ניגודים משלימים

פרק 1- התחלה

צעד אחר צעד, עקב בצד אגודל, מצמצם את המרחק בין השניים,

"אולי תמהרי כבר?!" עיניו של דראקו רשפו אש, "אה, סליחה" דראקו אמר בחלקלקות לג`יני המופתעת, "אני מצטער פשוט, לימדו אותי שאסור להאיץ ברפי שכל, זה עלול לגמור אותם סופית"

ג`יני גלגלה את עינייה והתישבה לידו באולם הגדול הריק, כשהמתינו לפרופסור דמבלדור, "אתה צודק" חיוך החל לבצבץ על פניה, ודראקו הרים גבה בפקפוק,

"עכשיו אני אלמד לא להאיץ בך יותר" ג`יני הרימה את אפה,

"פששש... את לומדת לענות, זה נחמד, אולי תהיה לי מתחרה קצת יותר רצינית מהאח האידיוטי שלך והחבר, הארי-נשארתי-בחיים-רק-כדי-לשוויץ-בזה-פוטר"

"שלא תעז לדבר אליהם ככה" ג`יני אמרה ברצינות, אבל משום מה פניה לא הביעו כעס, ` זה הולך להיות ככה כל החודש, מוטב שלא אתעצבן יותר מדי` היא אמרה לעצמה בלב.

"אבל זה נכון" דראקו אמר לפתע, "הם באמת מפגרים, כל פעם שאני מדבר, הדבר היחיד שהם אומרים לי הוא `סתום מאלפוי` ואז הבוצדמית גרינג`ר לוחשת להם שלא כדאי להם להסתבך בצרות ושאני לא שווה את זה, והם הולכים כשאח שלך נראה כאילו עבר מלחמת עגבניות, ופוטר כרגיל, נראה כאילו הטילו על השיער שלו לחש לא ברור; אבל אני מניח שקיבלת את הגנים של אחיך את טיפשה כמוהם וויזלית קטנה ומעצבנת".

"אז אתה אוהב לדבר הרבה, אני באמת הלכת לסבול" ג`יני נאנחה.

"היי, את לא היחידה בסיפור הזה!" נאנח גם הוא; עברו עליהם כמה דקות של שתיקה.

"וואו!" ג`יני פלטה.

"וואו, מה?" דראקו אמר בשעמום.

"אני לא מאמינה שהצלחנו לנהל שיחה כמו בני אדם! טוב, בערך" ג`יני הביטה בתקרה.

"יופי לי, אני ממש מאושר עכשיו!" דראקו אמר בהתלהבות מזויפת, והביט גם הוא בתקרה.

"שלום!!!" אמר קול,

"מה אמרת?!" ג`יני ודראקו אמרו בו זמנית והביטו אחד בשניה, "למען האמת זה אני דיברתי"; הם הפנו את מבטם ופגשו בעיניו של דמבלדור שנכנס לאולם.

"אני רואה שהתידדתם מעט" הוא חייך בנעימות.

"ממש לא!" דראקו אמר במהירות ונעמד, "היא סתם נדבקה אלי".

"זה לא משנה ממש, אני יודע שכשתחזרו כבר לא תהיו שונאים כבעבר, אתם תלמדו להכיר אחד את השנייה" דמבלדור אמר ביתר נעימות, "אה, ומה גורם לך לחשוב כך?" דראקו אמר בחלקלקות, אבל שמר על מעט כבוד כלפי המנהל.

"אני לא חושב ככה, אני בטוח בזה. טוב, ועכשיו לעניין, אתם נבחרתם מבין מאות תלמידים שרצו להשתתף בפרויקט-"

"אתה יודע שפרופסור סנייפ הכריח אותי להשתתף?!" דראקו ניצל את ההצדמנות כדי להשמיץ את שמו.

"כן, אני יודע" דמבלדור אמר בסבלנות והמשיך;

"אז כפי שאמרתי, נבחרתם מבין מאות תלמידים רק בגלל ההתקדמות והשיפור המשמעותי שלכם בלימודים. גברת וויזלי; פרופסור מקגונגל אמרה לי שעשית שיפור מן הקצה אל הקצה, במיוחד בשיקויים, אני חייב לומר שאני גאה בך מאוד"

הוא חייך חיוך נחמד וג`יני מילמלה תודה והסמיקה.

"ואדון מאלפוי," דמבלדור פנה אל דראקו שגלגל את עינייו לתקרה בזלזול." אתה השתפרה בטיפול בחיות פלא, פרופסור האגריד אמר שאתה מתחיל להשתתף באופן פעיל בשיעור! למען האמת אני חייב לומר שאני מופתע מהשיפור וגם כן שמח מאוד."

לעומת ג`יני דראקו המשיך להביט בדמבלטור במבט אטום ובלי לומר מילה.

"טוב!" דמבלדור אמר וספק ידיים. "אני חושב שמספיק עם הדיבורים, ואומר לכם מה המשימה שלכם" דמבלדור הוציא מכיס גלימתו חתיכת קלף.

