יהיה בסוודר

הפרק יצא קצר המתוכנן. סליחה...

כל זמן הכתיבה שלי הולך על עריכת הספר שלי, ארטמיסטיקה...

תהנו!

אני חושבת שיצא פרק חמוד. מקווה שגם אתם תחשבו ככה :)

"מה אני אעשה וויזלי? לאן אני אלך?"

רון התרחק והביט בנער השני. הוא בלע רוק בעוצמה. העיניים הכספות, מלאות הדמעות, גרמו לעיניו שלו לצרוב.

"אני לבד…"

"אתה לא לבד," אמר רון בהחלטיות, ובאמת התכוון לזה. הוא הבין לפתע, שהוא מוכן לעשות הכול למען הנער השני. עם כמה שזה היה נשמע קלישאתי. מבחינתו, להישאר לשבת כאן בחדר הזה לנצח. כדי שהוא לא יצטרך להישאר לבד.

מאלפוי המשיך להתייפח חלושות. המראה החדש הזה של מאלפוי המשיך להיראות לרון מוזר כל כך. הוא כיווץ את אגרופיו עד כדי כאב, כדי לעצור את הרצון להעביר את אצבעותיו על הפנים המחודדות, החיוורות.

רון בחן את הפנים האלה בהרהור.

ואז, הבנה חדשה הכתה בו, חדה כסכין.

"אני אהיה המשפחה שלך," הוא אמר, לפני שהספיק להתחרט על כך.

גיחוך נפלט מבין שפתיו של הבלונדיני.

רון האדים, מבין שלא היה אמור לומר את המשפט האחרון.

אבל אז, עיניו הכסופות של הבלונדיני פגשו שוב את בעיניים כחולות.

רון בלע רוק.

דמעה גדולה זלגה מעיניי הכסף. רון היה צריך לעצור את עצמו, כדי לא לנגב אותה מלחיו של הבלונדיני.

"אתה כל כך גריפינדורי," מאלפוי לחש בחיוך, "שזה לא אמיתי, בכלל."

"למה?" שאל רון בטיפשות.

מאלפוי ניער את ראשו.

"ראית אותי בוכה," מאלפוי החל להסביר, "אם הייתי במקומך, הייתי רץ לספר על זה לכל העולם ואישתו. היה מגיע לי שתעשה את זה."

רון הרים יד בהתנגדות והחל להגיב, אבל מאלפוי המשיך.

"אבל, במקום זה, החלטת להקשיב לי ולהיות פה בשבילי," הוא הדגיש את המילים האחרונות. דמעה נוספת נצצה בזווית עינו. "ועכשיו, אתה אומר שאתה המשפחה שלי .." הוא נענע את ראשו, "אנחנו אפילו לא חברים!"

רון לא היה בטוח איך לפרש את דבריו. טון הדיבור שלו היה שונה כל כך מהטון הרגיל שלו. האינסטינקט הראשוני היה לפרש אותם כהעלבה, אבל מבט עמוק בעיניים הכסופות גרם לו לערער על כך.

"וויז…" מאלפוי אמר ואז עצר, "רון," הוא תיקן, "אני חושב שאני רוצה לקרוא לך רון."

הנער הג'ינג'י בלע רוק.

מאלפוי גיחך, "ואפילו לא אמרתי לך על מה ההורים שלי גירשו אותי מהבית…"

רון הביט בו בהפתעה.

מאלפוי חייך קלות. "אתה יודע, כבר לא מפחיד אותי לספר לך," הוא אמר בקול שקט, מעט רועד, "פתאום, אני בטוח שאתה תהייה בסדר עם כל דבר שאני אגיד."

לחייו של רון בערו. למרות שראשו הסתחרר, הוא הצליח להנהן חלושות.

חיוכו של הסלית'ריני התרחב לצד שמאל והוא הסיט קלות את מבטו. כשהוא החזיר את המבט, הוא היה נראה החלטי מאוד.

רון בלע רוק פעם נוספת. גרונו הרגיש יבש.

"רון," מאלפוי אמר בקול רציני, "אני הומו."

הפרק הקודם		הפרק הבא