לוסי בריאן

פרק 3-

לוסי התעוררה. היא חלמה חלום רע. היא לא הצליחה להירדם מחדש. ממילא היא צריכה להתעורר עכשיו. בעוד שעה היא וטום יבקשו מבעל הפונדק שייקח אותם לקינג קרוס. השעה הייתה תשע בבוקר. בשעה אחד עשרה הרכבת להוגוורטס יוצאת. היא העירה את טום."טום כדאי שתקום... עוד שעתיים הרכבת יוצאת..."

טום התעורר. הוא אמר בוקר טוב והתחיל להתארגן. לוסי ירדה למטה לחדר של טום בעל הפונדק. הוא היה ער. "אה.. בוקר טוב טום.. אני וטום אה.. צריכים שתיקח אותנו לרכבת של הוגוורטס... ובגלל שאתה פותח רק בשתיים בצהריים אז חשבתי... שתוכל לקחת אותנו לשם...?"

"כן כמובן שאקח אתכם. מתי? "

"אה.. טום יהיה מוכן עוד כמה דקות.. "

"בסדר גמור. אז נצא עוד עשר דקות."

לוסי התלבשה וצחצחה שיניים. היא הברישה קצת את שערה החלק. עכשיו היא הכינה את המזוודה. וירדה עם טום לכניסה. טום בעל הפונדק חיכה להם שם. הוא הכניס את המזוודות שלהם לתא האחורי של המכונית. לוסי וטום ישבו יחד בספסל האחורי של האוטו. "אני לא הכי מצטיין בנהיגה ברכב של מוגלגים. אז כדאי שתחגרו חגורות." אמר טום בעל הפונדק.

הנסיעה ארכה כשעה. הם הגיעו בשעה עשר וחצי בבוקר. הייתה להם חצי שעה לעלות לרכבת. "כדי להגיע לרכבת עליכם להגיע למחיצה בין שני הרציפים תשע ועשר ולרוץ לתוכה. כשתעלו לרכבת תביאו לכרטיסנים את הכרטיסים לרכבת .זה לא יהיה קשה ולא כואב. היה נעים להכיר. להתראות"

לוסי וטום נפרדו מבעל הפונדק והלכו לכיוון רציף תשע. "על החיים ועל המוות" אמרה לוסי והתחילה לרוץ לכיוון המחיצה בין הרציפים. היא הצליחה. במקום שאליו הגיעה עמדה רכבת ענקית, ומסביבה המון קוסמים ומכשפות שנפרדים ממשפחתם. גם טום הצליח לעבור את המחצה וכשהוא ולוסי עלו לרכבת כול התלמידים האחרים נצמדו לחלון ונופפו להוריהם. הם התיישבו בקרון האחרון שהיה ריק. הרכבת התחילה לנסוע. הדרך הייתה יפיפייה. לפתע נפתחה דלת הקרון. ילדה עמדה בפתח. הילדה הייתה גבוה ורזה. ענייה היו כחולות ועצובות. שערה היה אסוף בשתי צמות ארוכות וצהובות. פניה היו יפות. "אני יכולה לשבת אתכם?" היא שאלה. "כן כמובן." ענו לוסי וטום פה אחד. "שמי הוא אריאנה. אני לא מוצאת קרון לשבת בו. כולם מלאים." שאלה אותם. "שלום אריאנה. אני לוסי וזה טום. נעים להכיר." לוסי לחצה את ידה של אריאנה, וכך גם טום. "באיזה בית אתם חושבים שתהיו? אני רוצה להיות בהפלפף. כל האחים שלי היו שם"

"אה... אנחנו לא ממש יודעים על הבתים האלה... כל העניין הזה חדש לנו."

"אה, אתם בני מוגלגים?"

"לא. זאת אומרת, אנחנו לא יודעים ממש. אנחנו גרים בבית יתומים. גדלנו בסביבה בלי קוסמים. ההורים שלי מתו לפני שהכרתי אותם וגם ההורים של טום. אנחנו לא ממש יודעים אם הם היו קוסמים."

"אה. אם אתם בני מוגלגים, בית סלית'רין לא היה מפסיק לצחוק עליכם לרגע."

את יכולה לספר לנו על הבתים האלה?"

"כן בטח. ברור שאני יכולה. אז הנה. יש ארבעה בתים. גרפינדור- שהסמל שלו הוא אריה- כול הילדים האמיצים הולכים אליו. רייבנקלו- שהסמל שלו הוא נשר- כול הילדים השקדנים הולכים אליו. הפלפף- עם סמל הגירית- כול הילדים בעלי הלב הטוב הולכים אליו, וסלית'רין- הבית עם סמל הנחש- כול הילדים שחשוב להם טוהר הדם הולכים אליו."

