מאלף הדראקונים

מאחר ואתמול לא תרגמתי בכלל...

----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

ביום שאחרי הארי התעורר טיפה מאוחר, ועשה את דרכו לאולם הגדול לארוחת הבוקר. עכשיו כשמאלפוי היה תקוע בעסקה זה אומר שהוא היה צריך להתנהג באופן טיפה יותר תרבותי לידו וליד חבריו, באמת, הוא כמעט חיכה להיות יום שלם לידו. הארי תמיד חשב שזה נורא שבנאדם שנראה כל-כך מדהים יכול להיות כזה פרחח נוראי. בכל מקרה, עם מאלפוי תחת הוראות ברורות להתנהג יפה, הארי חשב שאולי הוא יוכל ליהנות מיומו.

הוא התיישב במקום פנוי בשולחן הגריפינדור-הכמעט-נטוש והעמיס אוכל על צלחתו. רון והרמיוני בטח כבר יצאו להוגסמיד, הוא חשב לעצמו. הוא התחיל לאכול כשהוא שם לב שמישהו נשען מעל השולחן, והוא הסתכל למעלה לתוך הפנים הכל-כך-מדהימות של דראקו מאלפוי אחד, שהביא להארי מבט קפוא.

"היי, בלונדי. מה קורה?"

דראקו לא היה משועשע. "מאוד מצחיק, פוטר. מה לעזאזל לקח לך כל כך הרבה זמן?"

"אווץ'. לא באמת אדם של בוקר, אה דרייק?" הארי לגם ממיץ הדלעת שלו.

"האמת, שאני מאוד אדם של בוקר, שזה יותר ממה שאני יכול להגיד עליך, רפש עצלן שכמותך! אתה ממש מאחר! אנחנו צריכים לצאת, יש לי דברים לעשות!" דראקו הסתכל על הארי בעצבנות. "ואל תקרא לי דרייק."

"כן, כן." הארי רק חייך אלי והמשיך לאכול. דראקו גלגל את עיניו והתיישב מול הארי. הוא שילב את ידיו על חזו והתבונן בהארי עם מבט מלוכלך.

הארי הסתכל עליו וגיחך. "אתה יודע, אתה ממש חמוד כשאתה כועס." הוא התנגד לפיתוי של לבלגן את שיערו של דראקו.

דראקו רתח. "אני לא חמוד, פוטר! שום בן מאלפוי מעולם לא היה, ומעולם לא יהיה משהו אבסורדי כמו חמוד. אנחנו הרבה יותר מידי מכובדים כדי שיגדירו אותנו בצורה כל כך...פשוטה."

"כמובן שאתה כן," הארי השיב בטון מתנשא. דראקו פתח את פיו כדי להשיב, אבל הארי נעמד, לקח חתיכה של טוסט ומפית.

"קדימה, יקירי, אם זה כל-כך חשוב לך אני אוכל בדרך. שנזוז?" דראקו נעמד, עדין מאוד כעוס, ושניהם עשו את דרכם מהאולם הגדול אל העיר הודסמיד.

שיחה בין שני הבנים, באופן מפתיע, לא הייתה מוזרה בכלל. עם ההסכם הזה ביניהם הם התנהגו בצורה תרבותית אחד כלפי השני. השניים דברו קצת על קווידיץ', החליפו הערות על השיעורים, ואז לבסוף דברו על המשפחות שלהם, מנסים להכיר אחד את השני. הארי למד הרבה על ההסטוריה של משפחת מאלפוי, והיה מופתע לגלות כמה מעניינת היא. מאלפוי היה בשוק לגלות על הדארסלים, בעיקר בכלל שהם הסתירו את האמת לגבי הוריו של הארי ממנו כל השנים.

"אז בעיקרון, האגריד הופיע וסיפר לך את האמת. ולחשוב, שכולנו היינו צריכים לגדול כשאנחנו שומעים את השם המזורגג שלך שוב ושוב, הארי פוטר, המציל האדיר של עולם הקוסמים, והינה אתה בכלל לא ידעת שאתה קוסם!"

