תולדות העתיד

"מה?!" צעק הארי הנדהם. הוא זעם. "מתי זה קרה? איך? איפה?!" הארי חש חסר אונים.

הוא זכר שהפעם האחרונה שכעס כ"כ הייתה כשגילה את מסדר עוף החול. אבל זה שייך לעבר.

הבן שלו, הבן האהוב שלו, שנקרא על שם שני האנשים הכי אמיצים לדורם - נחטף. איש לא יודע מה קרה לו.

"זה הבן שלי, לעזאזל!!" שאג.

רון, הרמיוני והוויזלים היו חסרי עצות. 

הארי ניסה לשחזר את כל מאורעות היום.

* * *

הארי וג'יני כבר חיכו לילדיהם שירדו מהרכבת. ג'יימס ירד. הארי עזר לו עם המזוודה.

גם הוגו ירד בינתיים. לילי עמדה לידם על הרציף. לאט-לאט הוא החל להתרוקן.

"איפה אלבוס?" שאלה אותו ג'יני. "אל דאגה, הוא עוד מעט יבוא. בטח הוא רק סוגר את המזוודה" השיב לה הארי בביטחון.

אחרי עוד עשר דקות גם הוא התחיל להילחץ. אלבוס לא ירד. אחרי עוד רבע שעה, רק הם נשארו ברציף.

הארי עלה על הרכבת ועבר בכל הקרונות, אפילו באחד של הקטר ושל מוכרת הממתקים. הוא לא היה שם.

"הומנום רבליו!", הארי הפעיל לחש חיפוש. לא היה איש על הרכבת מלבדו. הוא נחרד.

"איפה הוא, ג'יימס, איפה הוא?!" שאל את בנו הבכור בקדחתנות לא אופיינית לו.

"אני לא יודע, אבא" התגונן ג'יימס. "הוא לא היה על הרציף כשעליתי!"אמר, לחוץ.

זה רק עצבן את הארי יותר. "אני הולך להוגוורטס!!" אמר הארי בנחישות. הוא התעתק לפני שג'יני הספיקה להגיב.

הוא נחת לפני השערים המפורסמים, בעלי החזירים המעופפים.

"האגריד!!" צעק בכל כוחו.

אחרי כשבע דקות בערך, הופיע האגריד, כולו מתנשם ומתנשף.

"הארי, חביבי, מה אתה עושה פה? הוגוורטס זהו מזמן לא הבית ספר שלך!" אמר האגריד וטפח על כתפו של הארי, ממסמר אותו מעט לאדמת הבוץ הלחה.

הארי הסביר לו במהירות שאלבוס נעלם ולא היה על הרכבת.

"אוי ואבוי! רק שלא הלך לאיבוד, הקטן!"

"בבקשה הזעק את צוות בית הספר" התחנן הארי, והאגריד הכניס אותו בשערי הטירה, וכך אצו שניהם עד לחדר המורים.

הם חיפשו במשך שעות.

כל התמונות בטירה התעוררו וקראו בשמו של אלבוס פוטר. פילץ' הזקן שלח את גברת נוריס לרחרח במסדרונות. כל הכיתות נבדקו, וכל החדרים גם כן. וילונות הוסטו, מקלחת נסרקו, אך לילד לא היה זכר.

משלחת נשלחה אל היער האפל, וקבוצה של קנטאורים הפכה כל אבן, אך לא מצאה דבר.

נראה שהאדמה בלעה את אלבוס.

"הוא נעלם" אמרה לו המנהלת מקונגל, "או שהוא ברח, או שהוא נחטף. אין דרך אחרת להסביר את זה. אני מצטערת, פוטר".

פניו של הארי נפלו בייאוש. איך יספר זאת לג'יני?

"אנחנו נמצא אותו" אמרה הפרופסור במהירות לנוכח הבעת פניו. "אני בטוחה".\

הארי לא ידע איך דלפה הידיעה, אך יום אחד בלבד לאחר מכן הופיעו הכותרות בעיתונים :

"הבן של הארי פוטר נחטף!" , "אלבוס סוורוס פוטר נעלם!" , "החשק למעשי קונדס עובר במשפחה?"

את הכתבה האחרונה קרע הארי לחלקים וזרק לאש.

"וואו, אתה ממש שונא את ריטה סקיטר.." אמר ג'יימס כשראה איך אביו קורע את העיתון.

"כן, וגם היא ממש לא מחבבת אותנו.." הרמיוני חייכה חיוך מריר.

וכך זה קרה. אלבוס פשוט נעלם. לא היה לו זכר.

הייתה זו שערוריה. סקנדל. בנו של ראש מחלקת ההילאים נעלם, לבלי זכר. ג'יני הפכה מיום ליום לחיוורת יותר. היא בקושי יצאה מהבית. 

הארי, לעומתה, רק נתקף נחישות על-טבעית, והוציא משלחות חיפוש רבות, הן של הילאים, הן של גלאים, כדי למצוא את בנו האובד. הם חיפשו בכל אנגליה.

כשבועיים אחר היעלמו של אלבוס, הבחין הארי שהוא לא מוצא את גלימת ההיעלמות שלו.

ברקע אחד חזר אליו הזיכרון, ואיתו ההקלה.

הוא נזכר שנתן אותה לאלבוס בחג המולד, עם הסבר מפורט איך ומתי להשתמש בה, והשביע אותו שלא יספר עליה לג'יימס.

"הוא בסדר!" קרא בהקלה עצומה. ג'יני הרימה את מבטה, לא מבינה מה קרה הרגע.

"הגלימה אצלו. הוא בטוח! הרי איגנוטוס פברל בעצמו היה מוגן מפני המוות רק בזכות הגלימה הזאת, לא?" הארי צהל.

"הארי, על מה לכל הרוחות אתה מדבר?" 

"גלימת ההיעלמות שלי. נתתי לאלבוס את הגלימה כמתנה לחג המולד. זה אומר שהוא מוגן, לא?"

ג'יני פערה את עיניה. היא ידעה כמה עבר הארי עם הגלימה הזו, ומכמה מקרים היא הצילה אותו. האם ייתכן שהבן שלה בריא ושלם?

"אבל הארי, אהובי" שאלה ג'יני, ופניה נפלו שוב - "האם אין הדבר אומר שאלבוס.. אלבוס שלנו.. האם זה לא אומר שהוא ברח?"

הארי עצר, וחשב. האם אלבוס ניצל את גלימת ההיעלמות כדי לברוח מבית הספר?

אם כן, למה?

וחשוב יותר - עם הגלימה, איך יוכלו למצוא אותו?

במפתיע, ביל וצ'ארלי הגיעו כמה דקות לאחר מכן, כשבשורה בפיהם. 

"זה אבא" אמר ביל לג'יני, "הוא ומשלחת החיפוש שלו בעיירות המוגלגים חזרו. הם מצאו קצה חוט".

צ'ארלי הנהן, ופנה להארי.  "הם עוד לא יודעים בדיוק מה זה, אז הם ביקשו שתבוא בשיא המהירות למחילה ותראה מהו החפץ. בכל אופן, הם בטוחים שזה היה שייך לו, לאלבוס!" אמר בחיוך.

הארי, בפנים חמורות סבר, התעטף במהירות בגלימתו ויצא אל החצר, מלווה בשני גיסיו. יחד הם התעתקו בחוץ, משמיעים קול פקיקה דק בהיעלמם.

ג'יני צפתה בהם נעלמים כשניצוץ קטן של תקווה בוער בליבה. 

הפרק הקודם		הפרק הבא