בורות הערפדים

"אחרי ה-.. ה-... רצח שלך! בשביל מה עשית את זה?? בשביל לנקום בי שהתעלמתי ממך? אה..?? תענה!" אמרתי לו, "שקרנית!" הוא ענה, "תסלח לי? אני שקרנית? אתה רוצח!" אמרתי, "קודם כל את לא כל כך התעלמת.. את ברחת כמו פחדנית! אני לא אומר שטעית כשברחת, אבל את אפילו לא נלחמת בי כמו שצריך! וחוץ מזה, אני יודע שכן הסגרתם אותי אבל המשטרה.. פשוט לא מצאו אותי!" "לא, בחיים לא הסגרנו אותך כדי לא לזלזל במות אחותי!" "מה?" שמעתי קול, "יש לך אחות?" יונתן לך! עכשיו!" אמרתי לו. "מה קורה פה?" הוא שאל "כבר גמרת את הפיינקייקס שעשיתי לך?" הוא שאל, "זה כן אתה עשית לי?" כנראה שהעובדה שהאיש הגיע הייה פשוט במקרה בזמן טוב עבורו.. - "מי האיש הזה?" המשיך יונתן, הגבר רץ אליי ואמר לי- "תחזירי לי את זה או שאת תפגשי את אחותך בקרוב מאוד!" ניסיתי להפעיל את הכוחות החדשים אבל במקום להצליח רק בכיתי ובכיתי- "דיי! בבקשה דיי! להחזר לך את מה?" שאלתי "את זה!" הוא אמר והצביע לי על כף הרגל היחפה שלי- "הרגל שלי?" שאלתי לפתע ומרוב השוק הפסקתי לבכות, "לא הרגל הצמיד!" הוא אמר, "אני עונדת את הצמיד הזה מאז שאני זוכרת את עצמי אני לא אתן לך אותו!" הסבתא רבה-" הוא עצר לרגע כדי לחשוב ובסוף אמר- "הרבה פעמים המילה רבה... שלך זכתה בו ממני בקרב ובתוך הצמיד הזה היא שמרה לי את הכוחות, ידעתי שהיא מתה והצמיד הזה בינתיים עבר מדור לדור לדור לדור... לא נתתי לה אותו במכוון היא פשוט לקחה אותו בסוף הקרב ו-נעלמה. אני רק ניסיתי לקחת אותו חזרה הרבה שנים.. הקרב במלחמה על הערפדים רק התחיל אבל היא כבר הייתה זקנה מאוד, היא כמובן הייתה בצד שבו אומרים ש-'לא צריך לנשוך את כל העולם' למרות שהיא הייתה ננשכת בעצמה, אבל היא הייתה הננשכת החזקה ביותר שפגשתי, אני איבדתי את כוחות הערפד אבל.. נשארתי ערפד רק חלש ובלי שום כוח רק בעל היכולת לנשוך. הייתי חלש אבל עדיין חיפשתי צאצא ולו אחד לאישה וכמה נוח... ראיתי אותך, את לא הסכמת אפילו לדבר איתי, אז לא הייתה לי ברירה, אחותך הייתה הברירה היחידה להביא אותך אליי ובכל זאת נשארת שקטה. לי נמאס מהמשחק הזה, אני פשוט עקבתי אחרייך, אחרי כל צעד שלך, אבל בשקט מוחלט ובלתי נראה, אולי כוחות של ערפד לא היו לי אבל חפצים קסומים היו לי, הילת מלאכים, גלימת היעלמות..." הוא אמר- "מאיפה השגת את כל הדברים האלה?" שאל יונתן- "גנבתי, המלאך היה טיפש והגלימה פשוט נחה לה לידי." הוא אמר- "האם היא במקרה נחה לה בתוך תיק של אדם?" שאלתי "לא, היא נחה לה על האדם, הוא החליט להסתתר מתחתיה משום מה.." הוא אמר ואז הוציא מתיקו יתד עץ וקירב א ליבי- "עכשיו, תביאי לי את הצמיד או שאני אאלץ לקחת אותו אחרי מותך?" בשלב זה חזרתי לבכות- "לא, בבקשה לא, אל תעשה לי את זה אני מתחננת!" אמרתי- "טוב," הוא אמר- "אם את כל כך מתעקשת..." הוא עזב אותי הלך קצת בחדר ואז... "תני לי את זה או שאני הורג את החבר הקטן שלך פה, נו אז עכשיו מה את אומרת?" הפסקתי להתייפח, הוא תפש את יונתן! קפאתי במקום.. לא הצלחתי לזוז אבל לפתע האיש כשל והתעלף, "שלא תעז!" שמעתי קול... יוליה התעוררה! "יוליה!" צרחתי מאושרת וחיבקתי אותה, ויונתן כשל ונפל, "אתה בסדר?" עזבתי אותה ורצתי אליו- "אני לא מאמין, שהצילו לי את החיים... וזאת הייתה, בת!" נתתי לו כאפה בראש אבל צחקתי, תודה לאל זה נגמר, יוליה קמה, האיש עזב, יונתן בסדר והכל טוב.. יחסית...

הפרק הקודם		הפרק הבא