|
פרק 2- רוצחים וגנבים, זה אנחנו.
"מאוד יפה כאן" ג`יני אמרה בחיוך למנהלת.
הם עמדו בתוך בניין המעונות בחדר הכניסה ליד דלפק המזכירות. החדר היה גדול ומטופח, שטיחים פרסיים גדולים עיטרו את הרצפה, ותמונות נוף את הקירות, אגרטלים גדולים היו בפינות החדר שהיו בהם פרחי פלסטיק אדומים, היו שם גם כמה כסאות כפולים צמודים לקירות, וגרם מדרגות אבן רחב שכנראה הוביל למעונות עצמם, ובפינה הרחוקה של החדר עמדה דלת כפולה שנשאה את השלט `חדר אוכל `.
"תודה רבה, אנו משתדלים לשמור פה על איכות חיים גבוהה" אמרה המנהלת ששמה היה סלינה ואקרו.
היא הייתה גבוהה ודקיקה, והיה לה שיער חום שסודר בפקעת הדוקה, לרגע אפילו הזכירה את פרופסור מקגונגל, היא הייתה מבוגרת מאוד אבל שמרה על מראה מטופח להפליא.
"אז, סבינה קקרו, איפה החדר שלי?" דראקו שאל את סלינה בקוצר רוח,
"את יכולה להמשיך להתחנף אחר כך", הוא הביט בג`יני במבט מרוגז שחזר אליו בחזרה.
"אולי כדאי שתדע שפה אנו שומרים אל נימוס דיבור ולא פונים אחד אל השני בצורה כזאת. וכפי שכבר אמרתי שמי הוא סלינה ואקרו" היא אמרה במבט מאיים, "אבל בשבילך שמי הוא גברת ואקרו" היא הרימה את אפה.
"טוב, אז איפה החדר שלי? גברת ואקרו" דראקו אמר בקוצר רוח גובר והולך.
"בואו אחרי" היא אמרה בקצרה והחלה לעלות במדרגות.
"כאן בפנימיה," ואקורו אמרה בלכתם,
"אנו משתדלים לתת לכם זכות על החלטותיכם, אומנם זה מוסד לעבריינים, אבל כל אחד יכול לעשות פה מה שירצה. הכלל היחיד שיש לנו פה הוא שלפני שאתם רוצים לעשות משהו, כמו לצאת מגבולות הפנימיה, אתם חייבים להודיע למזכירה על מעשיכם, ולא, תענשו בחומרה, זה ברור?"
הם הנהנו ופנו למסדרון הראשי שהיה מעוצב באותו סגנון של חדר הקבלה רק שדלתות עם תוויות שם היו לכל עורך הקירות, הם המשיכו ללכת לעורכו לכיוון גרם המדרגות הבא גוררים את מזוודותיהם.
"אני חייבת להודות שיש לכם מזל, מספר המקומות החסר בכיתתכם היה בדיוק שניים.
ג`יני ודראקו גררו את מזוודותיהם בהתנשפות במעלה המדרגות,
"בשעות האלה של הערב התלמידים מעבירים את זמנם הפנוי בדרך כלל מחוץ לפנימיה או בחדרים." לדראקו היה מבט מעוצבן ביותר על פניו, מה שאומר שהיה שמח להשתמש בשרביטו על המזוודה, ובלי היסוס גם על המנהלת.
הם המשיכו ללכת במסדרון שני והשלישי וכך הלאה עד לקומה העשירית, האחרונה כשגברת ואקרו ממשיכה לפטפט.
ואקרו נעצרה ליד הדלת האחרונה ופנתה להביט בהם,
"אני צריכה לומר שנתקלנו בבעיה" עינייו האפורות של דראקו התרחבו מתחת לזיעה ששתפה את פניו וההתנשפות הגוברת.
"נמצא לרשותכם חדר אחד בלבד"
"מה?!?!?" ג`יני ודראקו הזדעקו בו זמנית.
"אבל זה זמני, עוד כמה ימים חדר נוסף עומד להתפנות" ואקרו אמרה כאילו כלום.
"חייב להיות פתרון אחר! אין סיכוי שאני והאימבציל הזה נחלוק חדר!" ג`יני התלהטה ופניה האדימו.
"אני מבקשת, גברת וויזלי, אנא דברי בנימוס" ואקרו שלחה אליה מבט חד,
"כן, גברת וויזלי, דברי יפה!" דראקו חזר אחריה בלגלוג, וג`יני גילגלה את עינייה.
"טוב, זו לא הנקודה" ואקרו אמרה,
"אין לכם ברירה אלא לחלוק חדר, אבל אל דאגה, כמו שאמרתי זה לזמן מועט ויש שתי מיטות נפרדות"
"כאילו שחשבתי לישון איתו באותה מיטה" ג`יני אמרה ודראקו הביט בה.
"מה? את מפחדת גברת וויזלי?" דראקו אמר בחיוך נבזי.
