לוסי בריאן

פרק 4 –

הם נכנסו לטירה וצעדו בשני טורים מסודרים. מולם, במרחק של כמה מטרים עמדו שתי דלתות ענקיות. כשהגיעו אליהן, עצר אותם הפרופסור דמבלדור. "אני הולך להגיד לכולם שאתם פה. חכו פה ואל תלכו." לאחר כדקה נפתחו הדלתות והפרופסור דמבלדור סימן לכולם להיכנס. הם צעדו באולם גדול ממדים ובו היו ארבעה שולחנות ארוכים. הם הניחו שאלה שולחנות הבתים. כשהגיעו לקדמת האולם פרופסור דמבלדור עמד ודיבר. "כשאקרא בשימכם תצעדו קדימה ותשבו על הכיסא."

ואז הוא התחיל להקריא שמות. "ג'ון מקנייר" ילד קטן בעל שער חום ועיניים חומות עם פנים מחודדים צעד קדימה, נשם נשימה ארוכה והלך לכיוון הכיסא. כשהתיישב הניח הפרופסור דמבלדור מצנפת לראשו.  המצנפת כיסתה את עניו של הילד ובלי לחכות צעקה מיד: "סלית'רין!" השולחן הימני ביותר מחא כפיים. ואז "רובאוס האגריד" אמר פרופסור דמבלדור, וילד ענק, פשוט גדול, עלה לבמה הוא התיישב על הכיסא וחיכה. נראה היה שהכיסא הולך להישבר. דמבלדור שם את המצנפת לראשו,  אך הפעם לא כיסתה את עניו של הילד. הילד חיכה, ואז נשמע צעקה של המצנפת "גריפינדור!" השולחן השמאלי ביותר מחא כפיים וצרח. הילד, בצעדיו הענקיים רץ לכיוון אותו שולחן שמחא לו כפיים. ואז דמבלדור אמר: "אריאנה קינג" ואריאנה רצה לכיוון הכיסא. היא שובצה בהפלפף כפי שרצתה.לאחר כחמישה ילדים, שניים ברייבנקלו, אליסיה ג'ון ולי מניפרד, אחד נוסף להפלפף,שמו גיל בארי, ושניים נוספים לגריפינדור, לאון פוטר וג'ולי ריין, קרא דמבלדור לטום. המצנפת ישבה על טום למשך דקה. הוא שובץ בסלית'רין. לוסי הסתכלה על אריאנה שבשולחן של הפלפף ופניה היו המומים. עכשיו קרא דמבלדור מתוך גליון הקלף, "לוסינדה בריאן." לוסי הייתה לחוצה. היא רצתה להיות עם טום, אבל פחדה שאם תהיה בסלית'רין אריאנה לא תדבר עמה יותר. היא התיישבה. המצנפת הונחה על ראשה והסתירה את ענייה. היא חיכתה. ואז זה קרה. המצנפת צעקה:"גריפינדור!" ולוסי הייתה המומה. היא הסתכלה לכיוון טום והוא חייך אליה חיוך עצוב. השולחן של גריפינדור מחא כפיים. היא התיישבה לצד ילדה ששמה לינדה ג'וי,  לינדההייתהילדהגבוהויפיפייה. ענייההיוירוקותושערהצהבהבוחלק.היא גם הייתה בשנה הראשונה. מצידה השני של לוסי היא התיישבה לצד ילד. הוא היה בעל שער צהבהב  ועניים ירוקות, הוא נראה בדיוק כמו לינדה. הוא היה אח שלה. תאום למעשה.  הוא חייך אליה ותפח לה על הכתף. ואז דמבלדור קרא בשמות של כעשרה תלמידים נוספים, ואז המנהל כפי הנראה, שישב על כיסא גדול ומכובד אמר בקול גדול:" שהסעודה תתחיל!" ועשרות צלחות מלאות אוכל פתאום הופיעו על השולחן. לוסי מעולם לא ראתה כמות כזו של אוכל. היא ולינדה לקחו קצת מכל דבר ופשוט נהנו.
בתום הארוחה, אמר המנהל שהמדריכים ילוו את התלמידים לבתיהם.שני ילדים הובילו אותם לכיוון אחד המגדלים. ואז הם ראו תמונה של אישה שמנה, בעלת שמלה ורודה. והיא זזה בתוך התמונה. "סיסמא?"  היא ביקשה מאותו ילד שליווה אותם והוא ענה לו: "קאפוטדרקוניס". הם נכנסו לתוך חדר גדול ועגול הילד הצביע לכיוון גרם מדרגות ואמר: "אלה המדרגות לחדרי הבנים" הילד השני  הצביע לכיוון גרם מדרגות אחר ואמר: "אלה חדרי הבנות" ואז הילד הראשון אמר: "המזוודות שלכם כבר שם." לינדה ולוסי אמרו להתראות לאחיה התאום של לינדה ופנו לחדריהן. חדר הבנות היה גדול. היא מצאה את המיטה שלידה הייתה מונחת המזוודה שלה. היא נשכבה על המיטה ונרדמה.

