הקיץ שלפני השנה השביעית

בסדר, אני במטבח שוב. עכשיו, איפה גמדונת הבית?

"ארמ... קיזי? את יכולה לומר לי איפה הלימונדה, בבקשה?"

אלוהים אדירים. הגמדונת נעלמה.

תודה רבה באמת על העזרה.

וואו, והנה היא שוב.

עם קנקן ענקי של לימונדה.

לא ייאמן. זה היה חזק. עמדתי לעשות את זה בעצמי, אבל זה היה הרבה יותר מהר.

"מוכנה, ליל`ס?"

יאי, דילן חזר.

"מוכנה. עכשיו, איפה הבריכה הזאת ששמעתי עליה כל כך הרבה?"

יופי, המגבות אצלו.

והוא עוזב את החדר. אני באמת צריכה לחשוב על ללכת בעקבותיו.

לימונדה, ספר, משקפי שמש... יש! אנחנו מוכנים לצאת.

עוברים דרך הדלת האחורית.

או. מי. גוד.

מה זה המקום הזה, חממה? הגינה האחורים ענקית. והיא מקיפה את הבית, מה שגם כן הופך אותה לענקית. אני כל כך מקנאה.

"אז איפה הבריכה?" אמרתי, בוחנת את הטרמפולינה ואת גינת הפרחים שבמרכז שפעת העצים.

"מסביב לפינה, בואי."

הייתי צריכה לדעת.

ומסביב לפינה...

וואו, כבר ממש חם בחוץ. מושלם.

מעניין איך... הו לא.

לא, לא, לא, לא, לא.

לא טוב.

לא טוב בכלל.

כל מי שמכיר את חיי ואת גורל האירוניה האכזרית שהוטל עלי, ידע מי רצו כעת סביב הבריכה כמו שני... משואימים מטורפים.

שני המרושעים.

למעשה, שני המרושעים ללא חלק עליון. בבגד ים.

רצים סביב כמו ילדים קטנים שחטפו הרעלת סוכר. בלי חולצות. זה מפחיד.

יופי, נראה שגם לדילן יש בחילה מזה.

מה הם עשו בבריכה, בכל מקרה?

זה כל כך נוראי.

אני צריכה לשמור על הפה שלי, אבל עכשיו נכנסנו לטווח שמיעת הצעקות של שני הבנים.

ואני בכל מקרה סתם עומדת כאן. אולי כדאי לי לעשות משהו מועיל בזמן שאני מחכה. לעדור קצת או משהו.

"ג`יימס... אתה נהנה להשתובב עם הגבר הערום למחצה הזה?"

מתי אני אלמד להתאפק? או לחשוב על מה שאני אומרת לפני שאני אומרת אותו? או ללמוד לא להגיד את הדבר הראשון שעולה במוחי?

כנראה שלא היום.

אז,כן. באמת אמרתי את זה. אילו רק יכולתי להיבלע באדמה באותו רגע. אבל כמובן, אין לי כל כך הרבה מזל. סיריוס לא יניח לי לשכוח את זה בקלות, נכון?

אלוהים אדירים, סיריוס ברגע קפץ לזרועותיו של ג`יימס. ומסיבה כלשהי, הוא מרגיש את הצורך לקרוץ לכיווני.

התמונה הזו תישאר צרובה במוחי לנצח. אני לא אופתע אם היא תעלה שוב לנגד עיני באמצע החתונה שלי או משהו.

ברצינות, אם לא הייתה מחוברת נערה כל שהיא לזרועו של סיריוס בכל רגע נתון, הייתי תוהה ברצינות לגבי נטיותיו המיניות.

וואו, אני חייבת להודות שג`יימס די חזק. הו לא, הוא עומד לדבר. וסיריוס עדיין בזרועותיו.

"ובכן, את מעדיפה שאשתובב עם אישה ערומה למחצה?"

לסתום את הפה שלי יהיה הדבר הטוב ביותר שאוכל לעשות.

"לא!"

אופס.

זה נשמע מעט רגשני.

וג`יימס שמט את סיריוס.

הא.

עלהקרקע הקשה, [שם, אם יורשה לי להוסיף, בגד הים שלו החליק מטה מעט נמוך משהיה אמור. בכל מקרה, מה הקטע עם בנים ולבשית מכנסייים שגדולים עליהם בשתי מידות?!]

אז פוטר בוהה בי בעודו עומד המום, כאילו הרגע התוודיתי בפניו על האהבת הנצח שלי כלפיו או משהו.

