סנייפ ונכדתו של המנהל

הם הלכו לכל החנויות המפורסמות והיוקרתיות בלונדון - תא המטען כבר בקושי נסגר מחמת כמות הבגדים שהם רכשו. סוורוס הציע לאכול במסעדה נחשבת, והצהיר שהוא זה שישלם על הארוחה.
"לא, אני אשלם על שנינו, אתה שילמת על כל הקניות!" קראה איירין.
"קודם כל, זה היה קשה מאוד, את כל הזמן דחפת לי כסף מתחת לאף. ובכלל - חצי מהבגדים הם בשבילי, אז ככה שהיום אני משלם פה על הכול." בזמן שאיירין פתחה את פיה לענות, סנייפ כמעט וצעק, " ותפסיקי להתווכח איתי!"
איירין סגרה את פיה בתוכחה, בזמן שהלכה לשולחן שהורה לה המלצר. דווקא כדי לעצבן את סנייפ, היא הזמינה כל כך הרבה אוכל שאפילו בשבוע לא הייתה מסיימת לאכול אותו. הוא רק גיחך וקם מהכיסא. "עלמתי? אפשר להזמין אותך לריקוד?" שאל סנייפ במתיקות, בזמן שהתכופף קלות והושיט את ידו. איירין חייכה והנהנה לאות הסכמה. היא אחזה בידו ושניהם הלכו לרקוד ליד הפסנתר. הם רקדו מעט ואז חזרו אל השולחן. כשהוגש הקינוח, היא החליטה לשאול אותו שאלה שהטרידה אותה זמן רב. "סוו, תגיד, למה לא ביקרת בטירה כבר כמעט שנה?" היא שאלה.
'מה, היא לא זוכרת כלום?!' חשב סנייפ.
"את לא יודעת?", החליט סנייפ לשאול ישירות.
"לא. יום אחרי המסיבה, דיברתי עם אבא שלי, והוא אמר לי שהיו לך עניינים דחופים לסדר. אבל זה הרי לא נכון, או שכן?"
היא לא זוכרת כלום. לא שזה מפתיע, בכל זאת, במצב שבו הייתה...
לא כדאי לספר לה עכשיו מה קרה שם, חשב סנייפ.
"לא, זה לא נכון, אבל עדיף שלא תדעי את הנסיבות האמיתיות לכך."
"טוב, אל תענה. זה אבא אסר עליך להיפגש איתי?"
"למה את רוצה לדעת?"הוא שאל.
"פשוט נמאס לי שכולם מסתירים ממני הכול."
"למוגלגים יש ביטוי כזה; 'תדעי פחות- תשני יותר'."
"אם אתה מדבר על זה שאתה אוכל מוות, אז רק שתדע שסבי סיפר לי הכול." היא אמרה.
הידיעה על כך שלאיירין יש סבא הפתיעה אותו כל כך, שהוא כמעט לא שם לב שאיירין יודעת שהוא אוכל מוות.
"סבא שלך?"
"כן... בכל מקרה לא רציתי לפתוח את הנושא הזה, אבל אם ככה יצא... גיליתי את זה לא מזמן, וסיכמנו להשאיר את זה בסוד...אתה יודע, אימי התחתנה עם אבי כשהייתה בת עשרים, והוא מבוגר ממנה בעשרים ושתיים שנה. עוד אז הוא היה מבין גדול באומנויות האופל. בעבר הוא היה קרוב מאוד לוולדמורט, הדבר היחיד שקישר בין שניהם היו כוחות האופל. אבל דעותיהם היו חלוקות בקשר לשימוש בהן. כשוולדמורט החל לתקוף מוגלגים ובוצדמים, התחיל ביניהם ויכוח. בערך בתקופה הזו הוא הכיר את אימי, והם התחתנו. אימי אמרה לכולם שהיא יתומה, אבל הסתבר שכל זה היה שקר; אבל את זה אבי גילה חודש לפני מותו. אמא הייתה כה אחראית. בזמן לימודיה אף אחד לא ידע שיש לה הורים, כי היא פחדה שאם ידעו מי הוא יהיה בשבילה יתייחסו אליה רק בתור ביתו. לאחר תום הלימודים היא רבה עם אביה. היא לא רצתה כל קשר אליו, לא ענתה למכתביו, וטענה שהוא אחרי לכך שאימה נפטרה. כשהסתובבו השמועות על חזרתו של וולדמורט, הגיע לטירה איש אחד..."

