בורות הערפדים

"אני אספר לך אחר כך...." עניתי לו "אבל קודם נלך לישון..." אמרתי "כן את צודקת, מצפה לנו מחר יום קשה אה וזהירות.. אני סהרהורי.." הוא אמר, "מה זה סהרהורי?" שאלתי כאילו לא ידעתי לפני, "זה אומר שאני הולך ומדבר מתוך שינה אבל אצלי זה מסוכן הרבה יותר... אני יכול לעשות 'דברים' דברים מופרעים ומסוכנים או דברים שאני אף פעם לא הצלחתי לעשות כשאני ער אבל אל תדאגי, זה לא קורה הרבה..." נבהלתי, מה זאת אומרת מופרעים או מסוכנים? האם אני אוכל למות בגללו? האם זה באמת עד כדי כך מסוכן? אבל שניה אחרי זה חדר למוחי משהו אחר שהוא אמר, אף פעם לא הצלחתי? זה אומר גם שאני אוכל לגלות אם הוא אוהב אותי כך? לא ידעתי למה הוא מתכוון, אבל כנראה שחשבתי יותר מדי זמן כי בשניה שהפסקתי לחשוב הוא אמר- "זה בסדר, אני יודע שזה מוזר ואם את רוצה את מוזמנת לקום וללכת אבל רק שתדעי הרבה בני אדם סהרהורים!" "מה זאת אומרת, אני לא חושבת שזה מוזר בכלל!" אמרתי לו "אני פשוט עייפה מאוד ורוצה ללכת לישון... אם אפשר?" שאלתי הוא נראה נבוך, "כן, ברור" הוא אמר- "סליחה..." "זה בסדר." עניתי לו ונכנסנו למיטות, כשזה קרה חשבתי על משהו שהוא אמר לי- 'הרבה בני אדם סובלים מזה' אבל... מה אם ערפדים? האם יש משהו בו שהוא לא מספר לי? אבל ניסתי לא להיות טרודה ממחשבות אלו, אך כשמחשבה אחת עזבה אותי אחרת קפצה אליי, על שלומה של יוליה, על הוריי בעתיד, ועל מה שיקרה לי במלחמה? כשהצלחתי להרדם היה כמעט בוקר, יוליה עוד ישנה, חשבתי לעצמי אם היא בהכרה מלאה ופשוט ישנה או שהיא מעולפת, כשקמתי ישר ניסיתי להעיר את יוליה, אך היא לא התעוררה, אך היה דבר שעודד אותי... היא נחרה! אני יודעת שזה בטוח מגעיל (וזה היה מגעיל..) אבל זה מוכיח שהיא רק ישנה. נרגעתי והלכתי להכין ארוחת בוקר, כשיאצתי מהחדר ראיתי שארוחת הבוקר כבר מוכנה, חיכו לי שם פיינקייקים בערמות וליד פתק שכתוב בו- "הלכתי 'לצוד' מצרכים להכנת ארוחת בוקר ומצאתי ביצים פרה (שדרך אגב אם תמצאי פרה מוטלת על האדמה מתה כשעליה סימני נשיכה של ערפד... זה אני..) אבל אל תדאגי, קודם חלבתי אותה רק אז נשכתי... בקיצור במאמץ קל הצלחתי להכין לנו פיינקייקס!! מקווה שיהיה לך טעים...." לא היה שם אף אחד ער... אולי זאת מלכודת? או שהוא פשוט הלך חזרה לישון וחוץ מזה איך הוא ידע שאני אתעורר ראשונה? או שאולי המכתב היה מכוון לאמה? אבל זה לא הגיוני היא עוד ישנה... הרשתי לעצמי לטעום מהפיינקייקים הם היו טעימים! לא כמו של אמא אבל בכל זאת הם היו נהדרים! אני אכלתי בערך שלושה עד שמשהו הקפיץ אותי- "בוקר טוב נסיכה.." זה לא היה אף אחד משם זה היה קול זר, מרוחק וקר... הסתובבתי כדי לראות מי זה ומהמולה קשה הכתה בי, אני זיהיתי אותו מהעבר אבל זה היה כל כך מזמן אני הייתי הנסיכה שלו כבר אז- "בוקר טוב נסיכה, אז היום איך היה בבית בבית הספר בחיים בכללי?" אני תמיד חלפתי ממנו בלי להסתכל חוץ מיום אחד שהסתכלתי, היה לו פרצוף יפה, אבל מרושע.. אני ברחתי משם במהירות באותו היום כי משהו ב- "פרצוף היפה הזה שלו" הלחיץ אוותי... -"אל תדאגי נסיכה... החיים שלך לא תמיד יהיו כאלה טובים!" הוא צעק לי באותו היום וכשהסתובבתי שוב הוא נעלם. "אתה!" אמרתי לו "כן אני, נסיכה... אני מופתע שאת עדיין זוכרתאחרי הכל זה היה כל כך מזמן לפני כמה זמן בערך?" הוא שאל "6 שנים, ושתדע אני או משפחתי אף פעם לא שכחנו ואתה צריך להגיד תודה שלא הסגרנו אותך למשטרה אחרי ה-

הפרק הקודם		הפרק הבא