הכל דבש

לאחר שבעה חודשים

"ד-דין?"גמגמה ג'יני חלושות.מיטתם הייתה רטובה לחלוטין,באיחוד הצד של ג'יני.
"מה?..."הוא מלמל.הוא חלם חלום נפלא על ברייאן וסמנתה.הם שיחקו,תלתליהם האדמוניים בוהקים בשמש...
"דין-יורדים לי המים,"קולה של ג'יני רק התגבר יותר ויותר עם כל הברה שיצאה מפייה.
הוא קפץ כמו טיל ממיטתו.מיד הוא התחיל לארוז את התיקים,להתלבש(לקח לו דקה שלמה עד שקלט שהוא שם גרב על הראש),והציע לג'יני כל מיינ הצעות,כמו לנשום ולנשוף דרך הפה.
"דין-דין,אני בסדר!הצירים עדיין לא-אההההההה!!!!!!!!!!"ציר אחד התחיל לכאוב לה.דין התחיל להזיע.ליבו פעם במהירות.הוא עזב את מלאכת האריזה,והתעתק עם ג'יני לקדוש מנגו.

צרחות כאב נשמעו מחדר הלידה.דין כמעט התעלף מרוב דאגה לשלומה של ג'יני,וכך גם כל האחרים.רון החוויר עם כל צעקה שנשמעה,ולונה התפללה לאלוהים שיוציא אותה מזה בשלום.הרמיוני ניסתה להרגיע את הארי-שקם כל שניה במטרה לנסות להכינס לחדר-אבל הליטופים שלה רק הגבירו את הדאגה.
אבל עם אדון וויזלי זה היה הכי נורא.גברת וויזלי הורשתה לעזור לג'יני,הרי היא אימה,כך שלא עמדה ליד ארתור.הוא הזיע,והלך אף לשירותים כדי להקיא(כך הם חשדו).הוא גם ניסה פעמיים להכינס,אבל האחות אמרה לו שהלידה קשה במיוחג,גם כי הם תאומים וגם כי הם גדולים,והם שוקלים להוציא את התינוקות היישר מתוך בטנה(הערת הכותבת:ניתוח קיסרי בשפת המוגלגים).
וגם קרה שהוא ממש התעלף,והארי ורון-הם התחשבו בדין,שכל דבר שהחזיק נפל על הרצפה-החזיקו אותו לפני שהוא התרסק על הרצפה.עכשיו ארתור היה בשלבי התאוששות.
מרפאה ניגשה אליהם כל רגע,אבל לא נראה שזה בגלל ארתור,אלא יותר בגלל מי שישב לידו.
"אדון-אדון פוטר?"היא שאלה,נרגשת על עצם קריאתה לו."תרצה-תרצה משהו?מים?קפה?"
הארי לא הופתע מכך שהמרפאה כל כך מתרגשת על כך שדיברה איתו,אבל הוא התייחס אליה באדישות.רון גלגל עיניים."לא,תודה."
ג'ורג',שהגיע לפני כמה דקות,צחק עד דמעות.
"הו,הארי,מה נעשה בלעדייך?"הוא חיקה את קולה של המרפאה.הארי הזעיף לעברו פנים.
עוד צרחה נשמעה,ודין-שהחזיק כוס מים-מעד כשהלך למלא עוד מים,והכוס נשברה.
"אוי,דין,"הנידה הרמיוני בראשה.היא כיוונה את שרביטה אל הכוס,ואמרה לחש אילם,כך שהכוס התאחתה.
"אני-אני מצטער."דין החוויר.ג'ורג' תפח על כתפו."נו באמת,דין,הכל יהיה בסדר.ג'יני עוד תצא מזה."אבל הוא החוויר כשעוד צרחה איומה נשמעה.הוא בלע והניח לדין.
ואז לפתע מרפאה אחרת יצאה מן חדר הלידה.היא חייכה חיוך רחב לעבר דין,ואמרה,"מזל טוב לאבא הטרי!"
לרגע היה רגע של דממה,אבל אז כולם הריעו,ודין,שהיה המום,חייך לאט לאט.
"מזל טוב,אחי,"אמר רון,ותפח על גבו של דין.ג'ורג' לחץ את ידו."טוב...מזל טוב!נקווה שהם יהיו בגריפנדור!"
דין צחק צחוק רפוי.
"איזה מזל שהחתונה שלכם בחודש הבא,"אמרה לונה כשחיבקה את דין."זה היה כל כך מוזר עם היו לכם ילדים שההורים שלהם לא נשואים..."
הארי צחקק.הרמיוני מחתה דמעה,וחיבקה את דין.היא אפילו נתנה לו נשיקה על הלחי(הארי נעץ בה מבט חשדני).
