Freedom

" לכל אדם יש שלוש שמות,

אחד הניתן לו על ידי חבריו בעזרת מראו, מעמדו ותכונותיו..

השני ניתן לו על ידיי הוריו, שמו הנודע לכולם וכך קוראים לו..

והשם השלישי הוא השם שניתן לפני הלידה, השם שיסמל את עתידו, גורלו של האדם. השם שניתן לו על ידי אלוהים, שמו האמיתי..".

עיניו החומות כאגוז של בילי קלארק בהו בארבעת משפטים אלו, סוקרות אותם שוב ושוב.

למה?,. זה משכולנו שואלים על מיסתורי היקום, למה אנחנו קיימים? למה יש תשמש? האם יש חיים אחרים במקומות אחרים?

מיליוני שאלות שעדיין אין לנו תשובות.. אבל זאת השאלה שמעסיקה עכשיו את כולם.

למה יש שם שלישי? למה הוא קיים? קיים אדם בלי שם שלישי? למה אלוהים נתן להם שם כזה?.. ~אם קיים אלוהים בכלל..~ האם השם באמת קובע תגורל? וכו'..

בילי חבט בזעם את אגרופו הכפוץ על שולחן משרדו, השולחן רטט במקצת בשל המשקל הנוסף שהופיע פתאום.

בילי סגר את עיניו באנחה, נשען אחורה בכיסא הנוח שלו.

נקישה בדלת הבהילה אותו, הוא פקח את עיניו, סידר את מסמכיו והתיישב זקוף בכיסאו.

"כנס!"קרא בקולו העדיין מבוהל. הדלת נפתחה בנקישה שקטה, בפתח עמד ג'ון פלמל, לבוש בחליפת משרדים בצבע אפור, שערו השחור היה משוח לאחור בעזרת ג'ל ועיניו הכחולות כמים הביטו בבילי מבעד למשקפיים מלבניים. סביבו זהרה הילה חומה, הילה רצינית. בידיו הוא החזיק כמה חבילות מסמכים, כולל משנראה כתיק משטרה.

"אה ג'ון.."אמר בילי נרגע, "הבאתה תמסמכים שביקשתי?".

"כן, וגם מידע שאלא ש"למעלה" רצו שתדע"אמר ג'ון, הוא התקרב לשולחנו של בילי ושם את המסמכים בצד, הוא זרק את תיק המשטרה על השולחן, השולחן חרק בתיסקול שהוסיפו לו עוד כובד.

בילי, קלארק מאז שהיה קטן יכל היה לראות הילות, אנרגיה בצבע המבצבצת סביב אדם המראה את מצב גופו, תחושתו, ורגשותיו.

"תיק משטרה?"שאל בילי, מביט בג'ון.

"זה לא תיק משטרה"אמר ג'ון, הוא הצביע על השם הכתוב על התיק.

"לאבלס (loveless).." אמר בילי מביט בתיק בשוק.

"מה איתו?"שאל בילי, מביט בחלון הסגור בווילונות חומים צהובים.

"אתה יודע שלכל שני אנשים יש אותו שם?" שאל ג'ון הולך לחלון ופותח תוילונות לרווחה מראה את העיר הירוקה והנקייה לוס אנג'לס. הילתו היבהבה קלות.

"ברור, אלא אם אותו שם נועדו להיות ביחד. בסוף הם יפגשו, אפילו אם זה יום לפני המוות."ציטט בילי מין הספר להיסתוריה של קסם אלוהים על שם מריה גרסיה קנבסקי.

"כן, ואלא שמגלים את שמם האמיתי, נלקחים לבית הספר של "שבעת הירחים" ללמוד להישתמש בכוח שמם, הם דואגים שהם יפגשו את חציהם השני ויעבדו ביחד כזוג" המשיך ג'ון פותח את החלון ונותן למשב אוויר נקי להיכנס למשרד החונק.

"יש שמות שונים.." ג'ון המשיך, הילתו משתנה לצבע אדום כהה, כשנזכר בשמות השונים "פיטיניס (pityness), אלא שמרחמים אלהם כל הזמן, "סליפלס (sleepless) חסרי שינה וכ'ו..".

"הבנתי הבנתי..."אמר בילי, "איך זה קשור ללאבלס?".

"כפי שאתה יודע, כל מי שמגלה את שמו האמיתי מגלה את כוחו האמיתי, הנותן לו קשר מיוחד אם אלוהים" הסביר ג'ון, הילתו מנצנצת בקצבותיה בזהב.

"ו..?" אמר בילי.

"לפני 10 שנים, אחד מין הבישופים בכנסייה הנוצרית חווה נבואה" המשיך ג'ון.

"הילד שיוולד לבת של המדען הדגול ביותר יקבל רק שם אחד מסוגו, הניתן לו על ידי אלוהים, המסמל אותו כשלו" אמר ג'ון, "שמו יהיה לאבלס, חסר האהבה, כי הוא שייך רק לאלוהים".

