הכל דבש

כולם הביטו בו,המומים.דמעות חרישיות זלגו במורד לחייה של ג'יני.
"איך-איך אתה יודע?"שאלה הרמיוני בקול חלוש,לאחר חמש דקות בבהייה ברופא.היא מיד החזיקה בידו של הארי."זה-אני קראתי-זה גיל מוקדם מדי בשביל להבחין בזה-"
"אצלה זה מאוד ברור,"אמר המרפא,וזיעה ניגרה על מצחו."חוץ מזה-כבר בבטן של אימה היא לא בדיוק התנהגה כרגיל.הזכר השתלט לה על כל המקום,והיא אפילו לא התנגדה,ועוד כל מיני מוזרויות כאלה וכאלה,"אמר הרופא,מנגב את הזיעה במצחו עם מטפחת כחולה,"זה-זה ברור.כשהיא יצאה לעולם היא אפילו לא בכתה,רק בהתה בכל המרפאים במבטים תוהים.האם,ג'ינברה,לא שמה לב,כי מיד אחרי זה יצא הזכר-הוא התנהג נורמאלי לגמרי,בכה עד עמקי נשמתו..."נראה שנגמר למרפא הקיטור.
הפעם ג'יני בכתה בגלוי,ודין ליטף בגמלוניות את גבה.הרמיוני בכתה על כתפו של הארי,ולונה חיבקה את רון חיבוק שגרם לו כמעט להיחנק.ג'ורג',שהחזיק את סם', הביט בה במבט מלא צער,אבל לא עזב אותה.
לפתע אמרה פלר באומץ,"לא אכפת לנו-אוטיסיטית או לא,היא סם' תומאס,בת למשפחתנו,ואנחנו נאהב אותה בדיוק כמו שהיא."אמרה והרימה את ראשה בנחישות.היא ליטפה את לחייה של סם',וכולם הנהנו לדברייה.ג'יני הנהנה חזק במיוחד.
כנראה שהמרפא חשב אחרת,שהם יזרקו אותה במורד הרחוב,או בבית יתומים,כמו שרוב ההורים עושים כשהם מגלים-אחת לאלף-שבנם אוטיסט.

בביתם של התומאסים,שלושה ימים לפני החתונה

נכון,מצבה של סם' לא היה בדיוק הפתעה נעימה,אך ג'יני ודין התייחסו אלייה כאילו הייתה פעוטה רגילה.הם אומנם קיבלו הצעות מהמרפאים בקדוש מנגו,והם קיימו את כל מה שהציעו להם,אבל מצבה נשאר כמו שהיה.
שלושה ימים לפני החתונה של דין וג'יני ההמולה בבית הייתה כה גדולה שהם שכחו את הסיר עם הדייסה לתינוקות על אש,ובבית פרצה שריפה.הרמיוני ולונה,שבדיוק הגיעו כדי לשמור על התינוקות הקטנים,עזרו לג'יני לכבות את השריפה.ריח של שרוף התפזר בבית.ברי לא אהב את הריח,אז הוא בכה ודרש לעבור לחדר אחר.סם,לעומת את,הדהימה את כולם.
"תגידי,ג'יני,"אמרה הרמיוני הנדהמת,"ממתי היא עושה את זה?"
"מעכשיו,"לחשה ג'יני.שלושתם צפו במחזה מדהים;ילדה בת חודש,סותמת את אפה,והיא מכווצת את עינייה.היא הנידה בראשה בכעס,ותלתליה האדמוניים שגדלו בקצב מפחיד זזו יחד איתה.
לונה השאירה את עיניה פקוחות יותר זמן מהרגיל."זה אופייני לילדים אוט-?"
"שלא תגידי את המילה הזאת בבית שלי,"הזהירה ג'יני.מהיום שהיא חזרה לביתה,היא אסרה לכל מי שנכנס לביתה לומר את המילה 'אוטיסט'.
"הבנת אותי!"
"טוב,אני-אני לא יודעת,"מלמלה ג'יני,נבוכה ואובדת עצות.
"טוב,"אמרה הרמיוני."לונה-יש סיכוי שאת מרדימה את סם וברי,ואני ילביש את ג'יני בשמלה,או-?"
"בואי,סם,"אמרה לונה בלי לחכות לאפשרות אחרת."הולכים לישון."
כשלונה הלכה לחדר השינה של התאומים,נאנחה הרמיוני ואמרה,"טוב,בואי נתחיל לארגן לך את השמלה."
השמלה המתוכננת הייתה שמלה לבנה צמודה,עם שובל מאחורה;החלק העליון היה קשיח במקצת,ובגבול בין החלק התחתון לעליון נתפרו שלושה ורדים אדומים ועדינים.בחלק התחתון של השמלה נשזרו פה ושם ורדים דומים.
"או-וא-או,"אמרה הרמיוני,מדגישה כל הברה במילה 'וואו',לאחר שהצליחה לסדר את השמלה על גופה החטוב של ג'יני."את נראית פשוט נפלא,"אמרה הרמיוני."דין ממש יתחרפן ממך! כולם יתחרפנו ממך-אני יזהיר את הארי-"
"אוי,לא צריך להגזים,"אמרה ג'יני והסמיקה."בסך הכל מדובר בשמלה-"
"שמתאימה לך בול,בולטת במקומות הנכונים,מהממת,עדינה..."נאנחה הרמיוני."את השיער לונה מארגנת לך.היא הראתה לי תסרוקת מהממת ונוחה למדי על השיער שלי..."
ג'יני גלגלה עיניים,והרמיוני הורידה לה את השמלה בעדינות.
ג'יני רצה לחדר הילדים כששמעה קול בכי.

ד י ר ו ג י ם!!!ת ג ו ב ו ת!!!!!

הפרק הקודם		הפרק הבא