פיקצ'רים

הבית שלי

היום שלי עבר בנעימים. היו כמה תקריות אשר יכלו להימנע אך בסך הכול היה יום טוב. אני אוהבת אותם כל כך, את הילדים שלי, הילדים אשר מחליפים את הילד שלא יוכל להיוולד. מאז שאני זוכרת את עצמי אהבתי ילדים, אפילו מאז שהייתי ילדה בעצמי. כל הזמן חשבתי איך א וכל לעזור לקטנים ממני, איך אוכל לקרב אותם אלי, שיאהבו אותי חזרה. פתחתי את בית היתומים הזה לאותו שימוש בדיוק. עכשיו לילדים שאין להם לאן ללכת, שאין להם איפה ללמוד, לאילו שאף אחד לא אוהב אותם יש בית. יש מקום חמים ונעים לישון. יש מקום שאוהבים אותם.

אני מאמינה שאמון זה הדבר הראשון שצריך לחנך, אמון. שלא יהיו שקרים, שכולם יוכלו לסמוך אחד על השני, שכולם יהיו אחים. כל שנה כשאני מביאה ילדים חדשים אני פותחת בנאום.

"שלום לכולכם.

אני יודעת שעברתם דברים קשים, שיש לכם טראומות לכל החיים אך דבר אחד דאו. החיים שלכם עומדים להשתנות. במקום זה אתם תלמדו אומנויות במה, אומניות למידה, אתם תלמדו כל דבר שיעלה לכם לראש. אתם תאכלו אוכל חם בוקר,צהרים וערב, יהיה לכם מקלחת חמה כל היום ויהיה לכם משפחה. אצלי כל ילד אשר בא לפה הוא כמו הילד שלי, אני מעניקה לו אהבו וחום, אך בתמורה אני מבקשת אמון. אני לא מקבלת אנשים שמשקרים, אנשים שרבים, אנשים שמגעילים אחד לשני. אני יעבוד איתכם על זה שעה בשבוע אך דאו לכם. אתם עכשיו חלק ממשפחה."

חייכתי   בעודי נזכרת בזיכרון זה. אני זוכרת את החיוכים של כל הילדים, את חילוק החדרים, את ההרגשה של נתינה. בעודי מתהלכת במסדרון הלינה אני מציצה לחדרים. אני רואה כמה נקיים ומלוכלכים. אני רואה ילדים משחקים בחדרים וכמה מכינים שיעורים ואני רגוע. לכולם יש בית ומקום בשבילם. כולם פיתחו תחביבים ויצרו חברויות. כמו כל בית יתומים אנחנו גם מוסרים ילדים... לצערי הרב מאוד. אנשים אשר מבקשים ילד, בוחרים את הילד בעצמם, כי אני לא יכולה להמליץ לאף אחד על ילד כי הוא חלק מחיי.

לפני שילד זה עוזב אנחנו מארגנים מסיבה. מסיבה בה כל הילדים משתתפים בה, אפילו הקטנים. מסיבה שכל אחד מרגיש שייך, מסיבה שכולם חברים אחד של השני. ביום העזיבה כולם יוצאים החוצה לברך אותו לשלום, ואני בשקט בצד ממלמלת ברחה " היה שלום ילדי היקר, דאג לעצמך ותהיה מאושר, בכל אשר תעשה תזכור אני אתך ושכול דאגות ישככו מליבך, היה שלום ילדי היקר, היה שלום" בכך אני נפרדת מכל ילד, וככל שהילד גדל גם גדולתו, וכל שנה הוא חוזר לבקר את האחים שלו ואת אימו, אני. כאשר הם חוזרים סומק עולה על פני ודמעות מתחילות לנזול ואני מאושרת.

הפרק הקודם		הפרק הבא