"אני הייתי רוצה להיות בסלית'רין, אני חושב שטוהר דם של קוסמים חשוב. ילד שהוא בנם של מוגלגים צריך להמשיך לחיות איך שחי בעבר." אמר טום ופרצוף רציני על פניו. פנייה של אריאנה היו קצת כעוסים.

"בכל זאת אני רוצה להיות בהפלפף. שם מקבלים את כולם בחום." ענתה אריאנה עם פנים קצת יותר מופשרות.

"לי לא משנה איפה להיות. באמת קצת חשוב טוהר הדם אבל לא יותר מדי. אני אהיה הכי שמחה אם אהיה בגריפינדור." אמרה לוסי.

"האחים שלי אומרים לי שבדרך כלל גריפינדור, רייבנקלו והפלפף ביחד ומנסים להפיל את סלית'רין."

"להפיל אותם במה? " שאל טום

"בקווידיץ' כמובן!" אמרה להם. לוסי וטום הסתכלו אחד על השני."יש ארבעה כדורים- כדור אדום וגדול שנקרא קואפל, שני כדורים שחורים וקצת יותר קטנים שנקראים מרביצנים, וכדור זהב קטן בערך בגודל של עגבניית שרי. יש שבעה שחקנים בקבוצה: לשלושה קוראים רודפים- הרודפים זורקים את הקואפל זה לזה ומנסים לקלוע לחישוקים. יש שלושה חישוקים לכל קבוצה. בכל קבוצה יש שחקן אחד שנקרא שומר, הוא צריך למנוע מהקבוצה השנייה לקלוע לחישוקים. יש עוד שניים שנקראים חובטים. הם חובטים במרביצנים כדי להרחיק אותם משאר בני הקבוצה. ואחרון חביב המחפש. הוא מחפש את סניץ' הזהב בכל המגרש- אבל הסניץ' קטן ומהיר ויהיה קשה לתפוס אותו- בשביל זה צריך מיומנות. אוי – כמעט שכחתי, כל זה נעשה על מטאטאים כמובן!"

"וואו איזה משחק. אני ארצה איך זה נראה במציאות- זה בטח ממש מגניב." ענתה לוסי.

"אף- פעם לא ראיתי משחק קיוודיץ' אמתי. תמיד אחי סיפר לי על זה. הוא משחק בנבחרת של הפלפף."

וכך במשך כמעט כל הנסיעה דיברו לוסי, טום ואריאנה אל הוגוורטס ועל הבתים. ואז לאחר כמה שעות באה לקרון שלהם אישה צעירה שנראית כאילו עכשיו גמרה ללמוד, עם עגלה מלאה ממתקים. לוסי קנתה ממתק בשם "צפרדע שוקולד" טום קנה "סוכריות ברטי בוטס בכל הטעמים" ואריאנה קנתה מיץ דלעת. הם טעמו יחד את כול הממתקים וטום רצה להקיא לאחר שאכל סוכריית ברטי בוטס בטעם עובש של לחם. כשהיה כבר מאוחר, בערך בשעה שמונה הגיעה לקרון ילדה שאמרה שכדאי להם ללבוש את המדים כי בעוד עשר דקות מגיעים. אריאנה ולוסי ביקשו מטום שיצא בזמן שהן מתלבשות וכשטום התלבש לוסי ואריאנה חיכו בחוץ.

כשירדו מהרכבת בתחנה בעיר הוגסמידהם שמעו קול מוכר שקרא לילדים של השנה הראשונה בהוגוורטס אליו. זה היה הפרופסור דמבלדור. הם נגשו אליו. "שלום. אני רואה שהצלחתם לבוא. איך היה במסע הקניות המטורף? קניתם הכול?" אמר קולו של דמבלדור לאחר שאריאנה הלכה אל אחיה הגדולים.

"היה כיף קנינו שרביטים. אני מייפל ונוצת עוף- חול כחול וטום קנה טקסוס ונוצת עוף חול גם כן. "

"אה. טוב. בואו אנחנו צריכים להתחיל ללכת, כול תלמידי השנה הראשונה כבר פה."

הם הגיעו לשפת האגם ואז אמר הפרופסור דמבלדור לכל התלמידים לעלות בזוגות על הסירות ולעקוב אחר הסירה שלו. טום ולוסי היו יחד בסירה. לא עברו חמש דקות לפני שאחד התלמידים צעק: " אני רואה אותה! תראו! תראו איזה גדולה היא!" כולם הסתכלו לכיוון טירה גדולה ממש, בעלת ארבעה מגדלים גבוהים ומחודדים. היא הייתה יפיפייה פשוט.

הפרק הקודם		הפרק הבא