מיתולוגיה בהוגוורטס * ממש סליחה, מוקפא*

אוקי, מה? כולם נראו כאילו וולט ניצל בזכות אלוהים או משהו. 

"מה קורה כאן?" לחש להרמיוני.

"אתה לא מבין? הילדה המוזרה הזאת-"

"סיידי."

"- העבירה להם מסר במה שהיא אמרה. ולפי דעתי, זה משהו ממש מסוכן שלעולם לא קרה לפני כן."

נאנחתי. אני מקווה שהרמיוני או מקגונגל יעלו על זה, כי אין לי כוח לחשוב עכשיו.

"אה… עם כל הכבוד לאיחוד המרגש, אני ממש לא מבין מה כל זה היה. למי יש קללה? מי אתם? מי זאת בסתת? איך לעזאזל היא והוא-" הוא הצביע על סיידי וקרטר "- המורים שלכם. הם באותו הגיל שלכם!!" נדהם רון.

היה ברור שהם יודעים משהו שאנחנו לא יודעים, וזה שיגע אותי.

"טוב.. פיזית כן, נפשית קצת פחות.." מלמל וולט וכולם פרצו בצחוק. אפילו סיידי וקרטר. 

"טוב אז…" התחילה סיידי, "אנחנו לא חייבים להסביר לכם שום דבר!" היא פנתה אל כל השאר. "כולם תעלו לחדרים- קרטר בשם הורוס תביא כבר את הקערה- אה כן, שמישהו ידאג להרחיק את בסתת מהחלב. יש לי הרגשה שאם היא תגיע אליו זה יהיה הסוף שלו, בפחות מחמש שניות." נשמעו צחקוקים וסיידי חייכה חיוך קלוש. מהר מאוד נשארו שם רק: אני, סיידי, קרטר, וולט, מקגונגל, הרמיוני ורון.

"אז מתי יוצאים?" שאלה סיידי.

" השאלה היא לאן, להוגוורטס בראשון לספטמבר, לסמטת דיאגון.. ממש עכשיו."

"עכשיו? טוב אז- למען השם קרטר אם אתה לא מביא אני יעלה לחדר שלך ואביא אותה בעצמי!" צעקה סיידי, בעוד קרטר ממהר למעלה.

"אז… מה הסיפור עם הקערה הזאת?" שאלתי. כשקרטר הופיעה עם פתאום, עם קערה בינונית בידו.

"אממ? אה היא מאפשרת לך לתקשר עם עוד אנשים. זה כמו איריס-נט, או אה.. קרטר איך מגנס קרא לזה, וילקרת? וילרות?"

"עורבים."

"אה." אמרה, בלי שמץ של מבוכה."אז קיצר, ככה אנחנו יכולים לדבר עם איימוס."

"טוב, אז תגידו לו את מה שאתם צריכים לומר לו, ותבואו לכאן. אנחנו כבר נדאג בעניין הכסף." אמרה מקגונגל.

קרטר מצא לו פינה בספה לשבת בה וניסה להתקשר לאיימוס. 

נ.מ. סיידי

"אז.. קוראים לך סיידי?" שאלה הילדה המתולתלת.

"כן." עניתי הושטתי יד ללחיצה. היא חייכה, הושיטה לי את ידה."הרמיוני." אמרה בשמחה. לחצנו ידיים ואמרתי לה שאני צריכה ללכת לבדוק שקרטר לא מפוצץ את הקערה, והלכתי משם. כשהגעתי, קרטר כבר היה באמצע שיחה עם איימוס.

"-בטוח?" שמעתי את איימוס.

"לא ממש. בגלל זה אני צריך את עזרתך."

"אנחנו צריכים. אנחנו." תיקנתי אותו. הוא קפץ בבהלה, ואיימוס פרץ בצחוק.

"על מה דיברתם?" שאלתי.

"קרטר בדיוק הסביר לי מה שהפרופסור הזאת אמרה לכם, אז שאלתי אותו אם הוא בטוח שהיא התכוונה לבית ספר לקוסמות, אבל-"

"כן, כן אני יודעת. אח שלי יותר מדי טיפש אז הוא לא יודע, אין צורך לפרט."

"טוב זה לא מילה במילה מה שהתכוונתי לומר.."

"הי!" מחה קרטר.

"תקשיבו, כל עוד אתם מאחסנים בדואת כסף כדי שתוכלו במקרה הצורך לקחת מונית או לקנות אוכל, את כלי הנשק שלכם- כן קרטר גם את ח'ופש, אה וטלפונים, שתהיו בקשר איתנו, כיוון שאתם לא יכולים להכניס לדואת קערה. לי אין שום בעיה שתלכו, ניצחתם את נחש הכאוס, תנצחו גם גברת זקנה משוגעת." החלפנו מבטים וצחקנו, אני יכולה להישבע שגם איימוס חייך. אני בטוחה שכולם תהו למה אנחנו צוחקים כל חמש שניות. "טוב, הגיע הזמן ללכת לקניות." אמרתי וביחד עם קרטר הלכנו אל עבר הקוסמים.

_______________________________________________________________________________________________________________________________________________________

הפרק יצא ממש קצר, אבל אל דאגה! אני אפצה אתכם בפרק ארוך! הפרק הבא יעלה ממש עוד מעט.

הפרק הקודם		הפרק הבא