***

...הוא היה גבוה, רזה וזקן מאוד - בזאת ניתן היה להבחין לפי שערו הכסוף וזקנו. הוא הציג את עצמו בתור אלבוס דמבלדור. מר גרין הכיר אותו, בעצם כמו כל הקוסמים, והוא קיבל אותו יפה, מה שלא היה אפשר להגיד על גברת גרין. אף אחד לא יודע על מה הם דיברו שם במשך שלוש שעות, אבל בתום השיחה יצאה גברת גרין מהחדר כשהיא מוטרדת למדי. מר דונלד גרין הזמין את ביתו לחדר העבודה, שם ישב כבר דמבלדור. "היום גיליתי משהו שקשור בצורה ישירה מאוד אליך. העניין הוא, שהאיש הזה הוא... סבא שלך. בהתחלה איירין לא הפגינה עניין, קיבלה את הידיעה בתור בדיחה, והחליטה להמשיך במשחק. "כמה נחמד... ואיפה הוא היה כל השנים האלה? השתזף בהוואי?"
"אני מעריך את הניסיון להצחיק."
"ובכל זאת?"
על השאלה הזו ענה דמבלדור עצמו:"העניין הוא, איירין, שבזמן האחרון אני ואימך לא ממש הסתדרנו."
"כן, בעשרים שנה האחרונות!" היא קראה.
"מסכים, אבל זו הייתה ההחלטה שלה, שאני כיבדתי" ענה לה דמבלדור בשקט.
"ומה קרה עכשיו?"
דמבלדור נאנח.
"ועכשיו, יש לי בסיס להאמין, שצפוייה סכנה לחייכם."
"סכמה ממי?" שאלה איירין בהפתעה.
"מוולדמורט."
"אבל הוא הובס לפני שנים!" היא לא הבינה.
"יש אדם אחד, שיודע שוולדמורט חזר"
"ומי הוא?"
"הארי פוטר."
"נו-נו, הילד ההוא ששוב הסתבך, ושוב ניצל... כן, ולמה צפוייה לנו סכנה?"
"בגלל שלוולדמורט יש עניין לסגור עם אביך." הוא אמר.
"וזהו?" תהתה איירין.
"את באמת חושבת שזה קצת?"שאל דמבלדור בהפתעה.
"אבל אבא, אתה הרי מקצוען באומנויות האופל, אפשר לחשוב שאתה מפחד ממנו!"
"כן, אני פוחד בגללך ובגלל אימך, בגלל שהוא כל הזמן תוקף את הצדדים הכי חלשים בבן אדם. ואם יקרה לכן משהו אני לא אסבול זאת."
"אבא, לא יקרה לנו כלום, אנחנו נהיה ממש זהירות, מבטיחה!"
"אני מקווה שכך..."

***

"דמבלדור החל להופיע אצלנו בטירה כמעט כל יום. התחלתי לקרוא לו סבא. באחת הפעמים, אמא הסכימה לדבר איתו. השיחה הזו נמשכה כמעט יום שלם! אבל מאז היא שינתה את יחסה כלפי סבא", איירין סיימה לאכול את הגלידה והמשיכה. "אתה יודע, אנחנו בילינו ביחד הרבה זמן, דיברנו על הכל. מפוליטיקה, עד לקווידיץ'." בזמן שאיירין דיברה, סנייפ לא אמר מילה. הוא רק שתה את קוקטיל וודקה הלימוני שלו, והקשיב. רק כשאיירין סיימה לדבר, הוא שאל,"ומזמן את יודעת עלי את כל האמת?"
"לא את כולה. אחרי שהורי מתו התחלתי למיין את המסמכים במשרד ומצאתי רשומה עליך. ולא רק עליך, יש שם כ-א-ל-ה דברים... אבל זה לא משנה. אז ככה, היה כתוב שם שאתה אוכל מוות. הראיתי את הרשומה לסבא, והוא אמר שכל מה שכתוב שם הוא אכן אמת, אבל יש כמה פרטים שידועים רק לו. הוא לא הסכים לפרט, אבל ביקש ממני לסמוך עליך, מה שאני עושה עכשיו".
"מאוד מנומס מצידך!" הוא אמר
"אל תתחיל לדבר בסרקסטיות. אני האמנתי לך מאז ומתמיד, ועכשיו אני בוטחת בך עוד יותר". סנייפ הביט התבונן בה במבט מתעניין, כאילו ראה אותה בפעם ראשונה.
"את מאוד השתנית בזמן האחרון. פעם לא היית חושבת כלל, עד כדי כך שהייתה צפוייה סכנה לחייך."
"אחרי חזרתו של וולדמורט לא נהיינו צעירים יותר," אמרה איירין בשקט, וקמה ממקומה. "בוא ניסע הביתה עכשיו. התעייפתי נורא מכל השיטוטים בחנויות, לסימטת דיאגון ניסע ביום אחר..." סנייפ הנהנן, והם חזרו לטירה.

הפרק הקודם		הפרק הבא