"זה לא נשמע כמו נבואה בשבילי.."אמר בילי מביט בג'ון בחוסר אמון.

"זה במילים פשוטות" אמר ג'ון, "אתה רוצה שאגיד את זה בלטינית?".

"לא תודה" אמר בילי, "יש המשך?".

"בהמשך הנבואה כתוב שלילד יהיה כוח לקבוע את מסלול העולם, להרסו או להצילו. כוחו יבוא מגופו ומנשמה שניה בתוכו, נשמה שחורה ולבנה יחדיו. " המשיך ג'ון.

בילי בהה בו ואמר "אתה לא רציני".

ג'ון הינהנן, הילתו משתנה לאפור, רצינות מלאה.

בילי בהה באוויר, אחרי כמה דקות זה הכה בו.

"המדען הדגול ביותר...רגע זה לא אליהו לוי?"אמר מביט בג'ון.

ג'ון הינהנן, הוא סימן בידו לבילי לפתוח את משנראה כמו תיק משטרה, אבל בעצם לא.

בילי פתח את העמוד הראשון וראה תמונה מוכרת, אליהו לוי, המדען הדגול ישב בכורסתו מחייך אל המצלמה, הילה טהורה בצבע זהב המראה גאווה ביצבצה סביבו קפואה במקומה. ידו אחזה ביתו אמיליה אקסל, הלתה בצבע ורוד מלא אהבה מנצנץ סביבה. היא עמדה מאחוריו שערה הבלונדיני גולש כמים על גבה, עיניה האפורות סגולות נוצצות בשובבות. על הרצפה מחזיק בילד קטן, ישב חתנה של אמיליה, עודד אקסל, עיניו זהובות כשמש ומיסתוריות, שערו חום בהיר. הילתו בצבע צהוב כשל עיניו, מלאת שמחה.

 הוא צחק, צחוק שאף פעם לא ישמע שוב.

בילי זכר את התמונה הזו, זו הייתה אותה תמונה שהייתה בעיתון ביום הבא, אחרי ההפצצות, אחרי מותם של המשפחה.

הילד שישב בידי עודד הוא זה שתפס את עיניו של בילי. היה לו את עיני אימו ושיער אביו, אך משהו היה שונה. סביביו זהרה אורה כהה שלא תראה לעין רגילה, אורה עתיקה, מפחידה ומיסתורית אך גם אוהבת.

"אתה יודע למה אמיליה שינתה את שם משפחתה לאקסל ולא השאירה את לוי?" אמר ג'ון, הילתו משתנה לפי מצב רוחו.

"כי אחרי חתונה האישה מקבלת את שמו של החתן, לא?" ענה בילי מביט בילד, עיניו נעוצות באורה המוזרה שזזה, היא לא אמורה לזוז. פתאום האורה פרצה בצבעי הקשת ובילי הרגיש שמישהו צופה בו מבעד לעיניו המוזרות של הילד, משהו עתיק יומין.

"משמעות השם אקסל (acceleration=accel) זה אבולוציה של הגוף, שהגוף והמוח מתקדמים בדרך בלתי אפשרית, חוכמה מעבר לגאונות רגילה, מהירות תגובה מתקדמת. מאט מאוד אנשים בעולם מגיעים לרמת אבולוציה גבוהה כזו" אמר ג'ון, "משפחת אקסל היא המשפחה שדורות רבים בא היו מגיעים לרמה זו, אנחנו קוראים לה אקסל סינכרו (accel synchro) וכל אדם שמגיעה לה אנו קוראים אינובייטור (innovator) אדם מתקדם מהרגיל, למשל אליהו היה אינובייטור טהור, זה שהשיג יכולת זו לבד, בלי שום עזרה טכנולוגית. " הסביר ג'ון.

"ומה עכשיו? הרי הילד מת בפיצוץ" אמר בילי זורק את התיק על השולחן ונשען אחורה על כיסאו הנוח.

"אנו מאמינים שהוא חיי" אמר ג'ון. בילי בהה בו, עיניו סוקרות את פניו של ג'ון לשקר אפשרי, למרות שהילתו כבר מראה שלא.

"איך?"אמר בילי, הפעם בלחש.

"שרידותיו לא נמצאו בין ההריסות" ענה ג'ון, גם הוא מדבר בקול שקט, "ועכשיו גילינו ששני יהודים קרובי משפחה של אליהו לפני מותם הבריחו ילד קטן אם עניים סגולות אפורות מין המדינה, מעבר לים".

"הוא חיי"אמר בילי, עיניו פעורות לרווחה, "איך נמצא אותו?".

"אם הוא חיי" אמר ג'ון, "אנחנו נמצא אותו, הוא המפתח לשער הנעול בפניינו. העולם הולך להשתנות ואנחנו אלו שנעשה זאת".

הפרק הקודם		הפרק הבא