הרמיוני משגעת את כולם

הקיץ – או מה שנותר ממנו – חלף מהר (לקייצים יש נטייה כזו) ולפני שהרמיוני הספיקה להגיד 'שיקוי פולימיצי' הגיע הזמן ללכת לסמטת דיאגון, לקנות ציוד לבית הספר.

וכך הגיעו להם ג'יני, הרמיוני, רון והארי אל עבר פונדק "הקלחת הרותחת", חצו אותו ועמדו, שוב, מול סמטת דיאגון.

"הארי..." ג'יני הביטה בו במבט מתחנן "אולי תבוא איתי לחנות המתנות? בבקשה? אני פשוט חייבת לקבל את הצמיד המדהים שראיתי בחלון הראווה. הוא בצבע זהב ומעוטר בחריטות מדהימות של לבבות! כל כך יפה! בבקשה? פליז?"

הארי הכחיל.

ואז הסגיל.

ואז האדים ודמה באופן מדאיג לעגבנייה עם משקפיים (וצלקת ברק!).

שחזר לנשום, מלמל "אממ..." נואש.

"אני אקח את זה בתור הסכמה." קראה ג'יני וגררה אותו משם.

"אז..." רון פנה אל הרמיוני, העומדת לצידו, בחיוך פלרטטני, "נשארנו רק שנינו, אה?"

****************************************************************************

רון רצה ללכת לחנות הקווידיץ'.

הרמיוני רצתה ללכת לחנות הספרים, לקנות עותק נוסף של "הוגוורטס: תולדות".

הם התווכחו במשך שעות ארוכות (כמו שאנחנו בהחלט יודעים להתווכח) ולבסוף הגיעו לפשרה: הם ילכו לחנות הוקוס מוקוס של האחים וויזלי.

"הרמיוני!" קראו פרד וג'ורג' אל הרמיוני שנכנסה מדלת החנות.

"ממש כיף ששמים לב אליי, אתם יודעים." זעף רון, עומד לצד הרמיוני.

"אתה יודע שאנחנו לא מתכוונים-" אמר פרד בקול של אחד שמדבר אל ילד קטן.

"- אנחנו פשוט אוהבים את הרמיוני יותר." השלים ג'ורג' ושניהם שלחו אל הרמיוני חיוך שובב.

"תפסיקו להציק לאח שלכם!" היא נזפה.

"אני לא צריך את העזרה שלך." מלמל רון.

הרמיוני פנתה אליו בחדות.

"שמעתי את זה. ונכון, אתה לא צריך את העזרה שלי, אתה זקוק לה נואשות."

"אאוץ'." לחש ג'ורג'.

"לא, רון יתגבר." אמר פרד בחיוך "בני וויזלי אוהבים בחורות קשוחות."

הפרק הקודם		הפרק הבא