השיעור הראשון היה שיעור שיקויים.  לוסי צחצחה שיניים, הברישה את שערה, וירדה למטה. לינדה כבר חיכתה לה שם. בשעה שמונה הןירדו יחד עם אחיה של לינדה לכיוון האולם הגדול לארוחת בוקר. לוסי שתתה שוקו, ואכלה חצי צפרדע שוקולד. את החצי השני אכלהלינדה. בשעה תשע, ירדו למטה לכיוון המרתפים- שם לומדים שיקויים. הם התיישבו  ביחד בשולחןעם אחיה של לינדה ולמדו ביחד עם בית הפלפף. לצד לוסי התיישבה אריאנה. הן אמרו שלום אחת לשנייה. ואז נכנס לכיתה הפרופסור. הוא היה איש נמוך ועגול- היה לו שפם קטן והוא היה נראה כבן שלושים לפחות. "שלום שלום, שמי הפרופסור סלגהורן ואני אלמד אתכם איך להכין שיקויים."  השיעור התחיל והפרופסור סלגהורן לימד את הכיתה להכין שיקויי שלקח להם כחצי שעה להכינו. לוסי בדקה בחוברת מה עליה לעשות. היא הוסיפה בזואר ועיני דגים, גזר, כנפיי שפיריות ועוד כל מיני דברים שקשה לדמיין שמישהו ישתה אותם אם ידע מה הכניסו פנימה. לאחר שגמרו להכין את השיקוי בדק הפרופסור את התוצאות.  השיקוי של לינדה הסריח נורא, והשיקוי של לוסי העלה עשן אדום. מיד לאחר שיעור שיקויים היה להם שיעור תורת הצמחים. בשיעור הזה לימד אותם הפרופסור קלרק- איש גבוה רזה ובעל פנים דמויי נץ. הוא לימד את הכיתה על סוגי פטריות שונים והראה את רובם לכיתה. אחרי השיעור הזה היה שיעור שינוי צורה אותו העביר הפרופסור היחיד שאותו הכירה לוסי - פרופסור דמבלדור. הם היו בשיעור הזה עם בית רייבנקלו.ואז שיעור התגוננות מפני כוחות האופל שאותו למדו עם פרופסור לואיס- איש גבוה עגלגל ובעל שער מתולתל ולבן הוא היה נראה ממש מבוגר. אחרי זה שיעור לחשים, אותו עברו עם בית סלית'רין. אחריו, אחרון חביב שיעור אסטרונומיה. ולאחר כל היום הארוך, אכלו לוסי וטום ארוכת ערב. לוסי ישבה ליד לינדה. "איך קוראים לאחיך?" שאלה לוסי בלחישה. "אוליבר." . גם לינדה ואוליבר גרים בבית יתומים. היא סיפרה זאת לוסי. "אני לא ממש יודעת איך ההורים שלי נראו. אני הייתי בת שנתיים כשעזבו אותנו. כל מה שאני זוכרת זה את אבא שלי שוכב על הרצפה ומת- הוא היה מלא בדם. היה שם עוד איש, שאני לא זוכרת מי זה היה, אבל אני בטוח לא מכירה אותו. גם הוא היה מלא דם וסכין הייתה תקועה לו בלב. ואז ראיתי את אמא שלי.. אוי זה היה נורא... ראיתי אותה שותתת דם.. עם חור בגבה.." והיא התחילה לבכות. לוסי הייתה גם היא על סף דמעות רק מלשמוע את סיפורם של לינדה ואוליבר. "הסיפור שלי אחר לגמרי. אני לא זוכרת הרבה חוץ מאש. הייתה שם הרבה אש. אני זוכרת את אמא שלי ותינוקת בידיה. היא רצה לכיוון דלת שהייתה חסומה באש. פתאום איש הגיע לאמצע הבית בדיוק בזמן. אמא שלי בקשה ממנו לקחת אותי ולברוח. הוא הסתכל לה בעניים והנהן. הוא לקח את התינוקת והתעתק משם. הם הגיעו לבית יתומים, ודפקו על הדלת. אישה  עמדה בפתח. האיש ביקש שתיקח את התינוקת עוד מעט, אחרי שייפרד ממנה. ואז הוא לחש לה באוזן כל מיני דברים שאני לא זוכרת. הדבר היחיד שאני בטוחה בו הוא שאני הייתי התינוקת." דמעות נצצו בענייה של לוסי. 

לוסי ולינדה נפרדו מאוליבר והלכו לחדריהן. הן נרדמו תוך כמה דקות.

הפרק הקודם		הפרק הבא