחה את הפה שלה, רעדה בכל הגוף והסתלקה לשומקום או שסתם דמיינתי את זה?" שאל סאן ריי.

"לא ראיתי סייחה שעשתה את כל אלה, זה בטוח," ענה רוברום, "עכשיו, זה לא הזמן לעשות לך סיור או משהו?"

הוא החליק את משקפי השמש על עיניו.

"אני רעב," אמר סאן ריי.

"גם אני," הודתה בוהק השחר, "וזה מעולה כי יש בפוניוויל כמה מקומות לאכול בהם! מה אתם מעדיפים? פינת קוביית הסוכר? המאפיה של משפחת תפוח? קפה קש? מסעדת הקשבורגר?"

"קשבורגר נשמע טעים," אמר סאן ריי וליקק את שפתיו.

"זה לא בדיוק הכי בריא," אמרה בוהק השחר בהסתייגות.

"הי, את הצעת את זה," הזכיר לה סאן ריי.

"טוב," ענתה בוהק השחר, "אני מניחה שעכשיו אין לי ברירה, הא?"

שלושתם טופפו לעבר מסעדת הקשבורגר, המזוודה של סאן ריי מורחפת בעקבותיהם.

ליד הדלפק היה טור ארוך של סוסי פוני, חמורים, יאקים ואפילו עגל בופאלו אחד.

"וואו, תראו כמה יצורים יש פה," אמרה בוהק השחר. "לא כדאי שנעבור למקום קצת פחות צפוף? מה לגבי קפה קש?"

"לא, אני לא רוצה לשתות קפה," ענה סאן ריי בזלזול, "אני רעב. אני רוצה לנעוץ את השיניים שלי באיזה קש מטוגן ועסיסי."

"אתה יודע שגם בקפה מגישים קש, נכון?" שאל אותו רוברום.

"לא בתוך לחמניה," השיב סאן ריי.

"מה זה משנה?" שאל אותו רוברום בהרמת גבה.

 "קדימה, חבר'ה, בכל מקום יהיה תור! אבל פה זה יהיה שווה את זה."

***

"זה לא היה שווה את זה," רטן סאן ריי בעייפות כשהם יצאו מהמסעדה.

"חיכיתי כל כך הרבה לסלט שלי והוא אפילו לא היה כזה טעים!" התלוננה בוהק השחר.

"תגידי תודה שבכלל מגישים סלט במקום כזה. היית צריכה להזמין צ'יפס, כמוני," אמר לה רוברום, "והמילקשייק דווקא היה טעים נורא."

"טוב, אני לא מתכוונת לאכול צ'יפס ומילק-"

"הי! אתם לא אמורים להראות לי את פוניוויל או משהו כזה?" הזכיר להם סאן ריי.

"אה, כן," נזכר רוברום והחווה לעבר המסעדה שממנה יצאו, "זה הקשבורגר. זה ה... כתם של צבע שטס אליך כמו טיל!"

שפלאכץ!

מגש של פאי גבינה הוטח בפרצופו של סאן ריי, מלווה בקול צחוק מתגלגל.

הוא מחה את המגש והמאפה מפניו, וכך ראה את מי שעשה את זה.

פנים צהבהבות צוחקות הביטו בו, פנים בעלות עיניים שצבען ירוק עז ורעמה שנראית כמו שערות סבתא ורודות.

"הי, את הסייחה שראיתי קודם!" זיהה סאן ריי.

לשמע דבריו הצחוק התגבר אפילו יותר.

"הוא בן, לא בת," הסביר רוברום כשראה את מבטו השואל של סאן ריי.

"אבל... אבל-"

"מה הטעה אותך, הרעמה הורודה?" שאלה בוהק השחר, "מה בעצם מונע מפונים זכרים להיוולד עם רעמה ורודה?"

"הו, אני יודע," צחק הסייח הצהבהב, "זה בטח הריסים! לכל פוני יש ריסים!"

"לא כאלה!" אמר סאן ריי והסמיק ממבוכה.

הסייח הצהבהב נרגע מצחוקו.

"אני צ'יז הקטן," הוא אמר והושיט את פרסתו ללחיצה, אך סאן ריי לא לקח אותה.

"הי, אל תיעלב בגלל הפאי לפנים," אמרה בוהק לסאן ריי, "הוא עושה את זה לכל אחד חדש שהוא פוגש."

"כן, זה היה מעליב אם הוא לא היה עושה את זה," הוסיף רוברום.

סאן ריי עדיין לא לקח את הפרסה ללחיצה. "זה היה יכול להיות מסוכן!" הוא נזף בצ'יז הקטן, "מה אם הייתי אלרגי לחלב?"

"אתה אלרגי לאגוזים, לא לחלב!" אמר לו צ'יז בחיוך, "הרגשתי את זה בחוש הקטן שלי."

הוא הצמיד את פרסתו הימנית לרקה.

סאן ריי הרים גבה.

"החוש הקטן שלך?" הוא שאל.

צ'יז הקטן, בוהק השחר ורוברום הנהנו.

"מממ-המממ!"

"אל תתווכח עם זה."

"בסדר," אמר סאן ריי ונאנח, "אני סאן ריי."

הוא הושיט לצ'יז הקטן את פרסתו, וזה טילטל אותה בהתלהבות, מה שגרם לרגל של סאן ריי לרעוד, מה שגרם לצ'יז לצחוק שוב, צחוק שגווע בפתאומיות.

סאן ריי הסתכל מסביב לראות מה גרם לצ'יז להפסיק לצחוק, ואז ראה משהו די מפחיד: השמים היו אפורים! וזה לא היה אפור של שמים מעוננים. זה היה אפור מת.

"הי! מה קרה לשיער שלך?" שאל רוברום בבהלה.

"השיער שלי? תסתכל, השמים איבדו את הצבע!" קרא סאן ריי.

בוהק השחר ורוברום הביטו מעלה והתנשמו בבהלה.

בוהק השחר הביטה ברוברום.

"תוריד את משקפי השמש שלך," היא הורתה.

"מה? למה?" הוא שאל אך בכל זאת הסיט את המשקפיים, חושף זוג עיניים אפורות.

סאן ריי ובוהק השתנקו.

"העיניים שלך!" נחרדה בוהק.

"הם שינו צבע? אני לא שיניתי להן את הצבע!" קרא רוברום, לחוץ.

"אתם מנסים לעבוד עלי?" שאל צ'יז הקטן.

"לא! תסתכל על השמים!" אמר לו סאן ריי.

צ'יז העיף מבט מעלה.

"אולי דיסקורד* שתה את הצבע של השמים כי הוא חשב שזה חומר ניקוי!" הציע צ'יז.

כולם נעצו בו מבט זועף.

"נו? זאת היתה בדיחה! אתם לא צוחקים?" שאל צ'יז. הוא נאנח. "בדרך כלל לפחות אני צוחק מהבדיחות של עצמי," הוא אמר בדכדוך והלך משם.

"זה לא נושא לבדיחות. אני חייבת לברר מה קורה," אמרה בוהק השחר, עדיין לחוצה, "בואו איתי לבית הספר. אני אלך לספריה כדי לבדוק מה גרם לזה לקרות."

שלושתם דהרו יחד לכיוון בית הספר והטירה של החברות.

המשך יבוא...

*בדיבוב לעברית אפלון

הפרק הקודם		הפרק הבא