ילדות מדממת

זה ממש לא מה שחשבתי!!!

זה הרבה יותר מזה!!!!

בהתחלה ציפיתי שלאבא שלי תהיה וילה. עם כל הדיבור המכובד הזה והחליפות שנראות שעלו לו מיליון דולר, הנחתי שהוא די עשיר.

המציאות עלתה על כל ציפיותי, לאבא שלי לא הייתה וילה, היה לו ארמון!!!

הארמון היה מקושט במבחר בגווני זהב וכסף ועל הדלת נתלה שלט גדול שעליו באותיות בצבע אדום עז

ברוכה הבאה, אנה, נכתב בשלט.

התפרצתי פנימה.

הסלון היה יפה יותר מהבחוץ, (עם דבר כזה אפשרי בכלל) את הרצפה כיסה שטיח במלאכת יד עם עיטורים משונים ומסובכים, על הקירות בצבע שמנת, היו המון צילומים יפים שכמה מהם זיהיתי כמפורסמים ביותר.

הספה נראתה רכה כל כך, שאפילו לא הייתי צריכה לשבת עליה כדי לדעת כמה רכה היא, אבל הכי חשוב נצב על

מדף גדול בדיוק באמצע החדר.

על המדף נצבו פסלוני זכוכית, אבל לא סתם פסלונים, פשוט עשרות פסלונים קטנים של אימי, לו ושלי.

אחרי שהצלחתי לנתק את מבטי מכל הפסלונים, משכה את תשומת ליבי מסגרת שהייתה מונחת על המדף, בתמונה שבמסגרת נראתה תינוקת קטנטנה ואימה מחייכת ואביה מאושר, ולא יכולתי שלא לחייך גם אני, שהרי התינוקת בתמונה הייתה אני ושני ההורים היו הורי. אימי דמתה מאוד לאישה הצעירה שבתמונה רק יותר מבוגרת, אבל אבי, אבי נראה שונה כמעט לגמרי, שערו היה בצבע חום כהה שונה מאוד מצבעו הבלונדיני שראיתי אותו עכשיו, אילולי כל השוני האחר הייתי חושבת שצבע את שערו. בתמונה עיניו היו בצבע ירוק זית, ירוק כהה, שזה פחות או יותר הניגוד לעיניים הכחולות המהממות שננעצו בי בחדר שלי בבית היתומות. תוי פניו השתנו כמעט לבלי היכר, הפה שלו בתמונה נראה דק יחסית לפה שראיתי אצל האדם העומד מולי, הדבר היחיד שהסגיר את זהותו היה שוב, סימן האיץ' האנגלית על ידו.

או, ויופיו כמובן, על אף כל השינויים שעבר עדיין התקשתי להחליט מי משני האנשים האלה יותר יפה. באבא הישן היה מין יופי פשוט כזה, יופי טבעי ואילו האבא החדש היה הרבה יותר זוהר ומשופץ כולו.

קולו קטע את הרהורי לגביו, "שנלך לחדרך, אנה?" שאל

וכך מצאתי את עצמי מטפסת במעלה מדרגות לוליניות לקומה השניה של הבית, על אחת הדלתות המהודרות ביותר היה רשום שמי, נכנסתי ונשימתי נעצרה.

הפרק הקודם		הפרק הבא