"אל דאגה!" הוא המשיך להתעלל בה, "אני אשמור עלייך מהמפלצות הרעות".
ג`יני התחילה ממש להתחרט על הרגע שבו נרשמה לפרוייקט,
"אז זה מוסכם" המנהלת אמרה ושלפה מפתח כסף קטן מכיסה. היא פתחה את הדלת ונכנסה.
החדר היה מרווח, בשתי קצוות החדר עמדו שתי מיטות זוגיות ובינהם היה מונח שולחן כתיבה שפנה אל החלון הגדול שהציג את הנוף המרהיב של שעות הערב.
ליד כל מיטה היה ארון בגדים גדול מעץ אלון כהה, ובפינה עמדה דלת שכנראה הובילה לשרותים ולאמבטיה.
"קצת קטן פה" דראקו אמר בהיסח הדעת, ונכנס לחדר.
ג`יני גילגלה את עינייה, "אתה פשוט כל כך מפונק"
"זה אני," הוא מילמל ונשכב בגבו על המיטה.
"אני חושבת שאשאיר אתכם לבד עכשיו, אם תצתרכו משהו רק תתקשרו למזכירות דרך הטלפון שעל השולחן, מכיוון שהיום יום שישי לימודיכם יתחילו רק ביום ראשון, אנא בידקו כבר מחר מתי תורכם בתורנות מטבח. אז לילה טוב, ואני מאחלת לכם שהייה נעימה כאן"
ובמילים אלה היא הניחה את המפתח על השולחן ויצאה.
"מה זאת אומרת `תתקמרו למזכירות דרך הטפלטפון?!`" דראקו שאל בקול רם את המנהלת שכבר יצאה.
"מה זאת אומרת `תורנות מטבח?!?!`" ג`יני צעקה על דראקו, ונעלה את הדלת.
"אני לא מתכוונת להכין פה אוכל!"
"מה זה משנה? את לא מעניינת אותי, רק תסבירי לי את המשפט המוזר שהיא אמרה קודם!" דראקו צעק עליה בחזרה.
"ולמה לי להסביר לך?" ג`יני צווחה עליו,
"אולי כי שאלתי, מה הבעיות שלך?!" דראקו התלהט,
"מה הבעיות שלי?!?! אולי השאלה פה היא מה הבעיות שלך! חתיכת פוץ נפוח! מי אתה חושב שאתה בכלל?!" ג`יני כבר הייתה אדומה כולה, כבר הרבה זמן היא חיפשה דרך כדי לפרוק את כל העול, וקרב צעקות עם מאלפוי נראה כפיתרון המושלם.
הם המשיכו לצעוק אחד אל השני כך כמה זמן עד שנשמעו דפיקות קולניות על הדלת.
"אני עוד לא גמרתי איתך!" ג`יני מילמלה ומבט מאיים ביותר היה על פניה והיא פנתה לפתוח את הדלת,
"ממש מת מפחד! מה תעשי לי וויזלי? תזרקי עלי את אחד הסמרטוטים שאת לובשת?!"
הם שחכו את הדפיקות בדלת והמשיכו לצעוק אחד על השני כמו מטורפים.
הדפיקות נשמעו שוב, והפעם קולניות ונמרצות יותר; אבל הם המשיכו בשלהם עד שנשמע קליק קולני מכיוון הדלת שנפתחה בחבטה.
"אולי תשתקו כבר?!?!"
דראקו וג`יני פנו להביט בנערה שעמדה מולם.
"באמת הגיע הזמן! פוצצתם לי ת`ראש!" היא צעדה בביטחון פנימה וסגרה אחריה את הדלת. היא הייתה יפה מאוד, שיערה השחור הגיע לה רק עד לסנטר, ופוני בובה כיסה כמעת את כל עינייה, היא לא הייתה גבוהה יותר מג`יני ונראתה כבת גילה, אומנם גופה היה חטוב ביותר אבל צבע עורה היה בהיר יותר משל דראקו (מה שלא היה הגיוני).
"אתם עומדים להציג את עצמכם או שאני אעמוד כאן כל הלילה?" היא שאלה בקוצר רוח.
"ג`יני וויזלי" ג`יני מילמלה בהיסח הדעת, והתיישבה על מיטתה.
דראקו, ששכב על המיטה שלו בפישוק איברים, לא נראה כאילו מתכוון להציג את עצמו רק הפנה כלפיה מבט בוז, "איך נכנסת? הדלת הייתה נעולה, לא?" הוא שאל.
הנערה הרימה את ידה וסיכת ראש קטנה הייתה מונחת בידה.
דראקו הרים גבה חיוורת בפקפוק, אבל לא נראה כאילו רוצה להמשיך את השיחה, הוא לא היה רגיל לדבר עם מוגלגים.
"דרך אגב, לי קוראים קרוליין בריין, אבל אתם יכולים לקרוא לי רק קרול" היא התיישבה בלי הזמנה על מיטתו של דראקו.