"אני יודע. זה הזוי. אני לא יכול לחכות עד שאני אהיה מבוגר מספיק ולעזוב את הדארסלים לתמיד. הם נוראיים לחלוטין."

"אני תמיד חשבתי שאתה מכל האנשים, היות ואתה הילד-ששרד המפורסם וכל זה, תגדל מחובק ואהוב."

"הו, הייתי מת. הייתי מסתפק בלא לא-שנוא." הייתה מעט עצבות בקולו ועיניו של הארי, ודראקו באמת מצא את עצמו מרגיש באופן מפתיע סימפטיה כלפי הארי. ברור, אביו שלו היה ממזר מרושע ואוכל מוות, אבל הוא פינק את דראקו לגמרי, והוא מעולם לא גרם לדראקו לישון בארון.

הארי ניער את עצמו טיפה וגיחך. "סליחה, זה בטח נשמע מלודרמטי. לא התכוונתי להישמע כמו דרמה-קווין. זה נראה כאילו אנחנו קרובים. לאן אתה רוצה ללכת קודם?"

דראקו, במשך כל ההליכה, מצא את עצמו מסתכל על הארי. לא היה ניתן להכחיש שהארי מהמם-דראקו ידע את זה כבר שנים. השיער השחור והמבולגן שלו והעיניים הירוקות והבוהקות היו אגדה בין הבנות ובין חלק מהבנים בהוגוורטס. השנה האחרונה גם באמת עשתה לו טוב. עכשיו הוא היה די גבוה, עדין היה לו את השיזוף של הקיץ, והוא באמת, באמת, דרש זיון. ואולי אם הוא יסתפר, יוריד את המשקפיים שלו, ילבש בגדים יותר מסוגננים...להארי היה את הפוטנציאל להיות הורס כמו דראקו בעצמו.

דראקו התבונן בבגדיו של הארי. הארי הסביר שכל הבגדים שלו היו פעם של בן דודו, שהיה עצום, ובגלל זה הם נראים כל-כך גדולים עליו. דראקו הסתקרן פתאום לגבי הגוף שנמצא מתחת לבגדים הללו. בוודאי להארי יש גוף חטוב, בגלל שהוא שחקן קווידיץ' ומאוד אקטיבי והכול? הוא עשה את החלטתו.

"גלאד ראגס לבוש קוסמים. יש לי קניות לעשות, אולי נוכל לעשות את זה בהתחלה ואז ללכת לשלושת המטאטאים כדי לשתות?"

"נשמע נהדר," אמר הארי בשמחה. לא היה לו מושג למה הוא בדיוק הכניס את עצמו.

"מאלפוי, ברצינות, אני לא יכול להאמין שבזבזת את כל הכסף הזה עלי. אתה לא היית צריך לעשות את זה, אתה יודע." הארי ודראקו חלקו שולחן חמים בשלושת המטאטאים, לוגמים בירצפת. הם היו מוקפים בשקיות, רובן של הארי.

"פוטר, כמה פעמים אני עוד אצטרך להגיד לך-כן, אני כן. אתה אמור לצאת עם מאלפוי עכשיו. אני בעיקרון שוחה בכסף ואני לא עומד לתת לך להתהלך מסביב כשאתה נראה כמו הומלס. זה גורם לי להראות רע כשאני מתרועע איתך. ואל תנסה להגיד לי שלא היית צריך תספורת, השיער שלך היה מפלצתי."

הארי לא היה רגיל לדאוג להופעה שלו, ודראקו בדיוק הוציא בוקר שלם בלסדר אותו. הוא קנה להארי טונות של בגדים, הכריח אותו להסתפר, ואז הפתיע אותו עם עדשות מגע.

"אני מרגיש כאילו אתה השוגר-דאדי שלי."

"המה שלך?"

"זה דבר מוגלגי. שוגר-דאדי זה מישהו שמבזבז טונות של כסף על מישהו אחר, שלרוב אין לו הרבה כסף, ומקבל חזרה טובות הנאה מיניות."

