גוף ללא נשמה

בדיוק כשמייסון התקרב ורצה לספר לי את הסוד הגדול התנגן צלצול הטלפון...

"אוך... זה ייקח שניה"

"קחי גם נצח, אני תמיד פה"

"אלכס, היי קרה משהו"

"אממ..זה לא אלכס זה ג'יימס, חבר טוב שלו"

"או, הי ג'יימס קרה משהו"

"אלכס רצה להודיע לך שהוא בא לאסוף אותך, אממ הוא דיבר על מסיבהה.. או משהו בסגנון"

"יואו, נכון יש היום מסיבת הפתעה למיילי"

"תגיד לו שיאסוף אותי בתשע"

"אוקיי,סבבה אני אמסור לו"

"תודה ביי ג'יימס"

השיחה התנתקה, כעסתי על עצמי ששכחתי...

"אוך, איזה עצבים.."

"אז מה, אלכס באמת קרצייה"

"אה, כן שחכתי שאנחנו יוצאים היום, סליחה"

"או, אל תדאיגי את עצמך אני אאסוף אותך אחרי המסיבה"

"כבר יהיה מאוחר, ולא בא לי לשמוע את הקיטורים של אמא שלי על ההורמונים וכאלה.."

"אני יודע, אני רק יאסוף, לדאוג שהכל בסדר,מחר נדבר כבר אחרי בית ספר"

"תודה, מייסון למה אתה צריך לשמור עליי"

"אני מפחד נואל,"

"ממה, ממני מאלכס, קרה משהו מיוחד"

"לא, פשוט ליתר ביטחון"

"אוקיי, בי ניפגש אחרי המסיבה"

"ביי, ונואל תבטיחי לי שלא תעשי שטויות, במסיבה"

"מייסון, אתה לא אמא שלי, וחץ מזה אני בת 16 אין לך אחריות עליי"

"אני יודע, אני פשוט דואג"

"אז תפסיק אוקיי, אני לא עאשה שטויות, ותבוא לאסוף אותי בשתיים עשרה"

"סבבה, נואל..."

"כן מייסון"

"אממ.. כלום רק רציתי לומר שתיהני"

"אני לא יכולה להבטיח שום דבר אבל אשתדל"

סיימנו את השיחה, הלכתי הביתה, אני לא יודעת למה אבל הרגשתי מוזר, כאילו משהו רע עומד לקרות....

הפרק הקודם		הפרק הבא