"אוי,דין,מזל טוב-אני כל כך מתרגשת!"היא מחתה שוב דמעה,ואמרה:"נו,לך אל ברייאן וסמנתה,"היא אמרה,וכולם דחפו אותו לעבר החדר.
"דין,"אמרה ג'יני חלושות.היא לא נראתה הכי טוב;היא הייתה חיוורת,וזיעה נצצה לה על המצח.
דין נפל לברכיה,ובלי בושה,התחיל לבכות.
"אוי,דין..."ג'יני נאנחה,וליטפה את שערו השחור של דין."אל תבכה,ברייאן וסמנתה לא אוהבים כל כך שאבא שלהם בוכה..."
דין נראה המום."אז-אז נקרא להם-?"
"ברור,מה חשבת?"היא חייכה וקרצה לו."שנקרא להם האמטי ודמפטי*?"
דין צחק ונישק את ג'יני.
"איפה...איפה הם?"הוא לא היה מסוגל להגיד 'הילדים שלי';זה נראה לו מוזר וזר.
ג'יני פנתה אל המרפא שעמד לא רחוק ממנה,משוחח עם אחת המרפאות."אדון סמטוויק?בעלי רוצה לראות אותם,"אמרה ג'יני.המרפא ניגש מיד לעריסות הזמניות,והראה לדין את האוצר היקר ביותר עלי האדמות.
ארבעה עיניים חומות ויפות הביטו עליו.לסמנתה היו ריסים ארוכים,עבים ושחורים.שערותיה הראשונות שבצבצו להן היו אדומות,ופנייה היו של דין.
לברייאן,היו גם שערות ראשונות אדומות-אך הוא היה לגמרי ג'יני.לא היה שום דבר של דין אצל ברייאן.
"הם-הם כל כך יפים,"מלמל דין,נדהם שאלה ילדיו שלו.
"הם באמת יפהפיים...ברי,וסם.אלה הקיצורים שבחרתי-אתה בחרת את השמות,"היא משכה את כתפייה.צבע חזר לעורה.היא החלה להראות קצת יותר בריאה.
"למי אכפת איזה קיצורים יש להם?"אמר דין,לא מתיק את עיניו לרגע מאוצרותיו."ברי,אתה תהרוס את כל הבנות בהוגוורטס,כנ"ל לגבי סם,רק את הבנים."
ג'יני צחקה וגלגלה עיניים.
"איפה מולי?"שאל לפתע דין.הוא עדיין לא הזיז את העיניים שלו מסם ומברי.
"היא הלכה לשירותים.היא כבר ראתה אותם,והיא התאהבה בהם ממבט ראשון."אמרה ג'יני,מביטה באהבה בילדייה."לא רק את הילדים בהוגוורטס הם יהרסו,אלא גם את כל המשפחה."
לפתע ג'ורג' ורון נכנסו.כשהם ראו את שתי העריסות הקטנות,הם מיהרו אליהם.
"וואו,"אמר רון,בוהה בסם ובברי."הם...טוב,הם-"
"יפהפיים מדרגה ראשונה?"אמר ג'ורג',כמעט מאבד את שפיותו כאשר הוא מסתכל עליהם.
"כן,"אמר רון."טוב,רואים שהם שייכים למשפחת וויזלי-הם ג'ינג'יים,"אמר רון בהגיון,ואז ניגש לחבק את אחותו.
"אז מה,אחיינים קטנים שלי,"אמר ג'ורג' בחיבה אל התינוקות,"תבואו לעבוד אצלי בחנות?לא יזיק לי עוד עובדים-"
אבל הוא סתם את פיו כשהבחין במבטה של אחותו.
לבסוף כולם נכנסו.מסתבר שאדון וויזלי התעלף שוב,ולכן לא הגיע עם האחים של ג'יני.
לפתע ג'יני שאלה,"איפה ביל,צ'ארלי?"
"מישהו חיפש אותנו?"צ'ארלי וביל בדיוק נכנסו."סליחה,ג'ין,עבודה..."הסביר ביל.המילה 'עבודה' הסבירה הכל.
"אוי,למי אכפת מהעבודה המטופשת?"שאלה ג'יני."איפה פלר?"הלכה לבקר את בת דודה שלה,היא אחת המרפאות פה,"אמר צ'ארלי.הוא וביל הביטו בעוללים הקטנים."אז מה...הם ממש מהממים,ג'ין.יפים יותר משדמיינו,"אמר צ'ארלי.
פלר נכנסה,ואז כולם חגגו על התינוקות הקטנים.
לפתע מרפא מובהל עד מוות רץ לעבר המשפחה הקורנת,והכריז:
"לפי-לפי האיבחונים,הבת היא(הוא נשם עמוק)היא אוטיסיטית."

תגובות?אנשים,תגובות ודרוגים!!!!!!!

הפרק הקודם		הפרק הבא