מיתולוגיה בהוגוורטס * ממש סליחה, מוקפא*

פרק 3

"אם… היי?" ניסיתי. קרטר דפק לי מרפק בזרוע.

"אפשר לשאול מי הם?" שאלה קליאו בהרמת גבה. 

"כן, מי הם, ומה הם עושים כאן." אמרה ג'אז.

"או! או!" צעק חופ'ו, מה שלא ממש עזר.

מקגונגל נראתה כאילו הבינה כל מילה ממה שאמר. מה הקטע של כולם עם בבונית?

"אה אני מבינה. אז אתם… גרים כאן?" שאלה.

"כן." ענו אליסה, ג'אז, קליאו, ג'וליאן ופליקס ביחד.

מקגונגל הנהנה בהרהור. "ובכן, אנחנו הגענו הנה כדאי לקחת את סיידי וקרטר-"

"ו-וולט." פלטתי. מקגונגל היססה לרגע, ואז תיקנה את עצמה.

"-ואת וולט."

"לאן?" שאל פליקס והפינגווינים שלו רקדו סביבו.

"כן, הם המורים שלנו. אתם לא יכולים פשוט לקחת אותם, אי-אפשר שרק בסתת תהיה כאן כדי לשמור עלינו!"

"מי זו בסתת?" שאל הארי.

"המורים שלכם?" שאל רון.

"מה אתם לומדים?" שאלה הנערה המתולתלת.

"עוד לא עניתם על השאלות שלנו. למה שנענה על שלכם?" שאלה ג'אז. 

"ג'אז…" הרגיע וולט. או לפחות ניסה. 

"שום ג'אז וולט! יום אחד אתה בא אלי 'תקשיבי יש לי איזו קללה מפגרת עלי ואני עומד למות, את יכולה להציל אותי?' ושניה אחרי זה אתה מנסה להרגיע אותי? לא! פשוט לא!" זעמה ג'אז.

מבטים הופנו אל וולט, שניסה להסתתר מאחורי.

"שקט!" צעקתי. הם הפנו אלי מבטים מופתעים.

"את… את ידעת מזה?" לחשה אליסה.

"כן, ואל תדאגו." אמרתי וחייכתי אל וולט, הוא השיב לי חיוך. "מצאנו לזה פיתרון."

"ואתם תשתפו אותנו בו?" שאל ג'וליאן.

"טוב… אני אתן לכם רמז בגלל ש.. אתם יודעים"- סימנתי בראשי אל הכיוון הכללי של מקגונגל -"אני אומר לכם רק את זה: מי יכול לנצח את המוות, יותר טוב מהמוות עצמו? ההלוויה, מעולם לא התקיימה." חייכתי אליהם. הדגשתי את המילה 'הלוויה', בתקווה שהם יבינו.

"ההלוויה?" שאלה אליסה. הנהנתי.

"וואו." נדהמה ג'אז. "זה אמיתי?"- וולט הנהן -"זה מטורף. כאילו, הלוויה?"

לאט לאט כל העיניים של כולם נפערו. מכאן אין דרך חזרה. הם כבר הבינו מה עשה וולט, ואיך אנוביס הציל את חייו.

הפרק הקודם		הפרק הבא