לילה עם ערפד

הרבה דברים נראו לקטי מוזרים בימים האחרונים והיא לא הבינה למה בסוף הכל צריך להיות קשור אליה, 
היא רצתה לחיות רגיל, אפילו לא הייתה מעוניינת להשיב את הזיכרונות שלה שאבדו לפני 4 שנים. 
אבל השאלה העיקרית היא, האם אתם בעצמכם מאמינים שהעולם הוא רק מה שהוא נראה? 
או שיש משהו אחר שמתחבא מתחת לפני השטח כי מפחד שיגלו אותו? 
האם הכל הוא כמו שהעין רואה או שיש דברים שהעין האנושית יכולה להחמיץ?

ללא כל ספק קטי הבינה בימים האחרונים שהעיניים שלה רואות משהו שהן לא צריכות לראות, 
ואין ספק שהיא מרגישה שיש פה מעורבות על טבעית. 
כל המועקה שהיא מרגישה בדיוק לפני שקורה משהו חייבת להיות אזהרה כלשהי. 
עד עכשיו כל פעם שהייתה לה תחושה כזאת, קרה משהו מוזר. 
קטי מצאה את עצמה בשלב בו היא לא יודעת האם היא רוצה להאמין 
או שהיא מעדיפה פשוט לא לשים לב כמו שהיא עשתה בכל השנים הללו. 
כשמתחילים להאמין רואים את הכל בצורה שונה ומפרשים דברים בצורה שונה, 
יותר ברורה, יותר מרוכזת, אבל זה לא תמיד לטובה. 
אולי יש דברים שעדיף לנו לא לדעת? מי יודע...

