אטלנטיס

נכנסתי לחדר שנתנו לי. הוא לא היה גדול במיוחד: רק מיטה, כיסא, שולחן ומרפסת קטנה. "אממ... איך המצעים לא נרטבים?" שאלתי. "כשתופרים אותם מוסיפים להם חוט מיוחד והוא מורכב מחומרים ששומרים שהמצעים לא יירטבו." אמר ג'ייק. "טוב, נראה לי שאת צריכה לנוח... נבוא לבקר אותך עוד מעט, ביי!" אמרה מיריאניה ושלושתם יצאו מהחדר. התיישבתי על המיטה ונאנחתי. איזה יום מטורף זה היה. האם אי פעם אחזור להיות בת-אדם שוב? או שאני אשאר כך כל החיים? ואיך ההורים שלי ואחותי הקטנה, הם יסתדרו בלעדיי? הם לעולם לא ידעו מה קרה לי. ומה אם אני לא אראה אותם שוב? הרגעתי את עצמי והלכתי לישון. כשהתעוררתי בא אלי שומר:"נו, איך את מרגישה?" שאל אותי. "יותר טוב, תודה." חייכתי. "מה הפרש השעות שלכם מהעולם שלמעלה?" שאלתי. "4 שעות. ועכשיו הנה התפריט של ארוחת הצהריים." אמר ונתן לי תפריט. הזמנתי לי סלומון ותפוחי אדמה . אחרי שאכלתי יצאתי מהחדר, למרות שלא ידעתי אם מותר לי. הרגשתי שאני עומדת להתעלף כל שנייה. "צריך לעשות משהו." שמעתי מישהו אומר. "זה יצא מכלל שליטה." מישהו אחר אמר. "אל תדאגו, אחיי היקרים אני נטפל בזה." שמעתי את המלך אומר. הצמדתי את אוזני לדלת והקשבתי. "איך תטפל בזה?" שאל בן הים הראשון ששמעתי בשיחה. "אשדון ברח, הוא יכול להיות בכל מקום. בן-הים הזה לא נורמאלי, הוא מסוגל לעשות כל דבר כל דבר." מישהו אחר אמר. עיניי התחילו להיעצם. "קייטי!" שמעתי את מיריאניה צועקת . אבל לא ידעתי מה אמרה, מפני שהתעלפתי.

הפרק הקודם		הפרק הבא