בנים.

מה סיריוס שר ממקומו שעל האדמה?

"לילי וג`יימס לנצח, שתי נשיקות במצח, לילי וג`יימס לננננצח-"

הוא נעמד עכשיו. יופי. הוא בטווח סטירה עכשיו.

"סיריוס, אם אתה מסיים את המשפט הזה אתה חוטף סטירה!" איימתי.

"שתי נשיקות במצח!"

הוא לא עשה את זה.

זה היה רע מספיק שהוא שר שיר מוגלגי, אבל ככה, לצפצף על האיום שלי? זה כבר יותר מדי.

"בוא, דילן, בוא נראה לסיריוס איך לכבד בקשות של בנות."

יופי, הוא מאחורי. אנחנו הולכים אל הבנים.

עדיף שאניח את הלימונדה למקרה שזה יגיע למגע גופני.

"טוב לראות אותך שוב, אוונס! נראית טוב, כתמיד. ברצינות, חשבתי שאני חולם כשהוא סיפר לי שאת גרה בבית שלו," אמר סיריוס.

והנה הנביחה המקוללת.

שאסטור לו?

לא, זה לא טוב מספיק.

יש לי רעיון יותר טוב.

אני אספור לעצמי... שלוש... שתיים... אחד...

ספלאש!

מושלם. לתוך הבריכה, ראש קודם.

הו לא, הוא עולה חזרה.

"חלקלק, אוונס, חלקלק. אבל שכחת דבר אחד..." אמר סיריוס מבתוך המים.

"אה, כן? ומה זה?"

"אני סיריוס בלק והקארמה בדרך כלל נמצאת בצד שלי."

מה לעזאזל זה אמור להיות?

ספלאש

אההה. *התנשפות*.

הוא משך אותי אל תוך הבריכה!

וואו, הוא די אמיץ.

הו, והנה בא ג`יימס. הוא צולל פנימה בכוחות עצמו. אופייני.

"בוא תצטרף, דילן!" קראתי מבתוך המים. גם הוא קפץ פנימה.

אלוהים, הבגדים שלי ספוגים מים. אני מעיזה לפשוט אותם ולחשוף את הביקיני שלי לשני בני העשרה מזילי-הריר האלו?

בהחלט כן.

אוקיי, הבגדים עזבו את הגוף שלי.

"סיריוס, תפסיק לבהות!" קראתי כשתקעתי את הראש שלו אל מתחת לפני המים.

היהיהי,הוא נראה שונה עם השיער שלו כולו רטוב. כך גם ג`יימס. זה לא מפחיד כמו שזה במצב הרגיל שלו. הממ. הוא נראה טוב יותר, אני חייבת לציין.

"אוונס! בכל הכנות, לא הסתכלתי!" אמר סיריוס, חיוך מלא שביעות עצמית שתול על פרצופו.

זה הזמן לגלגל את העיניים שלי.

איך זה שזה תמיד כמו להיות עם חבר ותיק כשאני עם סיריוס בלק? זה לא צריך להרגיש ככה. הוא קונדסאי. ועוד אחד יהיר. אני לא יכולה להיות ידידה שלו כי זה אומר שאני חייבת להיות בסביבת ג`יימס. ולהיות בסביבת ג`יימס אומר שיהיו לי פרפרים בבטן לעיתים קרובות יותר.

האם הרגע חשבתי את מה שאני חושבת שחשבתי?

אופס.

נו טוב, אף אחד לא צריך לדעת על זה.

אף אחד לא יאמין לי, בכל מקרה.

במיוחד לא הבנות האחרות בהוגוורטס.

מעניין מה הן היו חושבות אילו ראו אותי עכשיו. באותה בריכת השחייה עם ג`יימס פוטרוסיריוס בלק. הן היו מקנאות קלות. מסתבר שהן מחבבות ילדים קטנים, לא בוגרים ושקועים בעצמם.

הו, על מי אני עובדת, הן פשוט אוהבות את הגוף שלהם. הן ישאלו אותי איך הם נראו בלי החולצות שלהם.

הא. כאילו שהאוכלוסיה הנשית של הוגוורטס לא יודעת כבר! אני מתכוונת, ברצינות, הבנים האלה מוציאים מידי פעם את האף שלהם החוצה...

ובכל מקרה, זה לא כאילו שאני מסתכלת על הגוף שלהם.

אז אולי אני צריכה להפסיק לחשוב עליהם.

הפרק הקודם		הפרק הבא