זכרונותיו של סוורוס סנייפ

אוקי אז היי כולם, אני יודעת שקצת נעלמתי אבל יש לי תירוץ- התחלנו השבוע את הפנימיה ולא היה לי זמן להתיישב להקליד את הפרק...

בפעמים הבאות או שאקליד בפנימיה או שאקליד בסופ''ש.

לא לשכוח כמובן להגיב, לדרג ולהמליץ.

תהנו

ויתור זכויות לגי קי רולינג.

דירוג הפאנפיק: PG 

פאנדום: הארי פוטר 

זאנר: עצוב

שיפ: ג'ן

תקציר: סוורוס סנייפ מת בקרב על הוגוורטס. הארי פוטר יורש אותו ומוצא זכרונות ילדות מעניינים.

 שמעתי קראק חזק ונפלתי על הרצפה.

ראיתי רק חושך, שמעתי את אבא צועק עלי שברחתי ממנו ושהרסתי לו את החיים.

לפתע שמעתי את אמא צועקת בהיסטריה- סוורוס קום, תתעורר, אתה חייב!

התעוררתי והבנתי שהתעלפתי והזיתי...

אמא הייתה מבוהלת, לא הבנתי למה.

היא גימגמה ה... האף... האף שלך...

לא הבנתי מה קרה.

הרמתי יד אל אפי והוא היה שבור.

היד הייתה מלאה בדם.

לא ידעתי מה לעשות.

לא היה לי מה לעשות.

התחלתי לבכות בקולי קולות.

אמא ניסתה להרגיע אותי.

היא הסבירה לי שהיא יכולה לתקן את זה אם רק ארגע ולא אזוז.

לא כ''כ נרגעתי.

היא נופפה בשרביטה ואמרה פיקסנואוס.

האף חזר למקומו אך נשאר שבור.

אמא חייכה חיוך מאולץ ואמרה שהאף חזר להיות בדיוק כמו שהוא היה.

אבל אני הבנתי, הבנתי שבגלל שלא שמרתי על קור רוח האף שלי יישאר עקום ושבור לאורך כל חיי.

הבנתי שאני צריך ללמוד להשתלט על עצמי.

שאני חייב לששמור על קור רוח.

שאני צריך להסתיר את הרגשות שלי.

אבל רק עכשיו אני מבין את הטעות הגדולה שעשיתי.

חייתי בפחד מתמיד אבל לא הראתי את זה לאיש.

גם כשאמא מתה לא בכיתי.

זה לא נגע בי.

דאגתי כמובן שתזכה לקבר רגיל, אך לא בכיתי עליו אפילו לא פעם אחת.

אף אחד אף פעם לא ראה אותי, את סוורוס סנייפ בוכה או מביע רגשות בציבור.

זאת אומרת- חוץ מכעס, לפעמים לא הצלחתי להשתלט על עצמי בזמן...

הפרק הקודם		הפרק הבא