"המממ. ובכן, זה לא ממש עובד בשבילנו בגלל שאני יודע שיש לך כמויות כסף משלך, פוטר."

"כן. ואתה לא מצפה לטובות הנאה מניות בתמורה לכל הדברים האלו."

"מה גורם לך להיות כל-כך בטוח לגבי זה?" דראקו הרים גבה, והארי נחנק מהבירצפת.

"מאלפוי!"

"רק מעצבן אותך, פוטר. אני חושב שהבהרנו שאני לא השוגר-דאדי שלך. למרות ש..." ופה דראקו הנמיך את קולו. "...אתה עדין יכול לקרוא לי אבא [דאדי, באנגלית]."

לחייו של הארי הסמיקו. "מאלפוי, תתנהג יפה." דראקו חייך חיוך שבע רצון.

"אתה מסמיק, פוטר? האם יותר לי להזכיר לך שאתמול אתה פשוט הודעת לכל הבית-ספר ולאבא שלי שאנחנו מבצעים סקס סוטה ואלים? אל תגיד לי שההערות הקטנות שלי מביכות אותך."

הארי בלע את רוקו. האמת היא, שההערות של מאלפוי כן הביכו אותו, בגלל שעכשיו, אחרי שהוא ומאלפוי באמת העבירו זמן יחד בלי לריב, הוא גילה שקשה להתעלם מדהים דראקו באמת היה. העיניים שלו היו מהממות כאשר הן לא היו כעוסות או לועגות. השיער שלו נראה כל-כך רך ומבריק והיה בדיוק במקום, והארי פשוט היה מת להעביר את אצבעותיו ולבלגן אותו. והגוף הזה-דראקו בהחלט ידע איך להתלבש כדי להבליט את הנכסים שלו, והארי בהחלט יכל לראות בטן שרירית מתחת לחולצתו של דראקו.

ואז כשדראקו מביא הערות פלרטטניות, אפילו מזויפות, בקול חדר-המיטות-הסקסי הזה...תתעשת, הארי. זה עדין דראקו מאלפוי-הוא אפילו לא מחבב אותך, והוא בהחלט לא עומד לתת לך לזיין אותו. הארי לקח נשימה עמוקה ונסה להתעלם מההורמונים שלו.

הוא הביט סביב שלושת המטאטאים. הוא היה עמוס בקהל הרגיל, אבל הוא ודראקו ישבו קרוב ויכלו להתלחש. זה נראה כזמן טוב להבין את הפרטים של מערכת היחסים, והוא העלה את זה בפני דראקו, שהסכים.

"פוטר, לפני שאנחנו מתחילים, אני חייב לשאול-למה אתה ממשיך עם זה? אין בזה שום דבר בשבילך, ואני לא בדיוק נתתי לך הרבה סיבות לעשות משהו נחמד בשבילי."

משהו נחמד בשבילו, אה? אני יכול לעשות משהו מאוד נחמד בשבילו אם הוא רק יוריד את המכנסיים הללו-לא! הארי רע! הארי הביא לדראקו מבט נונשלנטי. "תאמין או לא, לא איכפת לי. אני מבין אותך, אני הייתי שונא להתחתן עם מישהו שאני אפילו לא מחבב."

"זה אפילו לא חצי מזה. אני יודע שאתה יודע שאני הומו, אבל ידעת שפנסי לסבית גם?" הארי הנהן בראשו לשלילה, נראה מופתע. "ובכן, היא כן. איזה נישואים הם היו יכולים להיות. שנינו היינו אומללים. אתה עושה לשנינו טובה ענקית פה."

"זה כלום, באמת. לא עניין גדול. חוץ מזה," הוא המשיך, בטון מגחך, "אם זה נוגע לחבר-מדומה, היה יכול להיות הרבה יותר גרוע. אתה בדיוק הוצאת עלי הון ואתה די נעים לעיניים, אתה יודע."

דראקו לא יכל להאמין למשמע אוזניו. "אתה כרגע החמאת לי, פוטר?"

"אל תתרגל לזה או משהו, מאלפוי. ועכשיו קדימה, בוא נחשוב, מה הסיפור שלנו? איך הגענו להיות ביחד?"