"אז... על מה אתם יושבים?" היא שאלה אותם בניסיון לפתח שיחה.
ג`יני, שהבינה קצת יותר את שפתם של המוגלגים מיהרה לענות,
"אני-... אממ.. אני הייתי גונבת בחנויות" ג`יני מיהרה להמציא,
חיוך מגחך הופיע על פניו של דראקו,
"באמת וויזלי? היית גונבת בחנויות? את בטוחה שזה הכל?" דראקו נשען על מרפקיו מתעלם לגמרי מהנערה שישבה לצידו.
קרול הביטה בה במבט בוחן,
"מה עוד עשית?" היא שעלה אותה בערמומיות,
"אהה.. אני- מממ..אני-... פרצתי למכוניות." ג`יני ניסתה את מזלה, אבל נראה שקרול האמינה לה.
"פשש... יפה, יפה." קרול חייכה אל ג`יני חיוך חדול.
"ומה איתך?" ג`יני פנתה אל דראקו, "אולי תספר לקרול על מה אתה יושב?" ג`יני חייכה אל דראקו חיוך זדוני.
"תגידי וויזלי, אין בך קצת נימוס? את לא חושבת שקודם עדיף שאציג את עצמי?"
ג`יני גילגלה את עינייה, וקרול נראתה מבולבלת.
"אז, בריין-" דראקו פנה להביט בקרול,
"קרול" היא תיקנה אותו,
"מה שתגידי בריין; לי קוראים דראקו לוציוס מאלפוי, אני בן אדם רע וממש לא נחמד-"
ג`יני הרימה גבה מפקפקת,
"לכן לא כדאי לך ולכל החברים המלוכלכים שלך להתעסק איתי-"
עכשיו היה תורה של קרול להרים גבה מפקפקת,
"ועם את שואלת על מה אני יושב אז..."
דראקו נראה מהרהר לרגע,
"אני רצחתי שמונה בני אדם" דראקו אמר בחיוך לקרול המזועזעת ולג`יני שהייתה לא פחות.
"טוב... רוצחים עוד לא היו לנו פה. אומנם זה מוסד סגור לעבריינים חסרי תקנה, אבל לא עד כדי כך חסרי תקנה..." קרול אמרה.
היו כמה רגעים של שתיקה עד שג`יני דיברה.
"רוצח אהה, דרייקי, אתה באמת רשע מרושע"
דראקו הביט בה במבט שפיקפק בשפיותה,
"אשמח מאוד עם לא תקראי לי דרייקי וויזלית קטנה ומעצבנת שכמותך או שאני עלול לעשות משהו שאתחרט עליו אחר כך"
קרול צחקה ונעמדה,
"טוב,דרך אגב, אני יושבת על פריצות לבתים, לא משהו רציני לעומת האחרים שיש פה. שתדעו שזו דווקא פנימיה נחמדה, יש פה בנים ממש חתיכים. אבל נראה שאת כבר מסודרת" קרול קרצה לג`יני שהאדימה מיד, אבל כנראה דראקו לא הבין למה היא התכוונה והוא המשיך להביט בה במבט אטום.
"אז, אני חושבת שאני אלך לחדר שלי עכשיו. אם אתם מעוניינים לבוא מתישהו, אז אני ממש בחדר הסמוך, אל תהססו לבוא-"
"אני אבוא בריצה" דראקו אמר בלגלוג.
"טוב, אז ביי ביי, היה נעים להכיר; ג`יני, דרייקי," היא נופפה לשלום ויצאה.
"תשכחי מזה שאת מתקלחת ראשונה" דראקו מיהר לומר, ונעמד במהירות על רגליו.
"מה שתגיד דרייקי" ג`יני גילגלה את עינייה ונשכבה על מיטתה.
"אני נשבע לך שעם עוד פעם אחת את תקראי לי ככה, אני לא יודע מה אני אעשה!" דראקו התלהט.
"אוי לא! רק לא זה!" ג`יני זייפה קול מבוהל.
דראקו הסתפק במבט רצחני אחרון ונכנס להתקלח.
*
ג`יני שכבה במיטתה בפנימיה, שיערה הרטוב היה פזור על כריתה, האור היחיד הגיע מהירח, ושקט מוחלט שרר שם, ג`יני לא יכלה להרדם, היא הייתה ערנית מדי.
היא הפנתה את מבטה לכיוון דראקו ששכב במיטה שלו שבקצה השני של החדר, ולמרבה ההפתעה עינייו האפורות היו פקוחות לרווחה.
"אז... וויזלי-" דראקו היסס.
"אנחנו הולכים לבלות פה חודש ביחד דרייקי; קרא לי ג`יני"
"טוב, אז, ג`יני-"
היה מוזר לה לשמוע את שמה יוצא מפיו אבל גם די נחמד.
"מה זה טלפטפון?"
|
0 חרמשים
(3) 8 דירגו
כותב: 
ID : 135
יפה מאוד