קטי מצאה את עצמה שוכבת על המושב האחורי ועל פניה הז'קט שלקחה עימה 
כשעזבה את שטח בית הספר ומנסה להאזין למה שקורה. 
ניתן היה להרגיש שהמכונית נוסעת במהירות מטורפת ומעל לנורמה המותרת, 
קטי ידעה שדן וקארין בורחים ממשהו, אבל ממה? הכל נראה כל כך מוזר וזה יותר מדי 
להבין בשביל ילדה בת 17 ביום אחד. 
הם נסעו ונסעו עד שהיא שמה לב שהקצב של המכונית הואט והמהירות הייתה נורמלית שוב.
"מה שזה לא יהיה...זה עבר?" שאלה קטי בעודה מסרבת להוריד את הז'קט מפניה. 
"כן...את יכולה להתיישב נורמלי ולהסתכל" ענה לה דן והמשיך לנסוע. 
"מה זה היה?" שאלה בסקרנות כשהבחינה בפניה החיוורות של קארין. 
"אני יסביר לך כשנגיע, כל השכבה שלך בטיול עכשיו, יהיה לנו דיי זמן" אמר דן ונשמע רציני לחלוטין.
כשהם הגיעו לבית הספר הגשם הפסיק לרדת וליד השער חיכו להם שני בנים.
אותם הבחורים שקטי ראתה ביום לפני, שהתכנסו ביחד בכיתה הנעולה.
דן פתח לקטי את דלת המכונית וסימן לה עם הראש לבוא איתו. 
הם עלו לקומה השלישית של הבית הספר ואחד הבחורים הוציא מפתח ופתח את הכיתה שהייתה נעולה. 
הם הורו לקטי להכנס ראשונה, וזה מה שהיא עשתה. 
הכיתה הייתה גדולה ומרווחת, אך קטי לא ביקרה בה בעבר אפילו פעם אחת. 
החלונות היו גדולים במיוחד אך האווירה במקום לא הייתה חמה כלל. "נתחיל...?" 
אמר אחד הבחורים לקארין והורה לקטי לשבת על כיסא. 
האור בחדר היה חלש במיוחד לכן דן הדליק ארבעה נרות שיאירו את המקום יותר. 
הם נעלו את הדלת וביקשו מקטי להרגע ולהוריד את הלחץ בו היא נתונה הרגע כי הם צריכים אותה רגועה 
מתמיד. "את חייבת להבטיח לי שלא משנה מה תשמעי עכשיו, את תנסי להיות רגועה." 
ביקש ממנה דן והתיישב בשולחן מולה, קארין לקחה כיסא והתיישבה לצידו למטה 
וכך גם שני הבחורים האחרים. 
קטי המשיכה לבחון את הכיתה המוזרה אליה הכניסו אותה וניסתה לחשוב 
על סיבות אפשריות למצב בו היא נקלעה. 
"את מאמינה בערפדים?" פתאום שאל אחד הבחורים והסתכל בעיניה. 
"מה?חחח...ערפדים?...אמממ ברור שלא " אמרה והמשיכה לצחקק כשהבינה שמלבדה 
אף אחד לא מעלה חיוך על פניו."מה אם אני אגיד לך שהם קיימים?" 
שאל אותה אותו הבחור והמשיך להסתכל בעיניה. 
"ומה אם אני אגיד לך שיש לי סוס פוני כחול בבית?" אמרה והתחילה לצחוק כאילו סיפרו לה את בדיחת 
השנה. "אני רציני, תיהי רצינית לשניה" ענה אותו הבחור והתקרב אליה. 
"קוראים לי רומן, נעים מאוד, וזה שיושב שם הוא חבר שלי חן." 
אמר ולחץ את ידה לאות שלום. "נעים מאוד..." ענתה וחייכה.
"אני יספר לך הכל מהתחלה כדי לא לבלבל אותך, את יודעת מי היה וולד דרקול?" 
שאל וחיכה לתשובה בסבלנות. "אממ...הערפד מהסרטים?..." ענתה. 
"לא...אני מתכוון מי הוא היה במציאות לא בסרטים, את יודעת?" שאל.
"אממ...לא...איש מוזר?" ענתה ולא הבינה מהי מטרת השאלה. 
"בשמו דרקולה, את בטח מכירה אותו מהסרטים אבל שמו האמיתי היה וולד, 
הוא נולד בטרנסילבניה והיה נסיך ולאכיה מאוחר יותר, הוא היה בעצם הערפד הראשון שהיה קיים בעולם" 
אמר לה והיא קטעה את דבריו. "טוב נגיד, ומה זה קשור?" 
–"זה קשור מאוד, תני לי להמשיך" העיר לה שלא תפסיק את דבריו. 
"*כולם קראו לו וולד השלישי וכמו כן קיבל את הכינוי 'המשפד' 
בגלל שהוא הוציא להורג בין ארבעים אלף למאה אלף איש ואולי אפילו יותר. 
הוא חי בשנים בין 1431-1476, הוא נולד כבן אדם, אך בהמשך חייו הוא נהפך לערפד,
והסיבה העיקרית היא השנאה שהוא פיתח לבני אדם, 
אביו וולד השני שכינו אותו בכינוי 'הדרקון' בגלל שהוא היה חבר במסדר הדרקון, 
נתן את שני בניו כבני ערובה לעותמא'נים ,וולד היה אז רק בן 7 והכו אותו קשות והתעללו בו 
במשך הרבה מאוד זמן, כמו כן כלאו אותו בצינוק ונתנו לו להיות עד לעינויים רבים באנשים שונים, 
וזוהי הסיבה בגללה הוא פיתח את אופיו האכזר.
הוא פיתח שנאה לבני האדם למיניהם ועקרון קדושת חיי אדם לא היה חשוב לו כלל*" אמר והסתכל על קטי. 
"**הכינוי שלו היה 'המשפד' כי הוא היה הורג בצורה מאוד אכזרית** , קטי, תקשיבי לי טוב 
ותפנימי כל מילה שיוצאת לי מהפה, יש הרבה מיתוסים וסיפורים עליו שהם חסרי כל בסיס! 
מה שאני יכול להגיד לך זה שהוא היה הערפד הראשון שדרך בעולם, 
לא עבר הרבה זמן ומגיל קטן הוא אהב למצוץ דם, אם זה שלו או של אחרים, 
יש כמה גרסאות בנושא המוות שלו, הרבה צורות הריגה, 
ואולי הוא אפילו לא מת, מי

הפרק הקודם		הפרק הבא