דראקו העמיד פנים שהוא חושב, אבל הוא עדין היה שמח מהמחמאה הקלה שהארי הביא לו, ומצא את עצמו בוהה בהארי. התספורת החדשה שלו נראתה ממש טוב. השיער שלו עדין נראה מבולגן, אבל מסוגנן, והוא נראה כל-כך רך ומבריק שדראקו תפס את עצמו רוצה להעביר את היד שלו דרכו. העיניים הירוקות של הארי בהקו מאחורי המשקפיים שלו, ודראקו חשב שמישהו יכול ללכת לאיבוד בתוכן, ולעולם לא לשוב. ממתי נהייתי כל-כך נדוש? אם אתה חייב לחשוב על העיניים של הארי, דראקו, אל תחשוב מחשבות נדושות על ללכת לאיבוד בתוכן. תחשוב איך הן יראו כשהוא יתחרמן. או מה אם הוא היה על המיטה שלי ללא בגדים? הצבע שלהן יתאים למצעים? כן. זה הרבה יותר טוב-לא! מוח-תפסיק עם זה! זה הארי-פאקינג-פוטר שאתה חושב עליו!

"אוקיי, מה לגביי זה?" הארי דיבר, ודראקו הכריח את עצמו להתרכז. "בתחילת השנה, שנינו לגמרי נדלקנו אחד על השני בסתר, אבל לא חשבנו שהשני ילך על זה."

"מסיבות מובנות. כמו היות והיינו יריבים."

"ובכן, כן. בדיוק. ואז יום אחד נכנסנו למריבה ענקית איפה שהוא, נגיד מגרש הקווידיץ', ואז התחלנו ללכת מכות והדבר הבא שידענו, אנחנו התמזמזנו כמו מטורפים."

"כל העוינות הפכה לתשוקה?"

"בדיוק. ואז מתישהו התאהבנו, ואז הינה אנחנו. פשוט, אבל אמין, כן? אני מתכוון, עד כמה שסיפור על התאהבות בין יריבים וותיקים יכול להיות אמין."

דראקו הנהן. "לא רע, פוטר. סיפור חמים, נחמד וגריפינדורי. אני בטוח שכל החברים המלבבים שלך יקנו אותו. מזל שהסמור [WEASEL] יודע את האמת, בגלל שסביר להניח שהוא לא היה מאמין."

"מאלפוי," ושם הארי הביא לדראקו מבט עוין במיוחד, "אני התכוונתי למה שאמרתי אתמול. אתה חייב להיות נחמד לחברים שלי."

דראקו גלגל את עיניו.

"אני מתכוון לזה, מאלפוי! אני יודע שהתחת האריסטוקראטי שלך לא רגיל להסתובב עם פשוטי עם כמונו, אבל אני לא עומד לסבול גסות רוח ממך. קלטת?"

"פוטר, אתה באמת עומד להיפרד ממני אם אני אעיר הערה לפעמים על גריינג'ר או על הסמור?"

הארי הביא לו מבט מרושע. "אני עלול. אבל אני עלול שלא. אני עלול פשוט ללמד אותך לקח במקום.

במילים אלו, דראקו הרגיש טיפה לחוץ, אבל הסתיר זאת טוב. "זה אמור להיות סוג של איום? מה זה בדיוק אמור להביע?"

הארי נראה יותר מרושע. "זה בהחלט איום. זוכר שהצלפתי לך בישבן באולם הגדול בגלל שאמרת 'בוצדמית'? אני אדאג שהזיכרון הזה יראה כמו פיקניק."

דראקו הסמיד. פוטר הטיפש

"זה היה התנאי היחיד שלי מאלפוי. תהיה נחמד לחברים שלי. אם אתה לא, אני לא יכול להיות אחראי למעשים שלי. ראה הוזהרת."

דראקו לא ידע אם לנחור או להחמיץ פנים. "אני לא מפחד ממך, פוטר."

"אולי אתה צריך."

דראקו החליט להחמיץ פנים.

הפרק הקודם		הפרק הבא