"אתם צריכים לחקור על מקצועות הלימוד של בני העשרה המוגלגים, כדי שתוכלו לחקור יחדיו, שיבצנו אתכם באותה כיתה למרות הפרשי הגילים. אתם תשובצו בכיתה שמספרה 11 [הערת המחברת: כלומר כיתה יא`]. טוב, אני חושב שזהו, אה! רק רגע" דמבלדור שלף את שרביטו והניף אותו באוויר ,שני שקיות ענקיות הופיעו על הרצפה. "אלה ספרי הלימוד שלכם; הותר לכם להשתמש בשרביטים שלכם, אבל רק עם זה מקרה חירום! וגם נסו לעשות זאת שלא לפני המוגלגים, הותר לכם לעשות גם כשפי זיכרון למוגלגים שראו אתכם, אתם יודעים איך לעשות את זה, נכון?" דראקו וג`יני הנהנו, "למרות שאני לא רואה שום סיבה שתצטרכו להשתמש בשרביטים. טוב! אין עוד שום סיבה שתישארו, הגיע הזמן ללכת!"

דמבלדור פנה אל מחוץ לאולם ויצא מהטירה, ג`יני ודראקו מיהרו אחריו, גוררים את מזוודותיהם; הם המשיכו ללכת בדממה לכיוון היער האסור.

לבסוף כשהגיעו לשוליו, דמבלדור עצר.

"או. קיי אז איך אנחנו אמורים להגיע לשם?" ג`יני שאלה את דמבלדור.

"התעתקות, הסרתי למענכם את הכישוף המונע להתעתק מגבולות בית הספר רק למשך רבע שעה" אמר דמבלדור בקצרה, "אבל אני לא-" ג`יני התחילה,

"אל דאגה גברת וויזלי, נבצע התעתקות צד אל צד. עכשיו אנא החזיקו ידיים"

ג`יני ודראקו החליפו מבטים מלאי תיעוב, ולבסוף דראקו הושיט את ידו במהירות ואחז בשרוולה של ג`יני.

"טוב, הגיע הזמן ללכת!" דמבלדור הניח את ידו על כתפה של ג`יני והסתובב במקום; ג`יני ראתה הכל שחור, ידו של דמבלדור התפתלה על כתפה, ושרוולה התפתל גם הוא, היא הרגישה שהיא נדחקת אל תוך צינור גומי עבה ושעור התוף נדחק לתוכה, ראשה התפוצץ מכאבים; אבל במהירות שזה התחיל זה גם נגמר [הערת המחבת: ספויילר!].

היא שאפה אוויר צח ורענן של שקיעה ופקחה את עיניה, לעיניה נגלו שני מבני אבן גדולים, שניהם נראים מפוארים למדי. הם היו הרבה יותר קטנים מהוגוורטס גם יחד אבל היו יפים, שניהם היו בנויים מאבן קיר אדומה, וגג רעפים אדומים גם כן. מול שני הבניינים הייתה מזרקה גדולה בצורתה של בת ים שהמים יצאו מידיה. מסביב המזרקה הייתה מדשאה גדולה עם עצי תפוחים בצדדיה, בצידם הימני של הבניינים ג`יני יכלה להבחין מרחוק בשפת הים, ובצד השני, מגרשי טניס.

"ואוו" מלמלה ג`יני בשקט.

"איוו" שמעה את דראקו אומר לעצמו (בקול רם מדי), היא הביטה בפניו וראתה אותו מביט בפנימייה במבט שבדרך כלל שמר להרמיוני.

"טוב, אז בהצלחה!" דמבלדור אמר לאחר כמה רגעים של שתיקה.

"זה בניין המעונות" הוא הצביע על הבניין השמאלי, "וזה בית הספר" הצביע על הבניין הימני.

"אתם תכנסו עכשיו למעונות, ותבקשו לראות את המנהלת, היא תדריך אתכם. אז כל מה שנותר לי לומר לכם הוא להתראות!" דמבלדור חייך ולחץ את ידייהם.

"יום אחד תודו לי על זה" אמר דמבלדור ברצינות, "או שלא" הוא חייך חיוך ממזרי והתעתק.

הם בהו רגע במקום שבו דמבלדור היה עד לפני שנייה,

"אז אני מניחה שזה רק אנחנו עכשיו" ג`יני פנתה אל דראקו.

"כן..." הוא מלמל והחל להתקדם לכיוון המעונות, כשג`יני הולכת אחריו.

הם הלכו בדממה לכיוון המקום שבו הם הולכים לבלות בו את החודש הקרוב.

ג`יני הביטה לכיוון הים, השמש כבר כמעט נבלעה כולה בתוך הים הזוהר, היא המשיכה להתבונן סביבה בדממה, עד ששמעה את דראקו ממלמל בשקט,

"אני לא מאמין!"

"מה קרה?" היא שאלה אותו והביטה בפניו שהביעו משום מה בהלה.

 הם כבר עמדו ליד המזרקה ודראקו הצביע על שלט גדול שהיה תלוי בין שני הבניינים. ג`יני קראה את השלט במהירות והשתנקה, היא הייתה חייבת לקרוא שוב כדי להאמין:

"המוסד הסגור על שם הקדוש ברוּטוּס לנערים עבריינים חסרי תקנה"

הפרק הקודם		הפרק הבא